בית הלוי חלק ג רעד

אבל שארי חמשה דברים הפוסלים כחלדה והגרמה פוסלים גם במיעוט קמא כיון דהי' הקלקול בעת השחיטה ובדרך שחיטה דכן הי' הלכה דדברים אלו פוסלים השחיטה, וא"כ בנקיבת הושט ע"י קוץ קודם השחיטה י"ל דרש"י ס"ל דהוא טרפה ועיי' בב"ח סוף סי' ב' שכ' דברי בה"ג דבהתחיל עכו"ם וגמר ישראל אפי' רק במיעוט הקנה אסורה וצ"ל דאיירי דלא הי' הפסק שהי' ביניהם דאל"ה הא פשיטא דכשירה, ועכ"פ נראה ברור דגם דעת רש"י הוא כן רק דא"כ כיון דס"ל לרש"י דשהי' לא נחשב הקדום ממעשה השחיטה מדחזינן דמכשיר שהי' במיעוט של הקנה ובחלדה אוסר גם בקנה א"כ יהי' מוכרח דשהי' בעוף לעולם אינו רק טרפה ולכאורה הי' מדוקדק בזה לשון רש"י שכתב גבי שהה במיעוט סימנים וז"ל ובמיעוט קמא מטרפה, אמנם לפי"ז הרי תשאר מה שהקשינו לעיל מהא דבדף י' קרינן ספק שהה דהוא ספק בשחיטה וע"כ נראה מוכרח דס"ל נקובת הושט גם ע"י קוץ הוא נבלה ומשו"ה גם שהי' אע"ג דאינו נחשב מן מעשה השחיטה וכשר בקנה מ"מ בושט הוא נבלה: ב

במס' יומא דף ל"ז קאמר ר' ירמי' דלריה"ג אינו לוקה על לאו דנבלה משום דהעשה דלגר אשר בשעריך כתיב אחר הלאו, ולכאורה קשה מהא דבחולין דף ל"ז דרשינן וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ומאי נ"מ בזה כיון דאינו לוקה על נבלה כלל ואי לאשמעינן דיש עליו איסור גם משום נבלה הא לא צריך קרא לזה כלל לפי מה שנתברר במקום אחר דגם במקום דאין איסור חל על איסור מ"מ יש עליו שני איסורים וכל השקלי וטרי' אם איסור חל על איסור הוא רק לענין חיוב מלקות לחודא אם לוקה שנים וכיון דבלא"ה לא לקי קשה. אמנם עיי' פסחים דף כ"ג וחלב נבלה יעשה לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה יהא מותר למלאכת הדיוט יהא אסור ת"ל לכל מלאכה דברי ריה"ג רע"א שיכול למלאכת הדיוט יהי' טהור למלאכת גבוה יהי' טמא ת"ל לכל מלאכה ומסיק דפליגא דר"ע סובר כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה וע"כ לא צריך קרא להיתר הנאה ומוקים לי' לטהרו וריה"ג ס"ל חלבה וגידה לא הותרה. ועכ"פ זה' מוכרח דלריה"ג ע"כ חלב נבלה אינו בכלל הפסוק דלגר אשר בשעריך מדאיצטריך קרא להתיר חלב נבלה בהנאה וא"כ הא י"ל דגם ר' ירמי' מודה דלוקה על חלב נבלה משום נבלה דהרי בו לא כתיב העשה אחר הלאו ושפיר אשמעי' קרא דאיסור נבלה חל על חלב ולוקה גם, משום נבלה. אמנם זה אינו לפמש"כ התוס' דמש"ה נקט ר' ירמי' נבלה ולא נקט גם טרפה אע"ג דגם בטרפה כתיב לכלב תשליכון אותו תיכף אחר הלאו משום דקרא דבשר בשדה טרפה כולל גם בשר שיצא חוץ למחיצתו ועל זה הא לא קאי הך לכלב תשליכון אותו משו"ה לוקה גם על טרפה אפי' לריה"ג ואם נאמר דעל חלב לא קאי הך דלגר אשר בשעריך והלאו דלא תאכל כל נבלה הא לפי האמת קאי גם על חלב א"כ הי' צריך להיות לוקה גם על נבלה ומוכרח בע"כ דאע"ג דס"ל חלבה וגידה לא הותרה זהו אי לאו הפסוק דיעשה לכל מלאכה הי' ס"ד דלא קאי על חלב אבל השתא דכתיב יעשה לכל מלאכה וידעינן מני' היתר הנאה גם בחלב ממילא הא קאי גם הפסוק דלגר אשר בשעריך גם על החלב, וע"כ תי' זה אינו, גם הי' אפשר לומר עוד דרש"י כ' בפסחים דלריה"ג דס"ל חלבה לא הותרה ולא הי' חלב בכלל לגר אשר בשעריך וגם אין חלב בכלל הפסוק הנוגע בנבלתה יטמא משו"ה לא צריך קרא לטהרו, וא"כ הא י"ל דאינו גם בכלל הפסוק דלא תאכל נבלה וכמו דאינו בכלל הנוגע בנבלתה וא"כ אי לאו קרא דלאכול לא תאכלוהו לא היינו יודעין כלל דיש איסור נבלה על חלב ושפיר צריך קרא ואכול לא תאכלוהו דאיכא עליו איסור משום נבלה, וכ"ת דא"כ גבי גיד דליכא קרא נימא דאין בו כלל איסור אכילה משום נבלה דהא ריה"ג ס"ל חלבה וגידה לא הותרה והרי בחולין דף ק"א איתא האוכל גיד הנשה של נבלה חייב שתים דר"מ וחכ"א אינו חייב אלא אחת ומודים בשל טלה ושל שור הנסקל דחייב שתים מאן תנא איסור חל על איסור לית לי' איסור חמור אית לי' ריה"ג היא הרי דרק משום דאין איסור חל על איסור ליכא בגי, משום נבלה ולפמש"כ הא מצד עצמו אין בו איסור משום נבלה לריה"ג גם זה ניחא דהא דקאמר שם ריה"ג היא היינו רק דאתי' כוותי' בהאי דינא דאין איסור חל על איסור אבל לא דאתי' לגמרי כריה"ג וגם בלא"ה מוכרח לפרש כן שם דהברייתא דבחולין לא אתי' לגמרי כריה"ג וכמו דאיתא בסוף ספר דרוש וחדוש יעוי"ש ועיי' ג"כ בחידושי רשב"א שם, אמנם שני התירוצים אינם עולים לפמש"כ התוס' בפסחים שם דחלקו על פרש"י וכתבו דגם לריה"ג חלב בכלל הנוגע בנבלתה יטמא, ורק לענין היתר הנאה לחוד הוא דס"ל דחלב לא הי' בכלל היתר הנאה דנבלה משום דהי' ס"ד דלא התירה בהנאה רק מה דשרי בשחיטה באכילה יעוי"ש. וגם מבואר שם בתוס' דהשתא דכתיב יעשה לכל מלאכה, ידעינן מני' דחלב הוא גם בכלל הפסוק דלגר אשר בשעריך ולדבריהם שני התירוצים הנ"ל אינם עולים, וההכרח לומר להתוס' דר' ירמי' ס"ל אליבא דריה"ג דבמקום דאין איסור חל על איסור אין איסור השני חל כלל גם לענין איסור גרידא וצריך קרא ואכל לא תאכלוהו דחל איסור נבלה על חלב לענין דיהי' על החתיכה שני איסורים. או נאמר דס"ל דריה"ג לא דרש כלל להך ואכול לא תאכלוהו להך דרשה רק מוקים לנו לדרשה אחרינא והרי בלא"ה נראה דעת התוס' ביבמות דף ל"ג דהך דרשה דהתורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב אינו מוסכם ואיכא דלא וס"ל להך דרשה ועיי' עוד במס' זבחים דף מ' בתוס' ד"ה יבא איסור ובשעה"מ בכללי איסור חל על איסור: ג

בסימן כ"א הביא הב"י דברי הכלבו שכתב שיש פוסקים דבעוף צריך לשחוט דוקא ושט ולא קנה, ותמה הב"י דבגמרא הא מסיק הלכה דא' קנה וא' ושט, והב"ח כ' דגם הכלבו לא כ' רק דלכתחילה צריך ושט ולא נתבאר טעמם בזה, והנראה דבגמרא אמרינן השוחט דיעבד אין לכתחילה כו' אבע"א אאחד בעוף, וכתב רש"י דלכתחילה צריך שני הסימנים, ובודאי קשה דבמשנה הא לא תני כלל להדי' הך דינא דלכתחילה ורק מדקדוק הלשון דקתני השוחט אחד בעוף דיעבד מוכח דלכתחילה לא סגי בזה במה דכשר בדיעבד וא"כ הניחא לר"א דאינו כשר רק בושט ע"כ מוכרח שפיר מדנקט דיעבד דלכתחילה צריך שני הסימנים, אבל לפי מה דפסקינן מאי אחד כל דהו א"כ קאי המשנה גם על קנה דכשר בו א"כ הא אין לנו לדקדק מהמשנה רק דלכתחילה לא סגי בהכי ובעי שישחוט הושט שהוא המיוחד שבסימנים ומנ"ל לדקדק מני' דבעי קנה וגם ושט דאם צריך רק ושט לחודא ג"כ ניחא מה דנקט דיעבד, והברור דהפוסקים שהביא הכלבו מפרשים כן, והפשוט בדעת רש"י דס"ל דלאיזו תועלת יתקנו רבנן כן דמה ירויח בשחיטת הושט יותר מבהקנה כיון דבקנה ג"כ כשר ובשלמא להצריך שניהם י"ל דחששו חכמים דלמא לא ישחוט גם רובו של אחד אבל לומר ושט ולא קנה אין שום תועלת כלל,