בית הלוי חלק ג רעח

גזירה אטו בת יומא, ומקורו מסוף ע"ז הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם דברים שנשתמש בהם ע"י. חמין מגעילין כו' וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל תני חדא אסור ותני חדא שרי הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא כמ"ד שרי, ופריך למ"ד דשרי כלי מדין אמאי אצרכי רחמנא הגעלה ומשני לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא מכאן ואילך לשתרי גזירה שאינו בת יומא אטו בת יומא, וכן סתם הרמב"ם בפרק י"ו מה' מאכלות אסורות וכן כתבו הטור ושו"ע בלא שום חולק

והנה בחולין דף קי"א דמדייק אביי דר' יוחנן ס"ל מליח ה"ה כרותח מההוא פינכא דר' אמי דאימלחא בה בישרא ותברא ר' אמי מכדי ר"א תלמידו דר' יוחנן מ"ט תברא מכלל דשמיע לי' מני' דר"י מליח ה"ה כרותח וכתב שם הר"ן מהא שמעינן דנותן טעם לפגם אסור לכתחילה דאל"כ אמאי תברא ה"ל להשהותה עד למחר עכ"ד, ביאור דבריו דהא אביי מוקים הך עובדא דאתי' כר"י ור"י הא ס"ל במס' ע"ז דף נ"ט דנו"ט לפגם שרי ומדתברא מוכרח דלכתחילה אסור להשתמש בו גם אחר מעל"ע וכן כתב הרשב"א בתוה"ב בית ד' שער ד' והביא ראי' מהך דפינכא, ובודאי דלכאורה דברי הר"ן צ"ע גדול דלמה הוצרך להוכיח מכאן מכח קושי' אחר שהוא סוגי' מפורשת בע"ז דגם אחר מעל"ע אסורה משום גזירה, ואפי' לפי מה דמבואר בראשונים דיש ספרים דאין בהם הגירסא לקושי' דבגמרא דמכאן ואילך לשתרי וגם לא למה דמשני גזירה אטו בת יומא מ"מ הרי מגופה של ברייתא מוכח כן דקתני הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם מגעילן וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל דתני חדא מותר ומוקים לי' דס"ל נו"ט לפגם שרי ומ"מ הרי אינו מתיר רק התבשיל דיעבד אם נשתמש אבל לכתחילה הא אסור להשתמש ומצריך הגעלה שוב מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ס"ט הביא שם דברי חכם אחד שרצה להתיר לבשל בצים בכלים של גוי משום דסתם כלי עכו"ם אינם בני יומן והשיב הר"ן דאסור והביא ראיה זו מדקתני בברייתא הלוקח כלי תשמיש מן הגוי יגעול והרי הך ברייתא דסבר אם נשתמש בו מותר דנו"ט לפגום מותר מ"מ אוסרת לבשל בה לכתחילה ואם כן מדוע לא הביא כאן ראיה זו המבואר להדיא דאסור וע"כ צ"ל דס"ל להר"ן די"ל דשאני שם דאיירי בכלי של עכו"ם דלכתחילה אסור לקנותם להשתמש בהם בלא הגעלה וגם אחר שקנאם ישראל עומדים באיסורם הראשון וגם דשם הא איירי בכלי מתכות דאפשר להו בהגעלה ומקרי שפיר לכתחילה ומש"ה אסרוהו חכמים, אבל אין מזה ראי' לאסור כלי חרס של ישראל שנבלע בהו איסור דאם נאסרם להשתמש בהם הרי אין להם תקנה אלא שבירה דזה מקרי דיעבד, ואפשר דכמו דאם בשל בו תבשיל דשרי דיעבד וכמו כן הוא בכלי חרס וזהו שהביא הר"ן דגם בזה אסור לבשל בו לכתחילה מדתבר ר"א להפינכא דגם בכה"ג אסור דמה שמבשל בו מקרי לכתחילה ואסור, שוב מצאתי בחידושי רמב"ן על פסחים דף למ"ד דקאמר רב קדירות בפסח ישברו ופריך ולשהינהו עד אחר הפסח ולעביד בהו שלא במינם פי' דלאחר זמנו שלא במינו בס' והקשה דלמא איכא בהבלוע בנו"ט וכתב דיש מפרשים דאחר הפסח דהוא נו"ט לפגם דע"פ דין שרי ובכלי של ישראל כדיעבד דמי, הרי דהם ס"ל כמש"כ ולהוציא מסברא זו הוכרח הר"ן להוכיח מעובדא דפינכא

אמנם ראיתי בחיבור א' הביא דברי ספר הישר לר"ת דף ס"ח שכתב וז"ל אלא משום גזירה שאב"י דנו"ט לפגם מותר כמפורש בסוף מס' ע"ז א"ה לכתחילה נמי גזירה כו', ויש ספרים דלא גרסי לי' וס"ל דלכתחילה מותר שאב"י וכי מצרכינן לי' טהרה לבת יומא עכ"ד הרי דכ' ר"ת דלהספרים דלא גרסי להקושי' ולהתי' בגמ' שרי למשתמש בהכלי אחר מעל"ע ולכאורה קשה עליהם כמו שכתבנו דהא גם אי לא גרסי לי' בגמרא מ"מ, הא מגופה דברייתא מוכח דקתני וכולם שנשתמש בהם עד שלא כו' ותני חדא שרי הא מוכרח דרק אם נשתמש שרי אבל להשתמש בו אסור ועל זה אין לתרץ כמש"כ לחלק בין כלי של ישראל לשל עכו"ם דא"כ גם להגורסים הקושי' בגמרא ג"כ נוכל לומר דקאי רק על של עכו"ם ולמה תלי לה ר"נ להאי דינא בחילוף הגירסאות, והנראה דר"ת לא ס"ל לחלק בין כלי של ישראל לקנה מן העכו"ם וכן אין מחלק בין כלי של חרס לשל מתכות וכולהו שרי אחר מעל"ע ומפרש להברייתא וכולם שנשתמשו כו' דקאי על סתם כלי עכו"ם שאינו ידוע אם הוא בן יומו דבדיעבד שרי דסתם כלי עכו"ם אב"י ומש"ה אסור לכתחילה דלמה יכניס עצמו בספק זה דלמא הוא בן יומו אבל בודאי בן יומו שרי לכתחילה ורק להגורסים לקושי' הגמרא א"ה לכתחילה נמי הא קאי ע"כ על ודאי שאב"י ומשני משום גזירה לדידהו מוכרח דגם בודאי ב"י אסור ועיין בר"ן ע"ז פרק אין מעמידין שכתב דר"ת הביא ראי' דסתם כלי עכו"ם אב"י מדאמרינן וכולם שנשתמש בהם עד שלא יגעיל תני חדא שרי ומוקמינן לה כמ"ד נו"ט לפגם מותר דאין לומר דאיירי כששהו הישראל מעל"ע דא"כ למה אוקמא הברייתא דתני אסור כמ"ד. נו"ט לפגם אסור נוקים דאיירי בסתם כלים אלא ש"מ דגם הא דתני' מותר איירי נמי בלא שיהן עכ"ד הרי להדי' דר"ת מפרש דהברייתא איירי בסתם כלים ומיושבים דברי ספר הישר, שוב מצאתי בשו"ת רלב"ח סי' קכ"א הובא שם דברי חידושי הר"ן על ע"ז וז"ל אבל מדרבנן נאסר לכתחילה ואם בשל מותר וכדאמרינן בשילהי פירקין וכולם שבישל עד שלא יגעיל תני חדא מותר כו' ולא תימא כי אמרי' מדרבנן אסור ה"מ באיכא חשש בן יומו אבל בידוע שאינו בת יומא שרי לכתחילה דליתא כו' וראי' לדבר מההוא פינכא כו' הרי להדי' כמש"כ, ועכ"פ הא מיושב דברי הר"ן שהוצרך להוכיח מהך דפינכא וגם נתבאר דבעיקר דין זה הוא מחלוקת הראשונים ולהמתירין צריך לישב קושי' הר"ן דלמה שברה ר' אמי

ועיין בפסחים דף למ"ד דקאמר רב קדרות בפסח ישברו והקשו שם התוס' דהא במס' ע"ז מספקא לן האיך ס"ל לרב בנו"ט לפגם אי שרי או אסור ואי ס"ל דשרי אמאי ישברו ותי' דנו"ט לפגם אסור לכתחילה גזירה משום בת יומא עוד תי' דרק בדבר הפוגם בעין מספקא לן דלמא ס"ל לרב דשרי אבל מה שאינו פוגם בעצמו רק ע"י ששהה בדופן הכלי מעל"ע ס"ל לרב דאסור [ומדברי התוס' מוכח ג"כ דלא הי' להם הגירסא שלנו בסוף ע"ז] ולתי' השני של התוס' הא מוכח דלהלכה לפי מה דקיי"ל דנו"ט לפגם שרי אפי' אינו פוגם בעין דהא לדידן שרינן מה שנתבשל בכלי איסור אחר מעל"ע גם לכתחילה שרי לבשל בהו דס"ל דלאסור הכלי חשיב כדיעבד, והנה לדבריהם לא קשה מהך דפינכא דאע"ג דר' יוחנן ס"ל נו"ט לפגם שרי בע"ז דף ס"ו מ"מ מה דהוא פוגם ע"י ששהה מעל"ע הא לא מצינו לר"י האיך ס"ל ואפשר דר' אמי ס"ל בזה כרב ומש"ה שברה, ונוכל לישב בזה דעת המתירין דגם הם ס"ל כתי' הב' הנ"ל, אמנם עדיין אין זה מספיק דהר"ן בפסחים הביא ג"כ קושי' התוס' אמאי אמר רב ישברו וכ' דיש מי שתי' דרק באיסורים שהם בנותן טעם מותר אם הוא לפגם אבל באיסור משהו כחמץ גם נו"ט לפגם אסור והר"ן תי' דלכתחילה אסור דאע"ג דצריך שבירה אינו כדיעבד יעו"ש, וא"כ להיש מי שתי' שהביא דס"ל דבאיסורים שאינו במשהו שרי להשתמש בהו לכתחילה ולדידהו הרי קשה מהך דפינכא, דהם הא ודאי נראה דלא ס"ל חילוקם של התוס' בין פוגם בעין לפוגם אחר מעל"ע דא"כ הא לא הוצרכו לתרץ הקושי'