בית הלוי חלק ג רסא

דכללא הוא דע"א אינו קם לממון ומש"ה אע"ג דבברי ושמא מהני גם הוכחה קטנה להצטרף עם הברי מ"מ אותה הוכחה הקטנה בעצמה צריכה להיות מבוררת משני עדים דוקא ומש"ה לא מהני ע"א המסייע לברי ולא דמי לחזקה המסייע לברי דזו ההוכחה של החזקה הרי מבוררת לכל, וזה פשוט: סימן יט

בכתובות דף י"ח בתוס' ד"ה א"צ וא"ת למ"ד צריך לפורעו בעדים תקשה לי' מתניתין דהכא והנראה דהנה הא דפריך ולתני מנה לויתי ממך ופרעתיך שהוא נאמן הרי בע"כ א"א לפרשו כפשטי' דלא הי' עדים כלל גבי הלואה דא"כ הרי הוי' פרעתיך טענה טובה מצד עצמו גם בלא שום מיגו והרי גם במודה לו בפני עדים נאמן לומר פרעתי אח"כ אע"ג דליכא מיגו דלהד"מ וכדאי' בשבועות דף מ"ג וא"כ מאי פריך וליתני דהרי המשנה באה לאשמעינן החידוש דבהך מיגו מודה ר' יהושע. וזה כמה ראיתי קושי' זו בספר הפלאה ותי' דה"פ ולתני מנה לויתי ממך פי' בעדים ופרעתיו לך בלא עדים והמקשה דס"ל דצריך לפורעו בעדים אינו נאמן רק במיגו דלהד"מ, ופירושו מוכרח, רק א"כ קשה דא"כ לא ה"ל לתרץ משום דהא קיי"ל המלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים דהרי גם אם נאמר דצריך לפורעו בעדים ג"כ ניחא דלא היה מצי למתני ואם יש עדים שלוה ממנו דהרי גם בדליכא רק ע"א שלוה ממנו בפני שני עדים הא ג"כ אינו נאמן לומר פרעתיך במיגו דלהד"מ דאם הי' אומר להד"מ הי' צריך לשבע נגד הע"א וא"כ כשאומר פרעתיך ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם וכמו דאינו נאמן לומר דידי חטפי במיגו דלא חטפתי וא"כ הא לא שייך למתני הכא דאינו דומי' דרישא דאם יש עדים שיצאת בהינומא דצריך דוקא ב' עדים דהרי כל עיקר דתני כאן הך מודה ר"י אינו אלא משום אגב דרישא ועיי' באו"ת בכללי מיגו אות פ"ג שכתב להדי' דהמשנה לא מצי למתני כאן אופן דסגי ע"א דא"כ אינו דומיא דרישא ע"ש שסמך זה בדעת התוס'] ומש"ה תני גבי שדה דליכא בו שבועה דאין נשבעין על הקרקעות צ"ל דקושי' הגמרא הוא רק לרב ושמואל דלא ס"ל הך דמחו"ש ואיל"מ ולדידהו אם יש ע"א שלוה ממנו בפני עדים נאמן לומר פרעתי במיגו דלהד"מ. ולדידהו מוכרח לתרץ דהא קיי"ל דא"צ לפורע' בעדים וא"כ הא מיושב קושי' התוס' דהך מ"ד דס"ל דצריך לפורעו בעדים נאמר דס"ל כר"א דמחו"ש ואיל"מ רק תי' זה אינו אלא לפי מש"כ התוס' בשבועות דף מ"א בד"ה תיובתא דשמואל ס"ל דא"צ לפורעו בעדים אבל לפי הסברא השניה שכ' התוס' שם בשבועות דשמואל ס"ל דאינו נאמן ואיהו הא לא ס"ל הך דמחו"ש ואיל"מ הקשו התוס' כאן שפיר]

ובזה יתישב לנו הא דבשבועות דף מ"א פליגא רב פפי ורב פפא אליבא דרבא דרב פפי קאמר משמי' דרבא דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים, וכ' התוס' דאין הלכה כוותי' וראייתם מהא דשבועות דף מ"ה קאמרי רב ושמואל דשכרו שלא בעדים נאמן לומר נתתי לך שכרך במיגו דלא שכרתיך אמר רמב"ח כמה מעלייא הא שמעתתא א"ל רבא מאי מעליותא א"כ שבועות שומרים היכא משכחת לה דאפקיד לי' בעדים מתוך שיכול לומר החזרתי נאמן לומר נאנסו וקא מדייק הגמרא שם מכלל דתרווייהו ס"ל המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים, וא"כ הרי ודאי קשה טובא על רב פפי דלדידי' תקשה דרבא אדרבא. ולפי"ז ניחא דרב פפי ס"ל דקושי' רבא הוא רק על רמב"ח דאמר מאי מעליותא דלרב ושמואל לשיטתם דלא ס"ל הך דמחו"ש ואיל"מ ולדידהו הא מוכרח מהך משנה דכתובות דא"צ לפורעו בעדים מדלא תני מנה לויתי ממך וקושי' רבא הוא רק לרב ושמואל לשיטתם אבל לרבא בעצמו דס"ל בב"מ דף צ"ח הך סברא דמתוך שא"י לשבע משלם לא קשה מהך משנה ומצי ס"ל דצריך לפורעו בעדים, והסוגי' דשבועות דף דאמרה מכלל דתרווייהו ס"ל א"צ לפורעו בעדים ס"ל לדוחק לומר כן דרבא הקשה רק אליבא דרו"ש ולא אליבא דנפשי', או דההיא סוגי' דשבועות ס"ל כתי' התוס' דכאן דמהך משנה דכתובות בלא"ה ניחא דניחא לה לאשמעי' הא דינא דאין מחזיקין בנכסי קטן ושוב אין הכרח דרב ושמואל יסברו כן ומדהקשה רבא מוכרח דהוא בעצמו ס"ל להלכה דא"צ לפורעו בעדים, ורב פפי יסבור כמו שכתבנו: והנה ככל הסוגי' פרש"י בכל הקושי' דפריך ולתני שדה זו שלך היתה וכן במה דפריך ולתני מנה לויתי ממך דקדק רש"י וכ' דכיון דאיירי באינו תובעו, א"כ לתני בשלו ובודאי דלכאורה אינו מובן למה תלה רש"י זה בזה והרי אדרבה בריש הפרק הקשו התוס' על פרש"י דמפרש דאיירי באינו תובעו דא"כ מאי פריך לתני שדה זו שלך היתה דא"כ מסתמא הי' תובעו ונהי דרש"י לא איכפת לו בקושי' זו מ"מ האיך תלה בזה עיקר הקושי' של הגמרא, והנראה בדעת רש"י דבב"ק דף ק"ז הקשו התוס' אמאי נאמן לומר בשל אביך לקחתי במיגו דלא הי' של אביך והרי הוא מיגו דהעזה דבמה שאומר לקחתי ממנו אינו יודע בשקרו אבל אם הי' אומר לא הי' של אביך הרי מכיר בשקרו אבל אם הי' אומר לא היה של אביך הרי מכיר בשקרו וע"ש מה שתירצו ולשיטת רש"י דאיירי באינו תובעו לא קשה קושי' זו כלל דאם היה שותק הרי לא היה מעיז כלל וזהו כוונת רש"י דאי הי' איירי בתובעו לא הי' קשה כלל דלתני שדה זו שלך דהרי בשל אביך הוא רבותא יותר אע"ג דהוא מיגו דהעזה ואפ"ה נאמן אבל בשלך היתה ולקחתי ממך הרי שני הטענות שוים הם דכמו שיודע שהי' שלו כמו כן יודע שלא מכרה לו והרי הוא מיגו טוב וא"כ בשל אביך הוא רבותא יותר וזהו שדקדק רש"י וכ' דכיון דאיירי באינו תובעו וא"כ גם בשל אביך הוא מיגו טוב וליכא העזה ולתני בשלך היתה. והוא ברור בכוונת רש"י. והנה לעיל דפריך מ"ש האי מיגו דשדה מהאי מיגו דמשארסתני נאנסתי ומשני הכא אין שור שחוט לפניך ופרש"י שאינו תובעו, ועיי' בש"ך סי' פ"ב בכללי מיגו אות א' שהביא דברי הב"ח שהקשה מאי פריך מ"ש האי מיגו מהאי מיגו והרי מיגו דשדה הוא מיגו להחזיק דהוא מוחזק בשדה אבל במשארסתני נאנסתי דתובעת הכתובה הוא מיגו להוציא ומש"ה ס"ל לר"י דאינה נאמנת ותי' דבאמת היה מצי הגמרא לתרץ כן. ותי' זה אינו מספיק לשיטת רש"י דמפרש דר"י אינו מודה רק באינו תובעו ומנ"ל להגמרא לומר כן דלתי' של הב"ח הרי מצינן לאוקמא גם בתובעו, וראיתי באו"ת שתי' זה מדחולק ר"י עם ר"ג גבי אשה לענין כתובה ונקטה המשנה דבשדה מודה ר"י דנאמן במיגו ומוכרח דבאשה ליכא מידי דיהי' מודה בה ר"י דתהי' היא נאמנת ואם נאמר דכל הטעם דמודה בשדה הוא משום דהוא להחזיק הרי גם גבי משארשתני נאנסתי מצי למתני דמודה ר"י לענין כסף הקידושין דנאמנת ומוכרח דלר"י אינה נאמנת וחייב להחזיר אע"ג דהוא להחזיק ומוכרח לתרץ משום אין שור שחוט. והנה תי' זה לא א"ש רק למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוא מקח טעות לגמרי ומחויבת להחזיר הקידושין, אבל למ"ד דיש לה מנה הרי ממ"נ א"צ להחזיר הקידושין ולא שייך למתני כלל ומודה ר"י גבי אשה ולדידי' הרי מצי לתרץ