בית הלוי חלק ג רסח

פליגי היכא דמגלי' הוא רק להס"ד אבל להמסקנא כ"ע מודים דמגלי' אינו חלדה וכמש"נ

שם בתוס' ד"ה מפני שהוא מחליד, פי' הקונטרס לאחר שנתפרקו פרקי העצם כו' וכשחותך הסכין תחת העצם הויא חלדה, ולפירושו לא איירי בסכין רחב, והנה צ"ע דא"כ הרי ודאי קשה טובא דהא אמר ר"ה מ"ט לא אמר כרבא קסבר מוליך ומביא כשר וכ' רש"י וז"ל וההיא דמלק בסכין סתמא קתני לא שנא קוצץ ויורד ל"ש מוליך ומביא ומוכרח דלטעמא דר"ה א"ש בכל האופנים ואם נאמר דגם לדידי' לא איירי המשנה בכל האופנים הרי הי' יכול לומר כרבא וכשדרס, וצ"ל דבאמת זהו כוונת התוס' שנתכוונו בזה להקשות על פרש"י דלדידי' הא לא איירי בסכין רחב ותקשה כנ"ל, ועכ"פ זה מוכרח ע"כ לומר בדעת רש"י דס"ל דלר"ה גם בסכין רחב פסול, ואע"ג דהסכין עולה למעלה מן פרקי העצם, והנראה לומר בדעת רש"י דס"ל דמה שהסכין נכנס תוך עומק הסדק בשביל זה לא שייך להיות חלדה כיון דדרך הסדק הוא מגולה למעלה אע"ג דהעצם שבצדדים גבוה מן הסכין, רק ר"ה ס"ל דגם הבית השחיטה צריך להיות מגולה ואם בית השחיטה מכוסה הגם דהסכין מגולה נקרא ג"כ חלדה ומש"ה כיון דהעצם עומד ואינו מתפשט כלל ורוחב הסדק אינו רק כפי עובי הסכין לא יותר נמצא הסכין מכסה כל רוחב הסדק וכשחותך בתחתיתו של סכין למטה מן העצם להסימנים הרי השחיטה מכוסה ופסול גם אם הסכין רחב ורבא ס"ל דכל הפסול הוא בכיסוי הסכין וכאן הרי הסכין מגולה דרך הסדק ולא איכפת לי' מה דבית השחיטה מכוסה דהא קיי"ל דלא בעינן שחיטה מפורעת, וז"ל רש"י הכא הא מגלי' דאע"פ שאין העצם מתפשט כל כך לגלות בית השחיטה מ"מ הסכין נראה ומגולה כל זמן חתיכתו ואפי' בסכין קצר כשר לרבא, ומדבריו אלו הרי משמע להדי' דטעמא דר"ה הוא משום דאין בית השחיטה נראה דס"ל לר"ה דאע"ג דלא בעי' שחיטה מפורעת וכדאיתא בדף למ"ד דגם בשוחט בג' מקומות כשר אע"ג דלא מירוח בית השחיטה מ"מ הרי גם שם קצת מתפשט ונראה משא"כ מכוסה לגמרי פסול, שוב מצאתי בתב"ש בדיני חלדה שהביא דברי הראב"ן שכתב בטעם חלדה דבעי שיהי' שחיטה מפורעת יעו"ש, והגם דלא הבנתי דבריו ואין בידי לעיין בו דהא לא בעי מפורעת מ"מ זה חזינן להדי' דס"ל דפסול דחלדה הוא מה שאין בית השחיטה נראית וא"כ הא ודאי דנוכל לומר כן בדעת רש"י אליבא דר"ה דס"ל לר"ה דאם בית השחיטה מכוסה פסול ולא מהני כלל מה דהסכין מגולה

שם בא"ד ונראה דחשיב חלדה לפי ששוחט הסימן ממטה למעלה, פי' דצדו של הסימן שלצד העצם נשחט קודם צדו של האויר, ועיין לקמן דף למ"ד אר"י אמר רב החליד הסכין בין סימן לסימן ופסקו פסול ופריך תנינא או שהחליד הסכין תחת השני פסול ומשני אי ממתניתין ה"א מלמטה למעלה דלא קעביד דרך שחיטה אבל מלמעלה למטה דקעביד דרך שחיטה אימא שפיר דמי קמ"ל, הרי דאי לאו מימרא דרב הי' ס"ד דבשוחט כדרכו מלמעלה למטה אע"ג שהסכין מכוסה דהחלידו תחת סימן הראשון כשר וא"כ הא ע"כ היה מוכרח לומר הא דפסול מלמטה למעלה הוא משום דהצד של המפרקת נשחט קודם צדו של האויר וזהו החלדה שפסל' ההלכה. וס"ל לר"ה דגם לפי האמת הוא כן רק רב קמ"ל דגם מלמעלה למטה נקרא ג"כ חלדה מה שהוא מכוסה אבל גם אופן הראשון דהיינו מלמטה למעלה גם זהו בכלל חלדה אע"ג דהסכין מגולה, ורבא חולק עליו בזה דהיכא דמגלי' לא מקרי חלדה לפי האמת וכל פסול דחלדה אינו רק כשהוא מכוסה, והנה יש לעיין להתוס' היכא דשחט כדרכו מן הצואר רק היפך הסימן והצד של הסימן הסמוך למפרקת החזירו לחוץ ושחטו אם נימא דהא ג"כ שחט זה הצד של המפרקת קודם ופסול לר"ה או כיון דמ"מ השתא בעת השחיטה הוי' זה הצד להאויר כשרה, שוב ראיתי בריטב"א שכ' וז"ל הכא הא מגלי' ור"ה סבר דכל שהשחיטה מלמטה למעלה חלדה היא ונקט במתניתין חלדה לפי שעל רוב כך הוא, ומדבריו מוכח דס"ל דגם אם הפך מחי' פסול לר"ה ומש"ה הוקשה לי' דא"כ הא פסול בלא חלדה וע"ז תי' דקראו חלדה משום דע"פ הרוב כששוחט זה הצד קודם הוא ע"י שתוחב הסכין תחת הסימן, דאל"כ מאי הוקשה לו הא א"א להיות זה הפסול רק בחלדה או בשוחט מן העורף ואז בלא"ה טרפה משום שבירת המפרקת, אמנם לפי"ז קשה טובא הא דתנן השוחט מן העורף שחיטתו פסולה משום שבירת המפרקת והרי ע"כ נשחטו הסימנים ממטה למעלה ובלא"ה פסול לר"ה משום חלדה והא גם בשוחט מן הצואר רק היפך הסימן הצד שלמטה למעלה פסול אלא מוכח דכה"ג כשר גם לר"ה ולא משכחת להאי פסול לר"ה או בהחליד הסכין תחת הסימן או בשוחט מן העורף וצ"ע: סימן כג קצת ביאור בסוגיא דנפלה סכין

יו"ד סי' ג' ואפי' הפיל סכין בידו או ברגלו בלא כוונה ושחט שחיטתו כשרה, אבל אם נפלה מעצמה כו' וכן אם הי' הסכין מונח בחיקו או בידו כנפלה מעצמה דמי, וכ"כ הטור ודברים אלו כתבם הרשב"א בתוה"ב דף י"א, דס"ל דרק נפלה מעצמה פסול אבל אם הוא הפילה אע"ג דלא נתכוין גם להפיל רק נדחף הסכין ברגלו בלא שום כוונה כלל כשרה, ובודאי דלכאורה קשה על הטור שלא הביא כלל דעת הרא"ש שחולק להדי' על זה וכתב וז"ל טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא אכוין לחתיכה אלא נתכוין להפיל קרינן בו וזבחת, ומיהו בלא כוונת שום דבר אי אפשר דכתיב וזבחת דהוא כמו ועשית דצריך לכוין לאיזו דבר מעשה ובענין אחר לא מקרי כח גברא, הרי דכ' להדי' דצריך לכוין להפיל לכל הפחות אבל בלא נתכוין כלל לשום דבר פסול, שוב ראיתי בפר"ח שעמד על זה וכתב דאפשר דלא דקדק הרא"ש בלשונו ולא בא הרא"ש למעט אלא נפלה מעצמה אבל הפיל גם בלא שום כוונה כשרה, ודבריו אלו אינם מובנים דהרי הרא"ש כתב מפורש דבעי דוקא כוונה להפיל ובלא"ה פסולה, וכן הקשה עליו התב"ש וכן הוא להדיא דעת רש"י בגמרא דף ל"א דאמרי' טעמא דנפלה הא הפילה כשרה ואע"ג דלא איכוין וכ' רש"י וז"ל ואע"ג דלא איכוין לשחוט אלא להפלת סכין, הרי להדי' דצריך מיהא כוונה להפיל

הן אמת דלכאורה יש להבין דעת רש"י והרא"ש דבמשנה הא לא תנן רק דאם נפלה פסול והגמ' מדייק מדנקט המשנה הפסול בנפלה מעצמה מכלל דבהפילה דעדיף מני' כשרה ובנפלה מעצמה הא איכא ב' ריעותות א' שמעצמה נפלה שנית שלא הי' בו שום כוונה וא"כ הא יש לדקדק מני' הא הפילה האדם בלא שום כוונה ואפילו להפיל כשרה דאם נאמר דגם בהפיל איכא אופן דפסול הדר קשה למה נקטה המשנה נפלה, מיהו גם זה ניחא דבסנהדרין דף ע"ז בתוס' ד"ה סוף חמה כתבו וז"ל והא דתנן נפלה סכין הא הפילה כשרה ואע"ג דלא איכוין קשה דנפלה הוא כמו הפילה למ"ד אשו משום חציו ומסקי' התוס' דהך סוגי' דחולין אתי' כמ"ד אשו משום ממונו, וכבר ראיתי מי שנתקשה בדברי התוס' הללו דהרי הגמ' פריך כאן לר' יוחנן מהך משנה דהא הפילה כשרה ור"י הא ס"ל להדי' דאשו משום חציו בב"ק,