בית הלוי חלק ג רסג

לפרש כפירש"י דמתרץ דלרבנן הי' נאמן גם בתובעו כיון דגם עתה נאמן גם בתובעו ומש"ה הוצרכו לפרש דהסיפא לא יהי' ניחא דגם ביש עדים נאמן במיגו דהחזרתי הכל וצריך לדחוק דזה לא ניחא להגמרא למתני ואם יש עדים שחייב לו חמשים רק אם יש עדים שאביו הלוהו מנה וא"כ הא איכא מיגו דהחזרתי הכל, ודוק בכל זה כי נכון הוא בדעת רש"י, ואע"ג דבב"מ דף ה' מביא ברייתא דאבוה דר' אפוטריקי דדרש מקרא דכי הוא זה דבא למעט העדאת עדים דפטור משבועה ואמרי' שם דר"ח מוקים לקרא דבא למעט טענו חיטים והודה לו בשעורים דפטור ואבוה דר' אפוטריקי ס"ל דמחייב בהודה בשעורים, וא"כ הא מוכח דר"ג דמחייב בהודה בשעורים לא ס"ל הא דר"ח דהא אייתור לי' הפסוק למעט העדאת עדים וא"כ לכאורה נסתר מכאן כל מה שכתבנו לדעת רש"י דהא דפריך ולתני מנה לאביך דהך ואם יש עדים יתפרש דחייב מדר"ח קמייתא דהא כתבנו דהך ואם יש עדים הוא אליבא דר"ג דלר' יהושע גם בתובעו לחוד לא מהני ור"ג הא לא ס"ל הך דר"ח, זה לא קשה כלל דהכא הא לא איירי רק בדין מיגו ובפלוגתא דר"ג ור"י במיגו ולא איירי כלל בפלוגתא דר"ג וחכמים בטענו חיטים והודה בשעורים ושפיר מצי למתני ואם יש עדים פי' דגם לר"ג דהכא דס"ל מיגו מ"מ ביש עדים חייב מדר"ח קמייתא, ואע"ג דזהו דלא כר"ג דשבועות הרי בלא"ה לא קיי"ל כר"ג בההוא דהודה בשעורים ועוד דלפי מה שכתבנו בב"מ שם בלא"ה לק"מ דנתבאר שם דההיא סוגי' אזיל רק אליבא דרב דס"ל כפירת טענה שתי כסף ורק לדידי' הוא דמוכרח דר"ג לא ס"ל כר"ח אבל לשמואל דאמר אפי' לא כפר אלא בפרוטה חייב מצי ס"ל לר"ג הך דר"ח יעו"ש ושפיר י"ל דהך סוגי' דהכא אזל אליבא דשמואל, ואדרבה בזה עוד יתורץ לנו היטב דברי רש"י דבמס' שבועות דף ל"ט אמרינן דוקא מתניתין כוותי' דרב וגם איתא שם תני ר"ח לסיועי לרב ובודאי מוכרח דהלכה כרב ובמס' ב"מ דף נ"ה דתנן הטענה שתי כסף וההודאה ש"פ ופרש"י שיטענו שתי כסף וזה יודה מהם ש"פ וזהו כשמואל ומוכח דס"ל לרש"י דהלכה כשמואל, וכבר עמדו רבים בזה ליתן טעם לדעתו, ולפי הנ"ל הא ניחא שפיר דלשיטתו בכתובות כאן הא מוכח מהך סוגי' דסתמא דגמרא ס"ל כשמואל: ב

מס' ב"ק דף צ"ט זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך. הנה האלפס כתב וז"ל אבל מומחה דעביד בחנם פטור כי ההוא דאתי' לקמי דר' יוחנן וא"ל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך והרא"ש בהעתיקו לדברי האלפס כתב וז"ל אבל טבח אומן דעביד בחנם פטור ולא סיים לעובדא דר' יוחנן ולא הביאו כלל. ובודאי צ"ע לעמוד על כוונתו בזה חדא דלמה שינה לשונו של האלפס והשמיט סוף דבריו, ועוד דהרי נ"מ טובא להלכה דהרמב"ם פסק בפרק יו"ד מה' שכירות טבח שעשה בחנם וניבל וכן שולחני שאמר יפה ונמצא רע וכל כיוצא בזה עליהם להביא ראיה שהם מומחין ואם לא הביאו ראיה משלמין וכן פסק בשו"ע דעל הטבח להביא ראיה וכ' הכ"מ דזה נלמוד מהך עובדא דר"י שהצריך להטבח להביא ראיה ובודאי דה"ל להרא"ש להביא הך עובדא. ולכאורה י"ל דהנה ודאי עיקר הדבר צריך להבין אמאי על הטבח להביא ראיה והרי הוא טוען ברי מומחה אני וגם הוא מוחזק ובעלים טוענים שמא וגם הוא מוציא, ואפי' אם נאמר דגם טענות הבעלים חשיבי ברי כיון דודאי מסר לו בהמתו וזה הזיקה בידים וניבלה רק בא לפטור עצמו מהתשלומים בטענות מומחה אבל ההיזק הוא ברי מקרי בכה"ג טענות ברי. מ"מ הרי גם בשניהם טוענים ברי אין מוציאין מן המוחזק בלא ראי' ולכל הפחות הי' לו להיות נאמן בשבועה כמו כל שומר. וי"ל הטעם דכיון דחזינן דזה קלקל במעשיו ויש לנו לחקור על המקלקלים בשחיטתם מה הם ושפיר איכא רובא דרוב המקלקלים אינם מומחים. ואע"ג דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הרי זה ודאי לא נולד מומחה ונאמר דחשיבא כחזקה וע"י רובא וחזקה שפיר מוציאין ממון ומש"ה חייבו ר' יוחנן. והנה בכתובות דף ט"ז דתנן בהיא אומרת בתולה נשאתני אם יש עדים שיצאת בהינומא כתובתה מאתים ופריך וכי ליכא עדים נימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאות וכ' שם התוס' דפריך אליבא דרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ובעל המאור כ' שם דפריך גם לשמואל דכיון דאיכא רובא וחזקת הגוף דבתולה נולדה מוציאין ממון והביא ראי' לזה מהא דכתובות דף י"ב דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך דס"ל לר"ג דנאמנת ואמרי' שם דאע"ג דלא אמרי' ברי ושמא ברי עדיף מ"מ נאמנת דאיכא מיגו דהיתה אומרת מוכ"ע אני, אי נמי משום דאיכא חזקה המסייע לברי דידה הרי דהיכא דחזקה מסייע לברי מוציאין ממון וה"ה אם חזקה מסייע לרוב מוציאין והפני יהושע הסביר ראייתו דרובא עדיף מברי דהרי בכל איסורים קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ועד אחד אינו נאמן היכא דאתחזיק איסורא וכל מקום שע"א מעיד הרי הוא ברי ושמא ומוכח דרוב עדיף מברי וכיון דברי וחזקה מוציאין כ"ש דרוב וחזקה מוציאין, ונאמר דהרא"ש ס"ל כראייתו של המאור ולא כפירושו דקושי' הגמר' דפריך מרוב נשים בתולות נשאות מפרש כהתוס' דהקושי' הוא רק למאן דס"ל הולכין בממון אחר הרוב, אבל כראייתו ס"ל דמהך דדף י"ב מוכרח כן רק ס"ל להרא"ש דזה תלוי בהני ב' תירוצים של הגמרא דלתי' קמא דגבי משארסתני נאנסתי נאמנת משום מיגו אין ראי' להך כללא ובלא הכרח ס"ל להרא"ש דיש לנו לומר דגם רוב וחזקה לא מהני להוציא דהרי במלחמות ריש פ"ב דכתובות הביא דברי הירושלמי שהקשה ג"כ דגם בלא עידי הינומא נימא רוב נשים בתולות נשאות ומשני דאין הולכין בממון אחר הרוב ואם נאמר כהמאור דחזקת בתולה חשיבא חזקה הא מוכרח מהירושלמי להדי' דרוב וחזקה ג"כ לא מהני, וכן משמע הסוגי' במס' ב"ב ריש פ' המוכר פירות דפריך לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב למה צריך עידי הינומא ומוכח דלשמואל ניחא לי' הרי דגם חזקה לא מהני ורק לתי' השני דגבי משארסתני נאמנת משום חזקה מוכח דס"ל דרוב וחזקה מהני והך תי' חולק על הירושלמי אבל לתי' קמא אין לנו לומר דלא כהירושלמי ופשטות סוגיא דהמוכר פירות בלא הכרח, והנה מבואר בתוס' כתובות דף י"ב בד"ה אלא דלר' יוחנן ליכא למימר כטעם דמיגו ולדידי' מוכרח לומר כתי' השני משום חזקה, וס"ל להרא"ש דר' יוחנן לשיטתו דלדידי' מוכרח דרוב וחזקה מוציאין ממון ומש"ה חייבו להטבח אבל לפי מה דמספקא לן דילמא כתי' הראשון משום מיגו וגם רוב וחזקה לא מהני אין לנו טעם לחייבו להטבח וא"כ הא י"ל דהאלפס והרא"ש אזלי' לשיטתם דבכתובות שם במשנה דמשארסתני דנאמנת כתב האלפס רק לטעם דחזקה ולא הביא כלל לטעם דמיגו ואע"ג דנ"מ טובא שם בין הני שני תירוצים היכא דאמרה מוכ"ע אני מעיקרא כמבואר בב"ש סי' ס"ח יעו"ש מ"מ לא חשש לה האלפס דס"ל להלכה כהך תי' ומש"ה גם כאן הביא האלפס להך עובדא דר' יוחנן, דהרי בין אם נאמר כמש"כ דלהך תי' מוכח הך כללא דרוב וחזקה מהני ובין אם לא נאמר כן הרי מהך עובדא דר"י עצמו מוכח דעל הטבח להביא ראי', אבל הרא"ש בכתובות שם הרי ג"כ השמיט לדברי האלפס יעו"ש הרי דלא הכריע להלכה בהני שני התירוצים וחשש ג"כ לטעם דמיגו, ואדרבה בסוגי' דפתח פתוח הביא