בית הלוי חלק ג רסב

כהב"ח דר"י אינו חולק רק במיגו להוציא ולא בלהחזיק וא"צ לאוקמא באינו תובעו וצ"ל דסוגי' הגמרא אזל בתר מ"ד דהוא מקח טעות לגמרי ורק לדידי' הוא דמוכרח לאוקמא באינו תובעו, וא"כ הא מיושב קושי' התוס' דהך מ"ד דס"ל דצריך לפורעו בעדים יסבור דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה ולדידי' הרי מצי איירי בתובעו ולא קשה כלל דלתני בשלך היתה דהרי באביו הוא רבותא יותר וכמו שנתבאר: סימן כ

מס' כתובות דף י"ח ולתני מודה ר' יהושע באומר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן. הנה סוגי' זו קשה טובא לשיטת רש"י דמפרש הא דאין שור שחוט היינו שאין הלה תובעו. אחד קשה דהרי בכל הסוגיא הולך ומקשה כמה קושי' דלמה נקטה הך ומודה ר"י באביו ולא נקטה בדידי' וכשמתרץ לי' דגבי שדה לא מצי למנקט בדידי' שוב פריך דלתני מנה ובדידי' ולמה כאן בקושי' זו תפס הגמרא באומר מנה לאביך בידי ולא הקשה דלתני מנה לך בידי והאכלתיך פרס שהוא נאמן. ובשלמא להתוס' דאיירי בתובעו ולא מצי למתני בדידי' דהרי חייב שבועה שהוא מודה במקצת כיון דאידך תובעו מנה והוא מודה לו בנ' ולא שייך במיגו דכוה"כ ומשו"ה פריך באביו דס"ל דבאביו יכול להעיז ויש לו מיגו דכופר הכל אבל לרש"י דאיירי באינו תובעו הרי ודאי דגם בדידי' יש לו מיגו שפיר דלא שייך אינו מעיז כיון דלא הי' תובעו וגם במנה לך פטור, וקושי' זו מפורסם במחברים, שנית קשה טובא קושי' מהרש"ל ומהרש"א דמאי משני אי אליבא דר"א בר"י חיובי מחייב הרי לפי המסקנא דמסיק דגם ר"א בר"י לא מחייב שבועה רק בתובעו דס"ל דגם בבנו אינו מעיז ואין לו מיגו דכו"ה אבל באינו תובעו מודה ר"א בר"י דפטור הא נשאר קושי' הגמרא דלתני מנה לאביך כו' עיי' במהרש"א מה שדחק בישוב קושי' זו גם יש להבין בתי' הגמרא דמשני אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבדה הוא ופרש"י וז"ל וא"כ לא מצי למתני ומודה ר"י באין שור שחוט דהיינו באינו תובעו דגם אפי' בתובעו פטור לרבנן ובודאי דצ"ע דמה דחקו לרש"י לדחוק בזה ולומר דגם בתובעו פטור משום הכי לא תני לה והרי בפשיטות ניחא וכמו שכתבו התוס' דלרבנן לא היה מצי למתני בסיפא ואם יש עדים פי' שהלוה לאביו] אינו נאמן והרי אכתי יש לו מיגו דפרעתיו הכל ומשו"ה גם במודה במקצת פטור לרבנן דס"ל דבבנו מעיז ואיכא מיגו דכוה"כ

והנראה לישב פירושו של רש"י בזה ומקודם נבאר דעתו בעיקר פירושו דמפרש הך ומודה ר"י בשדה זו של אביך היתה ולקחתי ממך שהוא נאמן דאיירי רק באינו תובעו וכבר הקשו על זה התוס' בריש הפרק דא"כ למה תני סיפא ואם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן עדיפא ה"ל למתני רבותא יותר דבתובעו לחוד אינו נאמן גם בליכא עדים, והנראה ברור בדעת רש"י דהרי רק משום ר' יהושע מוקמינן לה בגמרא באין שור שחוט דהיינו אינו תובעו דפריך בגמרא מ"ש האי מיגו דשדה דמודה בו ר"י ממיגו דמשארסתני נאנסתי דחולק ומשני דשדה איירי באינו תובעו ומשו"ה מודה ר"י אבל ר"ג הא אית לי' מיגו גם בתובעו דהא גבי משארסתני נאנסתי דשור שחוט ס"ל לר"ג מיגו וא"כ אם הי' תנן בסיפא ואם תובעו אינו נאמן הרי יהיה רק כר' יהושע לחודא ואנן הא פסקינן לעיל בפ"ק כר"ג והאיך יסתום רבי הך משנה דלא כר"ג והרי בהך משנה לא תני בה רק מה דמודה ר"י לר"ג ולא מה דחולק ר"ג עליו. והמשך לשון המשנה כך הוא ומודה ר"י כו' פי' דבאינו תובעו גם ר"י מודה לר"ג דנאמן ואם יש עדים אינו נאמן פי' לכ"ע וגם לדידן אינו נאמן, והיכא דליכא עדים רק תובעו לחודא בזה הא פליגא ולא איירי המשנה בפלוגתתם דכבר תנן לה בפ"ק גבי משארסתני נאנסתי דבתובעו ס"ל לר"ג מיגו, ור"י לית לי' ואע"ג דהתוס' לא ניחא להו לומר כן וס"ל דהסיפא דואם יש עדים קאי על ומודה ר"י ומש"ה הקשו דה"ל למתני ואם תובעו אינו נאמן פי' לר"י לחודא מ"מ בדעת רש"י נראה ברור דהוא מפרש כן

וא"כ הא ניחא הא דפריך הכא וליתני מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס דלא הי' מצי להקשות דליתני מנה לך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן דא"כ לא הי' מצי למתני בסיפא ואם יש עדים אינו נאמן דא"צ עדים כלל דבתובעו לחודא הרי חייב שבועת מודה במקצת גם לר"ג כיון דהוא תובעו מנה וזה מודה לו בנ' ולכ"ע סגי בתובעו לחודא ואי דבאמת לתני בסיפא ואם תובעו אינו נאמן ז"א דא"כ אין להאי דינא שום שייכות להך משנה דהרי כל עיקר דנקטה הך ומודה ר"י כאן ולא לעיל גבי משארסתני נאנסתי מבואר במהרש"א דעיקרו נקטה משום סיפא דואם יש עדים דאגב דתני ברישא דאם יש עדים שיצאת בהינומא דאינו נאמן ונוטלת ר' קתני ג"כ הך ומודה דאם יש עדים ג"כ אינו נאמן, ומש"ה פריך דלתני מנה לאביך בידי דס"ל להגמרא דבבנו מעיז וליכא גבי שבועת מודה במקצת כלל דיש לו מיגו דכופר הכל כיון דיכול להעיז וא"כ אם תובעו מנה לאבי בידך והלה מודה לו בחמשים וכופר נ' תלוי בפלוגתא דר"ג ור"י דלר"י דלא ס"ל מיגו היכא דתובעו הרי חייב שבועה ככל מודה במקצת ולר"ג פטור משבועה במיגו דכופר הכל וע"כ פריך שפיר דלתני מנה לאביך בידי דבאינו תובעו מודה ר"י דאמרינן מיגו ופטור משבועה, ובסיפא לתני ואם יש עדים חייב שבועה בע"כ אין הפי' דאם יש עדים שהלוהו אביו מנה רק הפי' דעל מה דתני ברישא שהודה לו יש על כל הודאה זו עדים דהיינו שהעדים מעידים כן שאביו הלוה לזה מנה וחמשים בודאי גם עתה חייב לו שוב אינו נאמן על החמשים שאומר שפרעו דהא גם אם נאמר כר"ג דאמרי' מיגו גם בתובעו מ"מ הרי חייב שבועה מדר"ח קמייתא דהרי זה תובעו מנה והעדים מעידים שיש לו נ' דנשבע על השאר, ובאם לא יהי' עדים רק תובעו לחודא תלוי בפלוגתא דלר"י חייב שבועה ולר"ג פטור, ועל זה משני אי אליבא דר"א בר"י חיובי מחייב דכיון דס"ל דבבנו נמי אינו מעיז וא"כ גם לר"ג חייב שבועה גם בתובעו לחודא אע"ג דליכא עדים ושוב לא מצי למתני בסיפא ואם יש עדים ומיושב היטב קושי' מהרש"ל, ואי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוא ופטור אפי' בתובעו וגם לר' יהושע פטור דכיון דס"ל דבבנו מעיז ויכול לכפור הכל וכשמודה במקצת ה"ה משיב אבידה דמהני גם לר"י דעד כאן לא שמענו לר"י הך דלא ס"ל מיגו בתובעו דבטענתו שטוען עתה ג"כ פוטר עצמו לגמרי ורק דהי' יכול לטעון טענה אחרת מעלייתא מזו הטענה שהי' נאמן באותו הטענה דבכה"ג מקרי מיגו בזה הוא דחולק ר"י אבל אם הוא משיב אבידה דעתה מודה לו בנ' והי' יכול לכפור הכל גם לר"י מהני אפי' בתובעו וניחא שפיר הא דלא פרש"י כפשוטו כהתוס' דלא הי' מצי למימר בסיפא ואם יש עדים אינו נאמן דהרי יש לו מיגו דהחזרתי דלפי מה שכתבנו דאם יש עדים היינו שמעידים שחייב לאביו חמשים דנשבע מדר"ח הרי ליכא מיגו כלל ומש"ה דחק רש"י לפרש דגם בתובעו הי' נאמן והמשנה רוצה לאשמעינן האי דינא דבאינו תובעו מודה ר"י דאמרי' מיגו, והתוס' לשיטתם דפירשו בריש הפרק דהמשנה איירי גם בתובעו וא"כ הא לא מצינן