בית הלוי חלק ג רעט

אמאי אמר רב ישברו א"ו דלא ס"ל לחלק בזה וקשה לדבריהם אמאי שברה ר"א

ועוד דעיקר הסברא שכתבנו לישב דעת המתירים דר' אמי יסבור כרב דהפגם דאחר מעל"ע אסור הוא תלוי ג"כ במחלוקת גדולה דהנה ודאי דעיקר חילוקם של התוס' בין פוגם בעין דשרי ואם הוא פוגם ע"י ששהה מעל"ע אסור הרי ודאי דלכאורה אין הסברא מובן, דמאי חילוק הוא כיון דסוף כל סוף האיסור פוגם להתבשיל, והנראה ברור בכוונת התוס' דבפסחים דף מ"ג מבואר דרבנן סבירא לי' דלא ילפינן טכע"ק מכלי מדין דחידוש הוא ור"ע ס"ל דאינו חידוש דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא וזהו כוונת התוס' דרב ס"ל כרבנן דכלי מדין חידוש הוא דאע"ג דכל טעם לפגם שרי הכא אסור פי' דהפוגם ע"י מה ששהם מעל"ע אסרה התורה, ואין פירושו של חידוש דהי' רק הוראת שעה במדין רק פירושו דפליטת כלים אסרה התורה אע"ג דפוגם, וא"כ הא ליכא למימר הך חילוקא רק למאן דכלי מדין אסורים לעולם, ועיין בחולין דף צ"ח דרש"י כ' דר"י ס"ל טכע"ק לאו דאורייתא וכלי מדין חידוש הוא והתוס' חלקו עליו וכ' דר' יוחנן ס"ל טכע"ק דאורייתא ויליף לה מכלי מדין ולאו חידוש הוא וכמו דהוכיחו שם מדברי ר' יוחנן בפסחים יעו"ש, וא"כ להתוס' הא לר' יוחנן אין לנו שום מקום וסברא לחלק בין פוגם בעין לפוגם ע"י כלי וכיון דר' יוחנן ס"ל דנו"ט לפגם מותר לדידי' ודאי גם פוגם ע"י כלי שרי והרי בחולין אמר דהא דשברה ר' אמי הוא משום דהי' תלמידו דר' יוחנן ומוכרח דגם לר"י צריך שבירה ומוכרח כהר"ן

וע"כ נראה דהפוסקים סמתירים ס"ל דר' אמי שברה רק מחומרא בעלמא וע"פ דין שרי להשתמש בה אחר מעל"ע והא דמדקדק הגמרא דר"י ס"ל מלוח ה"ה כרותח מהא דשיברה הוא דאם אינו כרותח הרי לא בלעה כלל ואין טעם להחמיר בו אבל כיון דהוא רותח ובלעה איסורא ורק אחר המעל"ע מותר משום דנעשה פגום והרי כל פגום אסור לכתחילה ורק דבכלי של ישראל שרינן דחשיבא כדעיבד בכלי של ישראל וכמו שכ' בחידושי הרמב"ן שהבאנו לעיל שפיר החמיר ר"א על עצמו ולא חשש להפסד ממון שלו ומש"ה שברה, ובלא"ה נראה דהי' רק מצד חומרא דהא כתב הטור בסי' קכ"א בשם הרשב"א דכלי חרס שבלעה איסור דרבנן יש מקום להתירה ע"י הגעלה שלשה פעמים יעוי"ש בב"י שהביא מש"כ הרשב"א בעצמו דשיבר ר"א הפינכא ולא הגעילה שלשה פעמים דדם שבשלו אינו אלא דרבנן דכיון דצריך להגעילה ג' פעמים לא משהי לה דלמא פרעי בה. והרי ע"כ אין כוונתו דע"פ דין יש לחוש לזה דהרי כתב להלכה להתיר להגעילה רק כוונתו דר"א משום חומרא חשש לה על עצמו, וכמו כן נאמר למהתירים אחר מעל"ע גם בלא הגעלה. הרי נתברר לנו מחלקותן של הראשונים בזה. והנה בעיקר הדין ודאי דאין מקום להקל בזה דהרי רוב הפוסקים מחמירים הרמב"ם ורשב"א ור"ן והג"א סוף מס' ע"ז כתבו להדי' דגם אחר מעל"ע אסור להשתמש בו וכן פסקו הטור ושו"ע יו"ד בסתמא ולא כתבו כלל שיש מי שחולק על זה ובודאי דנקטינן כן

אמנם מה שיש להסתפק עדיין בדעת המחמירים אם ס"ל לגמרי כהר"ן גם מה שהביא ראיה לזה מהך דפינכא או, יש לומר דגם האוסרים מודים דמפינכא אין הכרח די"ל דר"א החמיר על עצמו רק פסקו כן מכח הסוגי' דאף ע"ז דהיו גורסים כגירסא דידן דהגמ' פריך א"ה מכאן ואילך לשתרי ומשני גזירה אטו בת יומא, ומש"ה פסקו כן, ונ"מ רבתי בזה דמהסוגי' דע"ז הא י"ל דרק בנבלע בכלי איסור דאורייתא דהרי בע"ז שם מיירי בכלים הנלקחים מן העכו"ם ובהו גזרינן אטו בת יומא ויהי' איסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן הרי ע"פ הסברא נוכל לומר דלא גזרו בו כיון דגם בב"י אינו רק איסור דרבנן, אבל אם מהך דפינכא הרי מוכח דגם באיסור דרבנן אסור גם אחר מעל"ע לדעת רוב הפוסקים דס"ל דם שמלחו הוא מדרבנן. ועיין בנו"ב מהדורא תניינא חלק יו"ד סי' נ"א שכתב בפשיטות דמסתברא דבאיסור דרבנן לא גזרו וכתב בסוף התשובה הנח לישראל ומנהגיהם שנהגו לאסור הכלי לעולם בכל גווני, ובאמת דמדברי הרשב"א והר"ן שהוכיחו כן מהך דפינכא הא מוכח להדי' דלא כהנו"ב דהרי הרשב"א ור"ן סוברים דם שבישלו אינו עובר עליו ואפ"ה כתבו דהפינכא הי' אסורה לעולם ע"פ דין, אבל מדברי שארי פוסקים המחמירים הנ"ל אין לנו הכרע האיך הם ס"ל באיסור דרבנן, וגם להפוסקים דם שמלחו אסור דאורייתא הא בודאי יש מקום לומר ע"פ הסברא דבדרבנן לא גזרו, וכיון דאיכא כמה מהראשונים המקילים לגמרי בודאי דיש לצרף דעתם באיסור דרבנן אם יש עוד צדדים להתיר

והנה בטעם האוסרין לכאורה מצינו בו ג"כ מחלוקת גדולה, דהר"ן כתב בפסחים דמש"ה אמר רב ישברו דנו"ט לפגם אסור לכתחילה ופינכא וקדירה אע"ג דצריך שבורה לאו דיעבד הוא, ועיי' ברלב"ח סי' קכ"א שדקדק מלשון הר"ן דבכלי חשוב ואיכא הפ"מ בשבירתה מודה הר"ן דשרי להשתמש בו אחר מעל"ע יעו"ש שהביא עוד ראיה לזה דדעת הר"ן הוא כן, אמנם התוס' בסוף ע"ז כתבו וז"ל ויש ליתן טעם למה אסרו הקדירה והתירו התבשיל שנתבשל בה לפי שהקדירה הי' בה איסור גמור בעת הבליעה רק אחר מעל"ע הוא דנפגם אבל התבשיל שנתבשל בו אחר מעל"ע הא לא נבלע בו איסור מושבח מעולם, וכ"כ הרא"ש שם ע"ש בהג"א שכתב דאין לומר דהטעם הוא דנו"ב לפגם אסור לכתחילה והכלי הוא לכתחילה דהא כיון דצריך שבירה הוא דעובד, ולדבריהם הא פשיטא דאין חילוק בזה וגם בכלי חשוב אסור. ולכאורה צ"ע לדברי הר"ן דכ' הטעם דמקרי לכתחילה והרי תבשיל שנתבשל בכלי שאב"י שרי לקנותן מן העכו"ם וכדאיתא בע"ז דף ל"ו דהתירו שמן של כותי משום דסתם כלים אינם בן יומן. וכן בדף ל"ח כוספן וחמין של עכו"ם שרינן משום האי טעמא הרי דהתבשל שרי גם לכתחילה ובע"כ הא דאסרו הכלי הוא כהתוס' משום דלכתחילה הי' מושבח, וצ"ל בדעתו דשאני תבשיל דכבר נתערב איסור הפגום ושפיר נתבטל כיון דאין בו נתינת טעם ושרי גם לקנותו לכתחילה מעכו"ם ורק בהכלי דהבליעה עומד בדופני הכלי ולא נתבטל האיסור כיון דעומד בפני עצמו בדופן ובזה הוא דכ' הר"ן דלכתחילה אסור ושבירת פינכא וקדירה לכתחילה הוא

ועכ"פ בכלי חרס חשוב דאין לו תקנה לא מצינו להדי' מי שאוסר באיסור דרבנן רק הרשב"א לחודא וא"כ אפשר דבעת הצורך הרי נוכל לצרף דעת הרשב"א שהביא הטור בסי' קכ"א דגם בכלי חרס מהני הגעלה שלשה פעמים באיסור דרבנן יעו"ש אמנם עיין בתוה"ב סוף בית שלישי שכ' דשפחה של ישראל שבשלו לצורכן דנאסר בקדירה משום בישולי עכו"ם

והנה להתוס' דכ' הטעם דכלי אסרו משום שבלעו מושבח ותבשיל נתערב כשהוא כבר פגום הרי דס"ל דלאסור הכלי ג"כ חשוב דעיבד ולכך הוצרכו לטעם זה. ולכאורה עדיין אינו מובן לפי גירסא דידן דמשני גזירה אטו בת יומא הרי דזהו עיקר הטעם שאסרו הכלי והרי הך גזירה שייך גם בתבשיל שמא יבאו להתיר התבשיל שנתבשל בכלי בן יומו ומאי בין זה לזה ועי' ברא"ש שם שכתב טעם אחר לחלק ביניהם דבתבשיל לא שייך לגזור אבל לפי טעם זה צע"ק. ב

ביו"ד סי' י' מבואר דאסור לכתחילה לשחוט בסכין של