בית הלוי חלק ג רעג

קושי' יותר חזקה טובא וגם המיעוט יותר טוב וצ"ע

וע"כ נראה לכאורה יותר לומר אדרבה דהתוס' ס"ל נקיבת הושט הוא רק טרפה וע"כ מכל נקיבת הושט לא הקשו דלא שייך לומר בו חזקת איסור והוכיחו רק מחששא דשמא במקום נקב שחט דבזה מצינו להרבה אמוראים דס"ל דהוא נבלה דהרי אפי' נקב בגרגרת ס"ל לרב יהודה בחולין דף י"ט דשחט ופגע בו נקב שחיטתו פסולה דהוא כשחט ישראל וגמרו עכו"ם ומוכח מדברי רב יהודה דס"ל דבאיסור אזלינן בתר רובא ואפי' במקום חזקת איסורא וחזינן דממון חמור מאיסורא ומדר"י נשמע גם לדידן דבאיסור אזלינן בתר רובא גם בחזקת איסור דבהא הא לא מצינו מי שחולק עליו אמנם גם זה הוא דחוק קצת לומר דהוכחת התוס' הוא רק מדר"י דהי' להם לפרש דבריהם, וע"כ נראה יותר דס"ל להתוס' דאע"ג דכל נקיבת הושט הוא טרפה מ"מ אם שחט במקום נקב הוא נבלה לכ"ע והסברא לזה דהנקב שנעשה בו מקודם ונטרפה בו אינו מצטרף להכשירה להשלים שיעור רוב שחיטה דהרי אדרבה נקב זה גורם לחדש בה איסורא ולעשותה לכל הפחות טרפה ועל כן אינו מצטרף להכשירה להשלים שיעור שחיטתה ולא מבעי' אם אח"כ לא שחט רק כשיעור שחיטה מצומצם רוב הושט עם צירופו של הנקב אלא אפי' אם שחט אח"כ כל הושט ואיכא רוב ושט גם לבד הנקב הקדום מ"מ כיון דאותו נקב אינו מצטרף א"כ מיד כשהגיע החתך לרוב ושט מצומצם א"כ הא כבר נחתך בה רוב ושט בצירוף הנקב ושיעור שחיטה עדיין אין בו ונמצא דהוי' פסוקת הסימן ברובו קודם שנגמר שחיטת הסימן ושוב לא מהני מה שיוסיף לחתוך בו עוד יותר דהרי כבר פסוק הוא ברובו, ולא דמי לחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דכשר דגם הפגם, מצטרף לשיעור שחיטה דחצי קנה פגום כשר הוא לגמרי ומש"ה מצטרף הוא ג"כ אבל נקיבת הושט דזה הנקב אוסרה אינו בדין שיצטרף להכשירה ועיין בחולין דף ל"ב גבי פסוקת הגרגרת דס"ל לר"ל זה החילוק דבשחט במקום חתך הוי' נבלה ובשחט שלא במקום חתך הוא טרפה הרי דס"ל לר"ל דגם פסוקת הגרגרת אינו כמו שנחתך כולו ומהני לי' שחיטה לטהרו אם שחט במקום אחר ומ"מ אם שחט במקום חתך לא מהני וכמו כן ס"ל להתוס' לדידן גבי נקיבת הושט דאע"ג דגבי פסוקת הגרגרת לא קיי"ל כר"ל זהו משום דכיון דכבר נפסק רובו וכמי שאינו דמי' אבל בנקב דושט י"ל כן

ויצא להם להתוס' חילוק זה דהנה להפוסקים דס"ל דנקיבת הושט הוא רק טרפה א"כ הרי נראה דלא משכחת לה שהי' בעוף דתהי' נבלה כיון דניתרת בסימן אחד ואחר שיעור שחיטה הא לא פסלי' בה שהי' לדעת התוס' בחולין דף למ"ד ד"ה החליד ולא משכחת לה שהי' רק במיעוט קמא דושט וא"כ אינו רק טרפה דגם אם נחשב מה שנשחט קודם השהי' כנקיבת הקוץ הא אינו טרפה ובודאי דקשה טובא לומר כן דבאמת יהי' שהי' דעוף רק טרפה, ועיין בחולין דף יו"ד שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמועה ואינו יודע אם קודם שחיטה אח"כ זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ומסיק שם דזה הכלל בא לאתוי' ספק שהה ספק דרס והרי הך ברייתא איירי בעוף ואפ"ה הא קרינן לספק שהה דהוא ספק בשחיטה ומוכרח דהוא נבלה, ולכאורה הוא קושי' גדולה על הסוברים דנקיבת הושט הוא רק טרפה והוכיחו התוס' מזה דבכה"ג הוא נבלה, שוב ראיתי באור זרוע הגדול הנדפס מחדש שכתב וז"ל אבל נקיבת הושט טרפה אם לא ע"י שהי' במיעוט סימנים בתורת שחיטה עכ"ד הרי דכ' להדי' דנקב בושט הוא רק טרפה ומ"מ ע"י שהי' בתורת שחיטה הוא נבלה והברור דקושי' הנ"ל דחקו לומר כן, אמנם עיקר הסברא דחוקה דכי בשביל שניקבה בסכין דרך שחיטה ושהה בו כמה ימים ואח"כ גמרה יהי' חמור יותר מבניקבה בקוץ, ועוד דהרי כל מה דמכשרינן שהי' במיעוט קמא דקנה הוא רק משום הך סברא דלא גרועי מחצי קנה פגום ואמאי נחמיר בשהי' דמיעוט ושט יותר מפגום מיעוט הושט, וס"ל להתוס' מכח זה דהחילוק הוא דבשהי' כיון ששחט אח"כ במקום החתך מש"ה הוי נבלה דנקב הגורם לה טריפות אינו מצטרף כלל וגם בניקב ע"י קוץ הוא כן ואם שחט במקום אחר הוא רק טרפה, ואפשר דגם כוונת האו"ז הוא כן ומה שכתב אם לא ע"י שהי' מיעוט סימן בתורת שחיטה כוונתו מקום ששוחט אח"כ, ועכ"פ מדוקדקים דברי התוס' דרק מהא דלא חיישינן שמא במקום נקב שחט מוכח דאזלינן בתר רובא באיסורא גם במקום חזקת איסורא

ויצא לנו מדברינו שני חידושים חדא דהתוס' דב"מ ס"ל דהוא רק טרפה, שנית דגם להני פוסקים מ"מ אם שחט במקום נקב גם הם מודים דהוא נבלה וכמו שנתבאר

חולין דף ל"ב ע"ב ויש מהם אבלות וכ' רש"י כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה לכאורה צ"ע דהרי כל השקלי וטרי' של הסוגי' כאן הוא רק בפסוקת הגרגרת ולמה הכניס רש"י כאן גם נקובת הושט דלא אשכחן מאן דיאמר בה להדי' דהוא נבלה, ובודאי דוחק גדול לומר דרש"י כתב כן מסברא דנפשי' דהוא דומי' דפסוקת הגרגרת דודאי דיש לחלק בהם טובא דשם דנפסק רובו הרי כפסוק לגמרי דמי. והנראה דלשון הגמ' דחקו לרש"י דקאמר ויש מהם נבלות לשון רבים ומוכרח דלכל הפחות שנים מהם הם נבלות. והא דרבא הוצרך להוסיף גם ושט הוא משום דלפי תירוצו דחקו סדר המשנה דקתני אלו טריפות נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ניקב קרום של מוח ואי נקיבת הושט הוא רק טרפה ואח"כ תני פסוקת הגרגרת דהוא נבלה ושוב חוזר לקרום של מוח דהוא טרפה וה"ל למינקט תחילה הנבלה והדר כל הטריפות ביחד ומשו"ה ס"ל לרבא דגם נקיבת הושט הוא נבלה משום דאיתרע מקום שחיטה דידה, אבל לר' יוחנן דמשני בסמוך דהך משנה נשנית קודם החזרה והמשנה נקטה אלו טריפות דוקא ולא נבלה א"כ הא מבואר להדי' בהמשנה דנקיבת הושט הוא רק טרפה ואע"ג דבמשנה דכאן חזר בו ר"ע מפסוקת הגרגרת מ"מ הא לא מצינו שחזר בו גם מנקיבת הושט ובודאי דאין לנו ללומדה מגרגרת דנפסק רובו וכמאן דליתא דמי ופשיטא דהך דושט נשאר על דינו הראשון ולפי"ז לענין הלכה אין לנו ראיה האיך ס"ל לרש"י דהרי אם נפסוק כר' יוחנן בודאי דאינו רק טרפה ואם נאמר דהלכה כרבא לגבי ר' יוחנן הוא נבלה

דף ל' החליד במיעוט סימנים מהו, פרשי' ובמיעוט קמא פשיטא דנבלה היא, מדבריו נראה דס"ל להלכה דנקיבת הושט הוא נבלה, אמנם אחרי העיון אין מכאן ראי' דהא יש לדקדק אמאי סתם רש"י דבריו ולא כתב מפורש דהחליד מיעוט קמא דושט דבקנה הא לא גרע מאם הי' פגום, והרי האיבעי' במיעוט סימנים הא קאי גם על קנה לפרש"י דמפרש לה על מיעוט בתרא וא"כ הא דכ' רש"י דבקמא פשיטא דהוא נבלה ה"ל לפרש דבריו דקאי על ושט לחודא, וכן הא דמסיים רש"י דגם הגרמה קיי"ל דאסור בכל האופנים הא איירי בקנה ומלשון רש"י משמע דחד דינא להו, ועיי' לקמן גבי שהי' במיעוט סימנים כ' רש"י הכל מפורש דבשהה במיעוט קמא דקנה לא כלום הוא ובמיעוט קמא דושט מטרפה וכאן לא חילק רש"י כלל, וע"כ נראה יותר דרש"י ס"ל דבחלדה הי' הלכה למשה מסיני דפוסלת השחיטה ואפי' בדבר דאם הי' כן קודם השחיטה לא הי' נבלה אם נעשה כן בעת השחיטה הוא נבלה וכדעת שחיטת האשכנזים שכ' הב"י בסי' כ"ד דדרסה גם במיעוט קמא דקנה הוא נבלה, ורק בשהי' כיון דהפסיק השחיטה מש"ה ס"ל לרש"י דלא נחשבה מן השחיטה ומש"ה לא פסלה במיעוט קמא דקנה כדאיתא לעיל דף כ"ט