בית הלוי חלק ג רמד

הוחזקה למשקרת נאמנת מ"מ להמסקנא דמוקים לה שבאו פלוני ופלוני והכחישוה ס"ל דרק בכה"ג אינה נאמנת אבל בלא זה היתה נאמנת דאם לא כן היה מצי לתרץ דאיירי באמרה גרשתני שלא בפניו או באיכא דמסייע לה דמעיזה וכדאיתא בכתובות דף כ"ב א"ו ס"ל דבלא הוכחשה למשקרת נאמנת וכן מהא דאמר מ"ט דקטטה רבי חנינא אמר דמשקרא רב שימי אמר דאמרה בדדמי וס"ל להרמב"ם דלר"ח ע"כ כן הוא דאין לחוש למשקרא רק באופן דכבר הוחזקה למשקרת וגם רב שימי דאומר הטעם משום דבדדמי דבדבר קל שתראה בו תאמר עליו שמת ס"ל להרמב"ם דגם הוא מודה דלא חיישינן כן רק בשכבר הוחזקה למשקרת אבל לא בלא"ה וראיה לזה דאמרינן מאי בנייהו ומשני א"ב דארגיל איהו קטטה ואם נאמר דרב שימי ס"ל כמו דס"ד דגם בלא הכחישוה עדים ג"כ אינה נאמנת המ"ל דאיכא בנייהו באמרה שלא בפניו או באיכא דמסייע לה ולא הכחישוה ומוכרח דס"ל להגמרא דגם רק שימי מודה דהיכא דלא הוכחשה דנאמנת ואפילו אם נאמר דרב שימי חולק על זה וס"ל כהס"ד לא קשה על הרמב"ם דפוסק כר' חנינא בזה אע"ג דהוא להקל כיון דסתמא דגמרא ס"ל כן מדמוקים לה רק בהכחישוה. ועכ"פ לפי"ז הא להנכה אין סתירה גם מדברי הרשב"א וריטב"א לדברי הב"ש די"ל דס"ל כהרמב"ם דלהמסקנא בעינן דוקא הוכחשה: ג

בתוס' ד"ה איכא בנייהו דארגיל הוא, והקשו התוס' אמאי לא תשקר הא משקרת שאמרה גרשתני והכחישוה עיי' במהרש"א שהקשה אמאי לא הקשו בפשיטות על רב שימי אמאי אינו חושש למשקרת ולכאורה י"ל דרב שימי ס"ל דאע"ג דהוחזקה לומר שקר הרי לא הוחזקה לעשות איסור בידים ולהנשא בעודה א"א בדברי שקר גמור דהרי בטענתה גרשתני הא לא ניסת ואפשר גם אם לא הכחישו לא היתה ניסת וע"כ ס"ל דאין לאסור אותה להנשא רק דיש לחוש דסומכת על בדדמי וע"כ הקשו התוס' רק לר"ח דאיהו ס"ל דבארגילה היא חיישינן למשקרת הרי דלא ס"ל הך סברא ואמאי בארגיל הוא אינו חושש לשקר הא מ"מ אמרה גרשתני בשקר. ולפי"ז נתבאר דגם לרב שימי לא מהני גם בשאומרת וקברתיו כיון דעיקר טעמא דרב שימי הוא רק משום דגם היא חוששת לבל להנשא באיסור אבל כיון דיהיה לה בדדמי הא לא שוב אינה חוששת לאיסור ושוב יכולה גם לשקר דהא הוחזקה שקרנית וניחא בזה מה שהקשה המהרש"א עוד מדוע לא אמר דוקברתיו איכא בנייהו

והמהרש"א תי' משום דיש לדחות דרב שימי מוסיף על טעם דמשקרת וקאמר דגם בליכא טעם דמשקרת יש לחוש לבדדמי ביאור דבריו דנאמר דרב שימי מוסיף על מה דמוקמינן קטטה באומרת גרשתני והוכחשה וכן ס"ל לר"ח דרק משום דהוחזקה שקרנית ואיהו מוסיף דגם באופן שלא הוחזקה שקרנית אינה נאמנת דאמרה בדדמי ונ"מ בזה בשארי קטטות או גם בגרשתני ובאופן דלא שייך דרב המנונא וכגון שאמרה שלא בפניו או באיכא דמסייע לה דמעיזה אינה נאמנת לומר מת משום חששה דאמרה בדדמי, ולכאורה נראה דרק משום זה לא הקשו התוס' על רב שימי משום דיש לדחות כן אבל לפי האמת אינו כן וגם לרב שימי הוא רק בהוחזקה לומר שקר אז הוא דחשדינן באמרה בדדמי אבל בלא הוכחשה גם הוא ס"ל כר"ח דנאמנת דאל"כ דאמר איכא בנייהו בארגיל הוא ה"ל לומר נ"מ בלא הוכחשה דלר"ח נאמנת כל שלא הוחזקה לומר שקר ולר"ש אינה נאמנת. ולפי"ז הא דכתבו התוס' בתירוצם דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת הבעל ואם יבא תצא מזה ומזה סברא זו נצרך לומר גם לרב שימי דמשו"ה אינו חושדה למשקר רק בזה פליגא דר' חנינא ס"ל הך רק בארגיל הוא אבל בארגילה היא אינה חוששת כלל ומשקרת לגמרי ור"ש ס"ל הך סברא גם בארגילי ואינה חשודה רק לומר בדדמי

ואם אמרה גם וקברתיו דבזה לא שייך בדדמי מ"מ לא מהני גם לרב שימי דהרי הוחזקה למשקרת ובודאי דאין להאמינה גם במה שאומרת עתה רק ר"ש ס"ל כתי' התוס' דיראה לשקר משום החומר שבסופה מ"מ השתא דאית לה הבדדמי ושוב אינה יראה הרי יכולה לומר גם שקר גמור כיון דכבר הוחזקה שקרנית, ובשקר הזה שאומרת וקברתיו הרי לא נתוסף עלי' שום פחד ממנה וניחא בזה הא דלא אמר דאיכא בנייהו באמרה וקברתיו, אמנם בחידושי הרשב"א הקשה אמאי לא אמר דקברתיו איכא בנייהו ונשאר בקושי' ומוכרח דס"ל דוקברתיו מהני לר' שימי וכן הוא להדי' במגיד משנה בה' גירושין יעו"ש, וכן בחידושי הריטב"א כתב דה"ה דהמ"ל דקברתיו איכא בנייהו ועיין מש"כ בסי' דגם מדברי הרמב"ן במלחמות מוכח דסבר כן, ולדידהו צ"ל דר' שימי אינו חושדה כלל למשקרת דס"ל דאע"ג דכבר אמרה שקר בגירושין מ"מ אינה חשודה בשביל זה לשקר גם עתה, אמנם אינו מובן הסברא דהא הוחזקה שקרנית ואפשר דגם התוס' ס"ל כן ומשו"ה לא הקשו לר"ש רק לר"ח דס"ל דמדשקרא מקודם חושדה גם עתה הקשו התוס' דאמאי בארגיל איהו לא חייש למשקר ואין צריך לחידושו של מהרש"א דס"ל להתוס' דיש מקום לומר דר' שימי מוסיף על אוקימתא הראשונה, ועיין בשלטי הגבורים שהביא פלוגתא בהניחה עגונה או שהמיר אם זה מקרי קטטה או לא יעו"ש ולהסוברים דזהו קטטה בע"כ צ"ל דהם סוברים דרב שימי חולק על עיקר האוקימתא דר"ח ס"ל דקטטה לא מקרי רק בהוחזקה שקרנית הא בלא"ה נאמנת ור' שימי סבר דגם בלא הוחזקה שקרנית חיישינן לבדדמי ופוסק כר"ש לחומרא, ולדידהו הא קשה מה שהקשינו דה"ל לומר שאר קטטה והיכא דלא הוחזקה שקרנית א"ב. והנראה דהם מפרשים דזהו באמת מה דאמר דארגיל הוא קטטה פי' דהוא אמר גרשתיך והוא הוכחש בעדים ולא היא והיא לא הוחזקה בשקרנית דלר"ח נאמנת ולר"ש כיון דרואה גודל השנאה שיש לו עלי' לא דייקא ואומרת בדדמי וה"ה דהמ"ל שארי קטטות גדולות כמומר א"ב רק נקט בענין גירושין דאיירי בה ופסקו כרב שימי לחומרא

והנראה דגם הרמב"ם מפרש כן שכ' האשה שאמרה לבעלה גרשתני כו' ובאו אותן עדים והכחישוה כו' אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה, הרי דפוסק כר"ח וכבר הקשו עליו אמאי סתם הדברים ולא כתב דבארגיל הוא נאמנת לר"ח וכמש"כ התוס', וגם אם נאמר כהרא"מ שהובא בכ"מ דמפרש דלא כהתוס' רק דלר"ח אינה נאמנת ולר"ש נאמנת ומשו"ה סתם הדברים כר"ח גם כן אינו מרווח כל כך דאחרי דבגמ' הוא פלוגתא דאמוראי בארגיל הוא והיא אמרה גרשתני לא ה"ל לסתום הדברים רק ה"ל לכתוב בהדי' אינה נאמנת ואפי' אם הוא ארגיל, וע"כ נראה דאיהו מפרש דארגיל הוא כמש"כ שהוא אמר הקטטה והוא מוכחש והיא לא הוחזקה שקרנית דלר"ח נאמנת וזה הא מבואר להדי' בדבריו שהרי כתב רק כשהיא הוחזקה שקרנית ומבואר להדי' דבארגיל הוא נאמנת, שוב מצאתי בנו"ב סי' מ"ב שכתב דהאלפס והרמב"ם מפרש דארגיל הוא כמש"כ: ד

שם בתוס' ד"ה באותה שעה הקשו התוס' דגם מקודם התקנה אמאי לא היתה נאמנת לומר מת במיגו