בית הלוי חלק ג רע

דזה ודאי אם היה מפורש בגמ' לאסור חסרון המחזיק יותר מרביעית בודאי דלא הי' מקום לומר חילוק בזה להקל בלא ראי' מוכרחת אבל הרי רק מדיוקא יצא להם להמחמירין לאסרה מדנקטה הברייתא אפי' מחזיק רביעית קא דייקינן הא יתר מרביעית טרפה והרי הברייתא הא איירי דנחסר כל הבשר הסמוך לקרום ונשאר בה באותו מקום רק הקרום לחודא וכדנקטה הברייתא וקרום שלה קיים א"כ הא אין לדקדק מזה דביתר טרפה רק בכה"ג דאיירי בו הברייתא. אבל אם נשאר בשר דבוק להקרום אין להוכיח מהך דיוקא להטריף, והחילוק בזה פשוט דבלא נשאר רק הקרום לחודא י"ל דסוף הקרום להתייבש ולהתפרק אבל ביש בשר דבוק לו לא יתייבש והדר ברי. ובזה מובן ג"כ מה דאיתא בשו"ע ריאה שנשפכה כקיתון כשירה וכתב הש"ך אע"ג דגבי חסרה מבפנים מטרפינן במחזיק החסרון יותר מרביעית הכא כשירה וצ"ל דחסרה במקום א' גרע מנשפכה כולה עכ"ד, ולכאורה אינו מובן החילוק בזה, וגם דלפי"ז אם רק חצי' נשפך כקיתון צ"ל טרפה אם החסרון יותר מרביעית וכל זה ה"ל לשו"ע לפרש ולא לסתום הדברים. אבל לפי הנ"ל החילוק מבואר דבחסרה מבפנים ונשאר תחת הקרום חלל סוף הקרום להתייבש אם החלל יותר מרביעית אבל בנשפכה כקיתון הרי הגם דחסר יותר מרביעית מ"מ הרי המיחוי נשפך אנה ואנה ומתנדנד בכל מקום ואינו מניח להקרום להתייבש ומשו"ה כשר. וכיון דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירין גם בחסרון יותר מרביעית ודעת הכו"פ להכשיר בהפ"מ ודאי דבכה"ג דנשאר בשר דבוק להקרום דהסומך להכשיר בזה דאין מוחין בידו: ד

בש"כ סי' ל"ט הביא דברי הר"ץ דמשו"ה אין נוהגין למעך בגדיים וטלאים ועגלים דכיון דלא שכיח בהם סירכה והאי נסרכה אמרי' ודאי סירכה גמורה היא. והנה לדבריו אין למעך גם בחיות אפי' גדולות דהרי כ' הרמ"א להתיר בחיה שנאבדה הריאה בלא בדיקה דאין סירכה מצוי בה. אמנם הרמ"א הרי כ' הטעם דאין ממעכין בעגל הרך דהסירכה עדיין רכה. ולפי"ז בחיה גדולה שפיר ממעכין וצ"ע שלא הובא מחלוקת זו באחרונים. והנה עיקר סברתו של מהר"ץ אינו מובן והנראה בדעתו דעיקר היתר של מיעוך הוא משום דבגמ' אמרי' בכמה דוכתא דרוב בהמות כשרים הם והרי חזינן דהרבה בהמות יש להם סירכות ואפשר רובם יש להם ומוכרח ע"כ דאינם סירכות גמורות רק רירין ואנן לא בקיאין להבדיל ביניהם במראה ומשו"ה מקילין לסמוך על המיעוך כיון דע"כ רובם רירין הם אבל בהני מינים דחזינן דלא מצוי בהם סירכות לא סמכינן על המיעוך, וא"כ הא יש לומר דגם הרמ"א מודה דבמינים דבטבען אינו מצוי סירכות דלא מהני מיעוך. ורק בעגלים דמין זה הא מצוי בו סירכות ואיכא הוכחה דבמין זה מצוי רירין שהם יותר מהסירכות וא"כ גם בקטנותו הרי יש להתיר ע"י מיעוך וע"כ כ' טעם אחר דהסירכה רכה ואין המיעוך הוכחה שאינו סירכה גמורה אבל בחיה י"ל דגם הוא ס"ל דלא מהני, וע"כ קשה להקל למעך בחיה: ה

יו"ד סימן ל"א כתב המחבר וז"ל וכן אם היו המים מונחים בתוך שלחופית קטנה שאם הי' המוח מקיפה שלא הי' מגולה אפילו לקרום כשירה ואם לאו טרפה. וכתב הרמ"א וכן אם הי' מונח בין הקרום לגלגולת טרפה ושני הדינים האלו ביחד כתובים בהגהות אשרי פ' א"ט סי' י"א דבנמצא שלחופית במוח אם אין המוח מקיפו טרפה וכן אם מונח בין קרום לגלגולת טרפה הביאו הב"י ובודאי צ"ע מדוע המחבר לא העתיק רק ראשית דברי הג"א והשמיט סוף דבריו והרמ"א הוסיף גם סוף דבריו והלא דבר הוא, והנראה ברור דעיקר הסברא מה שכתבו הגאונים דבמים במוח אם מוח מקיפו כשר ס"ל להב"י דכל שהמים מגולים לקרום הליקוי של המים יקלקלו להקרום וינקבו אותו אבל אם המוח מקיפו דיש הפסק בין הליקוי להקרום לא חיישינן שיקלקל למעט המוח המקיף ואח"כ לקרום וכשמים בשלחופית והוא מגולה לקרום ג"כ אסור דקרום של השלחופית לא חשוב הפסק דגם קרום זה בא ע"י ליקוי ולקוי הוא. וזה שכתב הג"א וכן אם מונח בין קרום לגלגולת טרפה ס"ל להב"י דהג"א לשיטתו שכתב שם באותו דיבור דבאינקב עילאה לחוד טרפה ומשו"ה פוסק דאם מונח בין קרום לגלגולת ונמצא מונח השלחופית על הקרום עליון משו"ה טרפה כמו בנמצא מונח במוח ומגולה לקרום דטרפה אבל לפי מה שפוסק הב"י בשו"ע דרק בתתאה לחוד טרפה ס"ל להב"י דאין לחוש שיקלקל לשני הקרומים דהעילאה מפסיק בין הקלקול להתתאה ומשו"ה דלג הב"י לסיום דברי הג"א והרמ"א לשיטתו שפסק בסעי' א' דגם בניקב עילאה לחוד טרפה משו"ה הביא גם סוף דברי הג"א וזה נראה ברור: ולפי"ז נראה כיון דהרמ"א בעצמו כתב בסעי' א' דבהפסד מרובה יש להכשיר בניקב עילאה א"כ גם בהך דסעי' בשלחופית בין קרום לגלגילת אע"ג דהרמ"א סתם דבריו וכ' סתם דטרפה מ"מ ע"כ אין כוונתו רק בליכא הפ"מ, אבל לדעת רש"ל וב"ח שהובא בש"ך ס"ק א', דגם בהפ"מ טרפה בניקב עילאה גם בשלחופית הוא כן, ולדברינו אלה יתחדש לנו בעיקר דין מים במוח שכתבו הגאונים דצריך שיהיה מוח מקיפו דזהו רק כהפוסקים דבקרמא תתאה לחוד מטרפה אבל להפוסקים דצריך שניקבו שניהם או להפוסקים דרק בעילאה לחוד מטרפה אפשר דגם אם אין מוח מקיף להמים ורק התתאה שלם ומפסיק בין המים לעילאה אפשר דכשר וכמש"כ

ובנמצא מים בין קרום לגלגולת דכ' הש"ך בס"ק ד' דטרפה דכ"ש הוא משלחופית. אמנם הט"ז כ' דבנמצא מים צריך שיהיה חסרון בהמוח אבל אם המוח שלם בכל צדדיו שרי ותלינן שהמים לא באו מקלקול המוח רק ממקום אחר אבל בשלחופית גם אם המוח שלם טרפה דאנו רואין שבא מן המוח וכיון דלהט"ז כה"ג כשר הגם דהש"ך אוסר מ"מ בנמצא בין קרום לגלגולת דלהמחבר בלא"ה כשר כמש"כ נראה דיש להכשיר בהפ"מ אם רואין שהעילאה שלם וא"כ מפסיק בין מים להתתאה: סימן כה

לבאר חילוקים ופרטים בדיני מרה

בהלכות גדולות כתוב דאם לא נמצא מרה טועמין בכבד אם יש בו טעם מר כשירה דנבלעה המרה בהכבד ועיי' בפרי חדש סי' מ"ב שהקשה מאי מהני דנבלע הליחה והרי הכיס של המרה אינו, וע"כ כתב הפר"ח דלבה"ג לא פסיקא לי' מילתא בעיקר דינא דניטלה המרה שיהי' טרפה ומש"ה הטיל בו פשרה. ואינו מובן ענין הפשרה בזה. והנראה דבמשנה תנן ניקב המרה טרפה והפוסקים נחלקו בניטל ודעת המכשירין הוא דאין ללמוד ניטל מניקב דהרי מצינו בטחול דניקב טרפה וניטל כשירה וכיון דבמרה לא נזכר רק ניקב אין מזה ראי' לניטל, אמנם בעיקר טריפות של ניקבה המרה הרי יש לומר בו