בית הלוי חלק ג רסט

ובאמת דדברי התוס' פשוטים ומבוארים דהא גם למ"ד אשו משום חציו וגם נפלה הוה הפיל מ"מ נוכל לדקדק כן טעמא דנפלה דליכא כוונה גם להפיל הא הפיל בכוונה להפיל גם בלא כוונה לשחוט כשרה ומקשה שפיר לר"י דמצריך כוונה לשחיטה, וכל קושי' התוס' שם הוא רק על הא דאמרי' בהתחלת הסוגי' הא הפיל כשרה ואע"ג דלא מכוין ומפרשים התוס' ואע"ג דלא מכוין כלל דס"ל לדוחק לומר כפרש"י דלא מכוין לשחוט רק מכוין להפיל וזהו דמסקי התוס' דהא דמכשרינן בסוגי' גם בלא שום כוונה כלל אתי' ע"כ כמ"ד משום ממונו דלמ"ד משום חציו הרי הוי' נפלה כמו הפילה בלא כוונה כלל, ומ"מ בסוף הסוגי' מקשה הגמ' שפיר לר' יוחנן דגם לדידי' הא מוכח דבכוונה להפיל מיהא כשרה, וא"כ עכ"פ הא מוכרח בדעת התוס' דלהלכה דקיי"ל משום חציו ולדידי' נפלה הוא כהפילה ממש ולדידי' לא כשר רק בנתכוין להפיל דבלא כוונה כלל הא תני במשנה דנפלה פסול, ומש"ה כ' הרא"ש כן שפיר להלכה ורש"י ס"ל לדוחק לאוקמא הך סוגי' דלא כהלכה ומש"ה דחק לפרש הך דלא אכוין היינו שלא נתכוין לשחוט רק להפיל, ועכ"פ מדברי רש"י והתוס' דסנהדרין והרא"ש הא מוכח דלהלכה בעי כוונה להפיל דווקא, וא"כ צ"ע על הטור ושו"ע שפסקו דלא כדעתם

והנה בדעת הרא"ש שהסביר הטעם דבעי כוונה להפיל מיהא משום דכתיב וזבחת והוא כמו דכתיב ועשית ובעי מיהא שיכוין לאיזו מעשה, ויש להסתפק בדעתו אם כתב כן רק להלכה דקיי"ל משום חציו ולדידי' מוכרח מהמשנה דבעי כוונה להפיל, אבל לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ולדידי' הא נוכל לדייק מדנקטה המשנה רק נפלה הא הפיל כשרה גם בלא נתכוין להפיל דהא בנפלה ליכא כוונה כלל ומדנקטה נפלה הא מוכח דהפיל כשר גם בלא שום כוונה ונאמר דר"ל לא ס"ל הך סברא של הרא"ש ואע"ג דכתיב וזבחת לא בעי שום כוונה, גם י"ל דהרא"ש כתב סברתו לכ"ע דכיון דכתיב וזבחת ה"ה כמו ועשית דבעי שיכוין לאיזו מעשה ובלא"ה לא חשוב כח גברא כלל, ונאמר דלר"ל בע"כ לאו דוקא נקטה המשנה נפלה דהא גם הפיל בלא שום כוונה פסולה וא"כ שוב לר"ל לא נוכל לדקדק כלל מהמשנה דלא בעי כוונה לשחיטה כיון דלאו דוקא נקטה המשנה וי"ל דגם הפיל פסול גם בנתכוין להפיל עד שיתכוין לשחוט, ונאמר דכל השקלי וטרי' של הך סוגי' הוא רק למ"ד משום חציו היפוך מדעת התוס' בסנהדרין, ואם נאמר כן הא יש מקום לישב הא דאמר בגמרא מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן הוא, ופריך והא אמרה רבא חדא זימנא וכתבו רש"י והתוס' הא דלא פריך תנינא חדא זימנא משום דבמשנה לא תנן הפילה כשרה וי"ל דנקט נפלה וה"ה הפילה כו', ובודאי דקשה טובא דא"כ דמהמשנה אין מוכרח כן מאי פריך לקמן על ר' יוחנן דס"ל דחולין בעי כוונה ופריך והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין פסולה הא הפילה כשרה ולכאורה צע"ג לישב זה, אבל לפי הנ"ל ניחא דלא קאמר תנינא חדא זימנא דהא למ"ד משום ממונו ליכא לדייק כלל מהמשנה דלא בעי כוונה דלדידי' הא ע"כ לאו דוקא נקטה נפלה כיון דגם הפיל בלא שום כוונה פסול וא"כ שוב י"ל דגם הפיל בכוונה פסול עד שיכוין לשחיטה, ורק רבא לשיטתו מדקדק שפיר דס"ל בב"ק דף כ"ב משום חציו ונפלה הוא כמו הפיל ושוב יש לומר דהמשנה נקטה בדוקא נפלה הא הפיל בכוונה להפיל כשר ומש"ה פריך והאמרה רבא חדא זימנא, וכן על ר' יוחנן דס"ל משום חיציו פריך ג"כ שפיר דמוכח מהמשנה דחולין לא בעי כוונה וכמו שנתבאר: סימן כד יבאר דין חסרון מבפנים בריאה

ריאה שנמצא בה חסרון מבפנים ומחזיק יותר מרביעית מבואר בסי' ל"ו סעיף ח' ברמ"א שהיא טרפה, ועיין בט"ז שהביא דהרשב"א מכשיר, ועיין בכו"פ שהוכיח ג"כ מלשון הרמב"ם שלא הזכיר כלל רביעית ומוכח דעתו דגם ביותר מרביעית כשרה, וסיים הכו"פ דבמקום הפ"מ יש להכשיר, אמנם עיין בגמרא דף מ"ז ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזיק רביעית כשרה וכ' רש"י וז"ל חסרון המחזיק רביעית הלוג עכ"ל, ובודאי לא ידענו מה רצה רש"י בכל אריכות הדברים בזה, והברור דדעת רש"י כהמחמירין דבדוקא נקט בגמרא רביעית ויותר מרביעית טרפה ומש"ה הוצרך רש"י לפרש על איזו רביעית קאמר וכתב דהיינו רביעית הלוג וכדעתו בכמה דוכתא דכל סתם רביעית דנקט בגמ' הוא רביעית הלוג ולהוציא מן היש מפרשים שהביא רש"י במס' שבת דף ע"ז דסתם רביעית הוא רביעית הקב, וזה ברור דלהמכשירין גם ביותר מרביעית לא הוצרך רש"י כאן לכתוב רביעית הלוג, הרי דגם רש"י הוא מהמחמירין בזה: ב

הנה יש להבין דברי הגמ' דאמר ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים, והרי זה פשיטא דצ"ל כל הקרום דאל"כ בלא"ה טרפה בנקב גרידא, ולכאורה נראה דקמ"ל דצריך שנדע בבירור דהקרום שלם בלא נקב דכיון דנולד בה הך ריעותא צריך בדיקה אם לא ניקבה, וכן מצאתי בתבואת שור שכתב כן, אמנם כשנדקדק בלשון השו"ע שכתב הריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב כשרה וכלשון הזה ממש כתב הרמב"ם, הרי דקדקו וכתבו דבעי שיהי' הקרום העליון קיים בלא נקב, והנה יש להסתפק בכוונת הרמב"ם די"ל דלרבותא נקטה דאפי' אם נתקלקל גם הקרום התחתון מ"מ כיון דרק העליון שלם כשר ואם זה כוונת הרמב"ם הרי ע"כ הרמב"ם מפרש כן ללשון הגמרא דאמרה וקרום שלה קיים דלרבותא נקט דאפי' אם אינו קיים רק קרום אחד מהשני קרומים כשירה, דאל"כ הרי אין דרך הרמב"ם לכתוב דברים שלא נזכרו להדי' בגמ'. וא"כ הא שוב אין כאן הוכחה לדינו של התב"ש דמצריך בדיקה דהא הוצרך הגמרא לאומרו גם עוד יש לפרש דלא לרבותא נקט הרמב"ם רק בדוקא נקט דמצריך שיהיה קרום העליון דוקא שלם בלא נקב אבל אי נקיב עילאה אע"ג דתתאה לא אינקיב לא מהני, ויש ליתן טעם לזה דאע"ג דבעלמא לא מטרפה באינקיב עילאה לחוד דהתתאה מגין מ"מ הכא דנתקלקל הבשר שתחת הקרום יש לחוש שיתקלקל בזה גם הקרום התחתון הסמוך ודבוק להקלקול אבל שיתקלקל גם הקרום השני העילאה לא חיישינן ליה שהעילאה מגין והדר ברי, וגם אם נאמר כן הרי ג"כ בע"כ הוציא הרמב"ם זה מלשון הגמרא מדנקטה וקרום שלה קיים ומפרש לה דקאי על העילאה ועכ"פ הא מוכח דלא כדקדוקו של התב"ש דאם נאמר דהברייתא קמ"ל בזה דצריך בדיקה תקשה מאין הוציא הרמב"ם דבריו אלו

ולענין הלכה ודאי נראה דיש להחמיר כפשטות שכוון הרמב"ם והשו"ע דבנשפכה כקיתון או חסרה מבפנים ואפי' פחות מרביעית דצריך שיהיה העילאה שלם אבל אי אינקב עילאה יש לאסור, וצ"ע על שלא הערו רבותינו האחרונים בדקדוק לשון הרמב"ם הללו, וגם נכון להחמיר כהתב"ש כי להצריך בדיקה דכן משמע ג"כ ל' השו"ע שכ' וקרום העליון שלם משמע דידעינן זה בבירור ובדיקה

עובדא הי' בריאה הי' חסרון מבפנים מחזיק יותר מרביעית רק שלא הי' החסרון קרוב לקרום דבשר מהריאה נשאר דבוק להקרומים מקיף כל החלל שבתוכה. לכאורה נראה דיש מקום לדון בזה להכשירה.