בית הלוי חלק ג רסד

הרא"ש הני שני התירוצים דס"ל דהוא ספיקא דדינא וגם ס"ל כהמאור דלתי' השני מוכרח דרוב וחזקה מהני מש"ה לא הביא הכא הך עובדא דמדרבי יוחנן הא אין ראי' לדידי' להלכה כיון דלר"י לשיטתו מוכרח כן אבל לדידן דחיישינן גם לטעם דמיגו ליכא הכרח להך כללא ואדרבה בירושלמי מבואר להדי' להיפוך מהאי כללא א"כ מספיקא אין לנו לחייבו להטבח אם לא מצא עדים. אמנם כל זה הוא בדרך חידוד קצת וגם דזה שכתבנו דמה שבודאי נולד אינו מומחה חשיבא חזקה רחוק הוא לפי הסברא. וע"כ נראה יותר דס"ל להרא"ש דטעמו של ר"י שחייב להטבח הוא כמו דאיתא בב"מ דף פ"ג אין רואה שבועת ה' תהי' הא במקום יש רואה יביא ראי' ויפטר וכן כאן אם הוא מומחה הרי יודעים בו אחרים דעיקרו של מומחה הוא ששחט כמה פעמים לפני מומחים וראו ששחט כהוגן, ועוד יותר יש לומר דס"ל להרא"ש דבהך עובדא דר"י מעשה שהי' כך הי' דלפי טענתו של הטבח הי' מקום שיש רואה דלפי דבריו הוחזק למומחה במקום דשכיח רבים ומש"ה הצריכו להביא עדים ומש"ה לא הביאו הרא"ש כיון דלאו כללא הוא לחייב נטבח רק עיקרו תלוי אם הוא מקום שיש רואה והרי הך דינא דבמקום שיש רואה חייב שומר לשלם כתבו הרא"ש בב"מ סוף פ' האומנים ולא הוצרך לכותבו כאן, אמנם מדברי הרמב"ם שכתב דטבח ושולחני וכל כיוצא בהם עליהם להביא ראי' וכ"כ בשו"ע והוציאו כן מהך עובדא דר"י הרי מוכח דלא ס"ל כן וס"ל דזה אינו תלוי כלל בהך דינא דיש רואה רק בכל גווני עליהם להביא ראי' ולדידהו נראה לכאורה דטעמו הוא משום רוב וחזקה וכמש"כ, אמנם עיין באה"ע סימן ס"ח שכתב הבית שמואל דהרמב"ם והטור פוסקים כטעם דמיגו וס"ל דבלא מיגו אין מוציאין ממון ועיין מש"כ לעיל בסי' י"ח וצ"ע: סימן כא

קצת הערות בחולין השייך לספר בית הלוי חלק שני ונדפס כאן

מס' חולין דף ג' אלא רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' עיין תוס' שהקשו והרי רבא מוקים להמשנה השני' על מומר ותירצו דהך משנה ראשונה ה"ל לאוקמא אמומר כשמעתי', ולכאורה לא ידענו מאי נ"מ בזה אם מוקים להך משנה אמומר או לאידך, ולכאורה י"ל דהרי לרבא דמוקים להראשונה אכותי וסיפא דושחיטתן כשרה ע"כ איירי בבא ומצאו ששחט וכשר ע"י כזית בשר, והרי לקמן דף ה' פרכינן האיך סמכינן על אכילתו והרי שהי' דריסה לא כתיבא ומשני משום דאחזוקי ומסיק דאחזיק בלא כתיבא תנאי היא אי סמכינן עלייהו דרק רשב"ג ס"ל דמהני ותנאי פליגא עלי' וא"כ לפי אוקימתא דרבא אתי' הך משנה רק כיחידאה ועיין בסי' ב' בש"ך הובא דברי הרשב"א בתוה"ב שכ' דהלכה קיי"ל כרבנן דלא מהני וטפי ה"ל לאוקים הך משנה על מומר והשני' על כותי דבשני' הא לא תני רק הכל שוחטין ולא תני בה ושחיטתן כשרה ואיירי בעומד ע"ג או ביוצא ונכנס ולא תני כלל בה התירא דכזית בשר ואתיין שתי המשניות ככ"ע ובפרט דעיין בברכות דף מ"ז דאמר רבא על כותי דבמידי דכתיבי דאורייתא מזהר זהיר ומוכח דלרבא עצמו ס"ל כרבנן דהעיקר תלוי בכתיבא דלרשב"ג אין שום נ"מ בכתיבא ובין כתיבא או לא כתיבא תלוי הכל רק באחזיק וא"כ לרבא עצמו אתי' הך משנה דלא כהלכה ומש"ה פריך רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' ועוד דהא התוס' בבכורות דף כ' ד"ה חלב הקשו על ר' יוחנן דאכל משחיטת כותי והרי ס"ל דחיישינן למיעוטא ומיעוט כותים עובדי ע"ז ושחיטתן נבלה ע"פ דין ותי' שם שני תירוצים יעו"ש דלפי תירוצם הראשון מאן דס"ל חוששין למיעוטא שחיטת כותי אסורה ע"פ דין גם קודם תקנת ר"ג, וע"ש עוד בתוס' שם שהביאו דרשב"ג ס"ל דחוששין למיעוטא, וא"כ לפי מה דמוקים אכותי נצטרך לומר דהמשנה ס"ל כרשב"ג בחדא באחזיק ולא כתיבא ופליג עלי' בהא דחוששין למיעוטא וא"כ טפי בפשיטות ה"ל לאוקמי' אמומר ומשו"ה משני דלדברי דאביי קאמר ולכאורה הוא תי' נכון, והתוס' שדחקו בזה כאן הוא דאזלי' לשיטתם שכתבו לעיל בד"ה אבל דלרבא דמדמה שחיטה ליין גם בבא ומצאו ששחט כשרה ע"פ דין כמו בעכו"ם שנמצא בצד היין דאם אין לו מלוה עלי' כשר והא דמצריך בדיקה בכזית בשר הוא רק חומרא בעלמא משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן דאם לא יאכל יתברר שהיא טרפה, ולדבריהם הרי אתי' המשנה ככו"ע דגם לרבנן דס"ל דאחזיק בלא כתיבא לא מהני ג"כ ניחא כיון דכל הבדיקה הוא רק להחמיר דאם לא ירצה לאכלה יתברר שאסורה אבל להתירה א"צ בדיקה כלל ע"פ דין [ומה דקשה לפי"ז הסוגי' דלקמן יתבאר בסמוך] ומשו"ה הוקשה להתוס' כאן דמאי נ"מ בזה דמוקים למשנה הראשונה על כותי, ובזה ניחא דברי הרשב"א שכתב דהלכה כרבנן דאחזיק ולא כתיבא לא מהני והקשה עליו הש"ך בסי' ב' מהא דאמר בגמרא רב אשי מ"ט לא אמר כאביי ורבא קסבר כותים גירי אריות הן ואמאי לא משני דקסבר דאחזיק ולא כתיבא לא מהני, ולדעת התוס' דהבדיקה אינו רק חומרא לברר ואם לא הי' אפשר בבדיקה היה שרי א"כ הרי אתי' הך משנה ככו"ע ורק הך דדקורי' דלקמן הוא דתלה הגמרא בפלוגתא דאחזיק ולא כתיבא וכמו שיבואר בסמוך ומשו"ה הוכרח הגמרא לומר דרב אשי ס"ל דגירי אריות הן, ועכ"פ נהדר לדידן דלהפוסקים החולקים על התוס' וס"ל דהך דכזית בשר הבדיקה הוא להתיר ואם לא הי' אפשר לבודקו בכזית בשר הי' אסור ע"פ דין לרבנן ואתי' הך משנה רק כרשב"ג לחודא הא שפיר מיושב קושי' התוס' דמשו"ה פריך הגמ' דאמאי לא מוקים הך משנה על מומר: ב

והנה התוס' בדף ג' בד"ה אבל הקשו על רבא דמדמה שחיטה ליין א"כ בבא ומצאו ששחט למה מצריך כזית בשר גם בלא זה לשתרי כמו דמצינו בעכו"ם הנמצא בצד הבור דאם אין לו מלוה עליו שרי ותירצו דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, וא"כ הרי כל הבדיקה הוא רק להחמיר ואם לא הי' אפשר לברר בבדיקה היה כשר ע"פ דין וא"כ קשה הא דלקמן דף ד' תני' שחיטת כותי מותרת בד"א כשישראל עומד ע"ג אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר כו' כיוצא בו מצא בידו דקוריא של ציפורין קוטע ראשו של א' מהן ונותן לו כו' ופריך ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה ומשני משום דאחזיקו ומסיק דאחזיק ולא כתיבא תנאי היא, ולהתוס' הא תקשה דלכו"ע ניחא כיון דבדיקה אינו רק להחמיר ומצי אתי' גם כרבנן ולהקל י"ל דלא סמכינן עליהם היכא דלא אחזיק, ולכאורה צ"ל דהתוס' לא כתבו כן רק בבהמת ישראל דאז מירתת הכותי לקלקלה דומי' הך דיין דהוא של ישראל דמירתת העכו"ם ליגע בו לאוסרו, אבל הך דמצא בידו דקוריא של ציפורין הא משמע הלשון להדיא דהציפורין הם של כותי עצמו ולא שייך בהו כלל מירתת דהא גם ביין אם יש לו רק מלוה עליו שוב לא מירתת מודים התוס' דגם לרבא צריך בדיקה ע"פ דין, והא דצריך כלל בדיקה והרי הכותי זהיר בשחיטה וכיון דהם שלו בודאי ישחוט כהוגן י"ל דלמא שחטן למוכרן בשוק וכן משמע הלשון ששוחט למכור וכותי חשידי אלפני עור ומ"מ כיון דשלו הם לא מירתת וצריך בדיקה ומעכבת בו, ומשו"ה פריך שפיר. אמנם א"כ יש לעיין ברישא דקתני שחיטת