בית הלוי חלק ג רסה

כותי מותרת בד"א כשישראל עומד אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר כו' באיזה אופן איירי אי קאי בבהמת ישראל א"כ להתוס' הבדיקה הוא רק להחמיר וא"כ היאך תני בסיפא כיוצא בו דמשמע דשוים הם בדיניהם והלא חלוקים הם דברישא אם לא אפשר למבדקי שרי ובסיפא הבדיקה מעכב ואם נאמר דגם הרישא איירי בבהמה של כותי עצמו קשה א"כ מאי קאמר אביי דייק מרישא טעמא דישראל עומד ע"ג אבל יוצא ונכנס לא ורבא דייק מסיפא טעמא דבא ומצאו כו' והרי לא פליגא אביי ורבא רק בשל ישראל ומשום דמירתת אבל היכא דלא מירתת גם רבא מודה דבעי עומד ע"ג, ובדוחק צ"ל להתוס' דהך כיוצא בו הוא לאו דוקא ורישא דתני שחיטת כותי מותרת משמע לי' להגמרא דאיירי בבהמה של ישראל רק השחיטה היא של הכותי ומשו"ה אמר אביי דייק מרישא כו' והסיפא דתני מצא בידו דקוריא כו' משמע להגמרא דהם של כותי ומשו"ה פריך ודלמא ס"ל אין שחיטה, והך כיוצא בו דתני הוא רק לענין דצריך לבודקו בכזית בשר, אבל לענין דיניהם אינם שוים דברישא הוא רק חומרא ובסיפא הבדיקה מעכבת ולהתיר ועדיין צ"ע

ויותר נראה לומר להתוס' דאין מחלקין בין בהמת ישראל לבהמת כותי וגם בבהמת כותי הבדיקה היא רק משום בירור רק זהו כששוחט למוכרו בשוק גם בשלו מירתת לקלקל סחורתו וכדאיתא במס' ע"ז דף ל"א גבי יין של כותי אמר השתא אי חזי לי מפסדי לי' ומשו"ה גבי בהמה ע"פ דין שרי בלא בדיקה משום ממ"נ דאם שוחטו עבור עצמו הא ודאי ישחוט כהוגן דכותים זהירים בשחיטה ואם שחט למוכרו בשוק מירתת ורק על על עוף מקשה הגמרא ודלמא ס"ל לכותים אין שחיטה לעוף מן התורה פי' וניחוש דלמא שחטן עבור עצמו ולא למוכרן וכיון דהם שלו לא שייך מירתת וכל דלא שייך מירתת הא לכו"ע מעכב הבדיקה ע"פ דין

אמנם אכתי קשה מאי פריך ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה וכתב רש"י וז"ל ואנן ילפינן מזאת תורת הבהמה והעוף כו' ומוכח להדי' מדבריו דאם גם לדידן לא הי' אסורה רק מדרבנן הי' ניחא לי' כיון דאינו רק ספק שמא קלקל ובדרבנן הוא לקולא היכא דאי אפשר לבדוק ובודאי דלכאורה קשה דמאי מקשה דלמא גם הברייתא ס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה והרי כמה תנאי דס"ל כן ובמס' נזיר דף כ"ט מוקים ר"ל גם לסתם משנה דס"ל כן וא"כ אין דוחק אם נאמר כן גם על הך ברייתא והא דמצריך ליתן לו ראשו של א' מהם נימא דהוא רק לחומרא ולברר. ובע"כ צ"ל דמקשה משום דברישא דאיירי בבהמה הא ודאי דהבדיקה היא לעכב וקתני בסיפא כיוצא בו מוכרח דס"ל להברייתא דגם בעוף היא כן לעכב ומקשה שפיר אבל להתוס' דבשל ישראל גם בבהמה היכא דשייך מירתת הבדיקה אינה רק להחמיר והרי הרישא בע"כ איירי באופן דשייך מירתת [וכמו דמוכח מהא דקאמר אביי דייק מסיפא כו' וכמש"כ] וא"כ מאי פריך דלמא גם הברייתא ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ומשו"ה לא חיישינן דלמא שחטו עבור עצמו, וצ"ל להתוס' דאע"ג דנימא דהוא רק דרבנן מ"מ ספיקו להחמיר משום דבחיי' היה לה חזקת איסור של אמה"ח ואינה זבוחה, דאע"ג דגם בזה מצינו פלוגתא דתנאי במסכת עירובין דף ל"ה ור"מ ס"ל שם גבי טמא שירד לטבול דרבנן גם באיכא חזקת איסור הוא להקל מ"מ הרי זהו דוחק גדול לאוקמא הך ברייתא כשני תנאי כתנא דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה וגם כאידך תנא דס"ל ספק דרבנן לקולא גם באיכא חזקת איסור דהא לא מצינו להדיא לחד תנא דיסבור הני תרתי ומשו"ה מקשה שפיר. ואכתי קשה לי הא דאמר בדף ד' לאביי קשי' סיפא ומוכרח לתרץ דיוצא ונכנס בא ומצאו קרי לו לפמש"כ התוס' בדף ג' ד"ה המניח בתירוצם השני דהא דמצריך אביי ביוצא ונכנס בדיקת כזית בשר הוא רק משום דאפשר לברר ואם אינו לפנינו כשר והרי זה מוכרח דלאביי בבא ומצאו ששחט מעכב הבדיקה גם בדיעבד דהרי משני לאביי מי קתני מניח המניח קתני דיעבד והרי שם קתני וישראל יוצא ונכנס ומוכח דבא ומצאו גם בדיעבד אסור ביין וכ"ש בשחיטה, וא"כ מאי מקשה הכא לאביי דנימא דהברייתא תפסה שני הקצוות דבעומד ע"ג שרי לכתחילה ובא ומצאו ששחט אסור גם בדיעבד אם לא ע"י בדיקה של כזית בשר והבדיקה מעכב ויוצא ונכנס לא תני לא ברישא ולא בסיפא וידעינן מזה דהוא חלוק משניהם דבאפשר לברר צריך לברר ובאי אפשר שרי, ומוכרח דס"ל להגמרא דלהמסקנא דאביי מחלק בין שחיטה ליין משום דבשחיטה נגע אין מקום לחלק כלל בין יוצא ונכנס לבא ומצאו ששחט ומשו"ה משני דלאביי יוצא ונכנס בא ומצאו קרי לי' והבדיקה מעכב בשניהם: ג

דף ג' בגמ' אביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא ופרש"י דמומר ישחוט לכתחילה בבדיקת סכין ומוכח דבדיעבד ודאי דגם אביי מודה דכשר ודחקו לרש"י לפרש כן משום דהא מסייע לי' לרבא הך דחומצן של עוברי עבירה וכן אידך ברייתא דמביא הכל שוחטין ואפי' מומר דלפי מה דאיתותיב רב ענן הא מסייע לי' לרבא, ומשו"ה כתב רש"י דגם אביי אינו חולק על רבא רק על הא דמתיר לכתחילה אמנם לפי זה הרי קשה דא"כ הרי היה יכול לאוקים המשנה הכל במומר ונפרש הכל שוחטין ואפילו מומר לדבר אחר אבל מומר לנבלות לא ישחוט לכתחילה ובדיעבד אם שחט כשרה ע"י שיבדקו סכין אחריו ונמצאת יפה, והנראה מכאן ראי' לדעת הרמב"ם דס"ל דגם מומר לדבר אחד צריך בדיקת סכין וא"כ הרי יהי' מוכרח לפרש דהא דתני הכל שוחטין לכתחילה איירי רק באם כבר בדקו לו סכין וא"כ סיפא דקתני ושחיטתן כשרה בדיעבד הרי הוא כשר בלא שום מעשה תיקון חדש מה שאינו צריך בהני דרישא, דיעויין בבית הלוי חלק שני שהסברנו הא דבכל האוקימתות מפרשינן הך ושחיטתן כשרה רק באופן דצריך עוד תיקון דזה מוכרח מלשון המשנה דקתני הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה דיעבד ומפרש הגמ' דקאי על שני אופנים דבתחילה תני הכל שוחטין לכתחילה ובאה הסיפא דיש יוצאים מזה הכלל דאינם כשרים רק דיעבד והרי בזה דכשרים בדיעבד אינם משונים מהנכלליה בהרישא ועיקר השינוי הוא בלכתחילה וה"ל למתני עיקר החידוש דרוצה להשמיענו עיקר החידוש דאינם שוחטים לכתחילה ומזה יצא להגמ' דהני דסיפא משונים מהנכללים ברישא דגם בדיעבד אינם כשרים רק ע"י איזו מעשה יעו"ש, וא"כ הא לא מצי לפרש הכל שוחטין במומר לדבר א' דא"כ איירי בשבדקו לו סכין וא"כ הרי הסיפא כשר בדיעבד בלא שום חידוש דבר מה שאין צריך בהרישא וה"ל למתני עיקר הדבר מה דלכתחילה לא ישחוט

והנה הכסף משנה הביא ראי' להרמב"ם מהא דתני' בדף ד' הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו מומר ומוכרח דגם מומר לערלות צריך בדיקת סכין מדכיילא הברייתא ערל בהדי מומר לנבנות, ולכאורה צ"ע דהרי תני כאן גם כותי דבודאי א"צ בדיקת סכין, והנראה דהנה עוד קשה לאביי דאמרי לעיל דלא ס"ל הא דרבא ומומר אוכל נבילות אסור לכתחילה גם בבדיקת סכין ואיהו בע"כ מפרש הך ברייתא דהוא בדיעבד דודאי דוחק לומר דמוקים לה כרב ענן במומר לעכו"ם דהא איתותיב וא"כ להכ"מ יהיה מוכח דגם מומר לדבר אחר אסור לכתחילה גם בבדיקת סכין וסברא זו לא נזכר בשום מקום וגם תקשה דהא בכותי בודאי דשרי לכתחילה בעומד ע"ג, וע"כ נראה דאביי מוקים הך ברייתא הכל בדיעבד ואמרה הברייתא דכל אלו השלשה