בית הלוי חלק ג רפב

א' אינו חייב אלא אחת אכל חלב ודם נותר ופיגול בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת והרי חלב ודם בע"כ הם שני תמחוין דהא במנחות דף כ"א אמר דדם שבישלו אינו עובר עליו וא"כ בדם אינו חייב רק כשהוא חי ובפסחים דף כ"ד אמרינן כל איסורין אין לוקים עליהם אלא דרך אכילתן פרט לחלב חי שפטור וא"כ הני שני איסורים בע"כ אכילתן בשני אופנים וכה"ג הא גם בחלב וחלב חייב שנים לר' יהושע, ולכאורה הי' נראה דהא עיקר הפטור של חלב כשהוא חי הוא רק משום דאינו דרך אכילה אבל באיזו אופן שיהי' ראוי לאכילה ע"י כבישה או בחמה חייב עלי' וגם בדם חייב כה"ג כל שאינו ע"י אור וכמבואר במנחות שם דבחמה חייב בדם, אמנם מה דקשה לי הם דברי התוס' דפסחים דף כ"ד בד"ה פרט לאוכל חלב חי שכתבו דהא דאיתא בחולין המחה את החלב וגמעו או שהקפא את הדם ואכלו חייב צ"ל דלצדדין קתני הקפא את הדם בחמה או שהמחה החלב באור דבחמה. עדיין חי הוא ומוכח מדבריהם דלעולם לא משכחת לה חיובא דחלב שוה לדם דמבושל ע"י חמה פטור בחלב ועיין בפמ"ג ליו"ד סי' ס"ד שהביא דברי התוס' הללו וכ' דלדבריהם גם ע"י כבישה אינו חייב דעדיין חי הוא ולדידהו קשה הכא. וצ"ל דהתוס' דפסחים אזלי' כשיטת רש"י במנחות שם דמפרש דרבא חולק שם על זעירי וס"ל דדם שבישלו עובר עליו וכמו כן ס"ל להך סוגי' דשבת, וזעירי ושארי אמוראי דאמרי דם שבישלו אינו עובר עליו בע"כ מוקמי הך ברייתא דלא כר' יהושע ולדידי' נצטרך לפרש הא דתני שאם אכל חצי זית ממין א' חייב או דקמ"ל כר"ג דאין ידיעה לחצי שיעור או דקמ"ל דלא כר' יהושע וכמש"כ התוס' בד"ה אנן אסיפא, והא דתני משני מינין אין מצטרפין תני לי' אגב דתני מין א' וכמו דס"ל לר' ירמי' דתני הך דר"ל ארישא ולא הוקשה לי' על הסיפא דס"ל דהוא אגב, ועכ"פ מוכרח לדידהו דהך סוגי' דידן ס"ל דם שבישלו עובר עליו, ולהפוסקים דס"ל להלכה דם שבישלו אינו עובר עליו וכדעת התוס' במנחות דליכא בזה פלוגתא דאמוראי בע"כ חולקים על התוס' דפסחים וס"ל דחלב חייב גם כשבשלו בחמה כיון דעכ"פ ראוי לאכילה: ב

במס' חולין דף ל"ה ע"ב אמרי' אליבא דר"ש דהפסוק דעל הארץ תשפכנו כמים בא למשרי דמן דפסולי המוקדשים בהנאה, וכ' התוס' דס"ד דאסירי בהנאה כמו דדרשינן ואכלת בשר ולא חלב וכמו כן נדרש בשר ולא דם אע"ג דאין הדרשה מיושבת על דם, וכוונתם דהא כתיב ואכלת בשר ולא דם דדם הא בלא"ה אסור באכילה, לכאורה י"ל הא דם שבשלו אינו עובר עליו ומה"ת שרי ושפיר הי' ס"ד דהפסוק בא לאסור דם פסולי המוקדשין באכילה גם אחר שבשלו ושוב ממילא אסור בהנאה כקודם פדי' כיון דאין הדם בכלל ההיתר וכמו חלב דאסור בהנאה, ואין להקשות דא"כ בפסחים דף כ"ב דקאמר דלר' אבהו ידע דם דשרי בהנאה מהך קרא דעל הארץ תשפכנו כמים ומנ"ל דלמא דם אסור בהנאה והפסוק בא להתיר דם של פסולי המוקדשין ובאופן דאין בו איסור דם וכגון שבישלו וקמ"ל דאין בו איסור הנאה משום הקדש זה אינו דהא הך פסוק כתיב גבי איסור דם דכתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים הרי דהך פסוק איירי באופן דאיכא איסור דם ובזה אמר הפסוק דהרי הוא כמים ושרי בהנאה ומשני לר' אבהו שפיר, אבל דברי התוס' צע"ק. וצ"ל דהתוס' דחולין אזלי בשיטת רש"י דלהלכה קיי"ל דם שבישלו עובר עליו או כמו שהובא בפר"ח ריש סי' ס"ט דגם זעירי דאמר אינו עובר עליו מ"מ איכא איסורא דאורייתא יעו"ש: ג

בהגהות מרדכי במס' שבת כ' קשה אמאי אסרינן למלוג תרנגולת בכלי ראשון נהי דמבשל הדם בתוכו מ"מ הוא דם האיברים שלא פירש ואפי' פירש דם שבישלו אינו עובר עליו ומותר לכל הפחות בעוף, וראיתי מבינים מדבריו דס"ל דיש חילוק בדם שבישלו בין דם עוף לדם בהמה והוקשו בדבריו דהיכן מצינו חלוק זה, והפשוט דכוונת המרדכי הוא משום דבמס' שבת דף מ"ב ע"ב אמרי' דבישרא דתורא גם בכלי ראשון לא בשלה וע"כ בבהמה ניחא לי' דהא מפשט ומבליע אח"כ שוב בהבשר ואינו מבושל ואיכא איסור דם דאורייתא ורק בעוף דודאי נתבשל בכלי ראשון הוקשה לי' דדם שבישלו אינו עובר עליו: סימן לב

בו יבואר דעת רש"י בריש ב"מ באומר אני ארגתי'

חדא במציאה וחדא במקח וממכר וצריכא, וכתב רש"י אבל ארגתי' דודאי חד מנייהו רמאי אין חולקין אלא הכל יהא מונח, והתוס' חלקו על זה וכ' דגם בארגתי' חולקים ודברי רש"י צריכין ביאור דאע"ג דס"ל לרש"י כן להלכה מ"מ אין זה שייך לפשט של הגמרא. והנראה ברור דס"ל לרש"י דכיון דר"פ מפרש דהמשנה נקטה הני תרי גווני דמציאה ומקח וממכר משום הצריכותא דעביד ומוכרח מזה דארגתי' דגריעי משניהם ומשום הך סברא דאיכא ודאי רמאי ס"ל להמשנה דאין חולקין, ועוד יותר נראה דס"ל לרש"י דהרי ודאי אי הי' תנן במשנה סתם רק כולה שלי לחודא הרי הי' הכל בכלל בין מציאה ובין מקח וממכר ולא הי' מקום כלל לומר דהמשנה קאי רק על חדא מהני תרתי דהרי סתמא תני ובודאי קאי על כל האופנים והא דאמר בגמרא וצריכא כו' ואי תני מו"מ ה"א כו' ע"כ פירושו דאם הי' תנן מו"מ להדי' אז לא היינו יודעין מציאה מני' אבל הא ודאי פשיטא דאם הו' תני סתמא רק כולה שלי דהי' הכל בכלל, וא"כ הרי באמת קשה דלתני רק כולה שלי ומש"ה כתב רש"י דבארגתי' אין חולקין ואי הי' תני רק כו"ש הי' הכל נכלל וגם ארגתי' בכלל ומש"ה תני אני מצאתי' מפורש דרק בכה"ג דמציאה דליכא ודאי רמאי הוא דחולקין ומזה ידעינן דגם הך בבא דכולה שלי לא קאי רק על מו"מ ולא על ארגתי' כן נראה ברור בדעתו, ואין להקשות אהא דמשני לעיל דחדא קתני ומשו"ה קתני כו"ש דלא נימא מאי מצאתי' ראיתי' ופריך ולתני כו"ש ולא בעי אני מצאתי' ואמאי לא מתרץ דאי הי' תני רק כו"ש הי' גם ארגתי' בכלל, גם זה ניחא דבתחלה דאמר חדא קתני וא"כ גם הך בבא דכו"ש איירי ג"כ רק במציאה א"כ הא לא מצינן לומר דתני מצאתי' למעט אריגה דא"כ דהמשנה בא למעט גווני אחרינא דאינם דומים למציאה הרי ממילא אימעוט גם מכירה דלא דמי ג"כ למציאה וזה הי' פשוט להגמרא דגם מו"מ הדין כן דחולקין ובשבועה ומוכרח ע"כ דבבא דאני מצאתי' לא בא למעט גווני אחרינא ומש"ה פריך דלתני כו"ש לחודא אבל לפי מה $--------------------------------------------------------------------------$ כבר נכתב לעיל דכל דיני ממון כעת אינם נוהגין ודינא דמלכותא דינא וכל השקלי' וטרי' בהם הוא כמו דיני קדשים דרוש וקבל שכר.