בית הלוי חלק ג רמג

והנה לפי"ז דאיהו מפרש דכל האבעי' הוא רק שמא שכרתו ואם נצרף עוד לזה דעת הרמב"ן שכתבנו לעיל דהך חששה לא שייך רק לר' חנינא דחשוד אצלינו לשקר גמור אבל לרב שימי דקאמר משום בדדמי אבל לשקר גמור לא חשדינן לה אין לחוש שתבקש עד שיעיד שקר א"כ יהי' מוכרח לומר להרמב"ם ההיפוך ממה שכתבנו להרמב"ן ונצטרך לומר דכל האבעי' הוא רק לר' חנינא לחוד אבל לרב שימי נאמן ע"א בקטטה גם אם הטעם משום דהיא דייקא ומיושב בזה היטב דברי הרמב"ם שכתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני כו' ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה הרי דפסק כר' חנינא דטעם דקטטה משום דמשקרא ועיין בכ"מ מה שהביא שהאריכו בזה מדוע פסק כר"ח ולא כר' שימי דרב שימי הוא לחומרא לפירושם של התוס' יעו"ש מה שהאריכו בזה, ולפי"ז ניחא שפיר דכל האבעי' דגמרא אזיל רק אליבא דר' חנינא ומוכרח דהלכה כוותי': ב

דף קט"ז ולהימנה מדרב המנונא מכאן הקשו הראשונים על דעת הראב"ד שכתב בפרק י"ו מה' אישות דהא דרב המנונא איתמר רק לחומרא דאם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט ממנו ואפשר גם אם ניסת לא תצא אבל להנשא לכתחילה ודאי דאסורה והרי כאן מוכח דהך המנונא מהני גם להנשא, עיי' כאן בחידושי הרשב"א ובגיטין פרק התקבל וכן בר"ן בגיטין שם שהביאו ראיה זו, ועיי' בחידושי הריטב"א שכתב דיש לדחות דפריך דבמשנה תני אינה נאמנת ומשמע שאם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר אין חוששין לקדושי' דהא מדרב המנונא יש לחוש לקידושי שני, ועיי' בלח"מ בפרק ד' מה' אישות דגם הוא כתב לתרץ באופן זה ומה שיש לדבר בזה אכמ"ק. ולכאורה הי' נראה לפרש להראב"ד דאיהו מפרש דהא דפריך ולהימנה מדרב המנונא הכוונה דנאמין לה במה שאומרת עתה שמת הבעל דס"ל דהטעם דאינה נאמנת בקטטה הוא משום דאינה חוששת להחומר שבסופה והרי לעיל דפריך אמאי עד אחד נאמן באשה והרי איתחזיק איסור דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים ומשני מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה והרי לא הוצרכו לצרף סברא דחומר שבסופה רק משום חזקת איסור דידה אבל כיון דאמרה זה כמה גרשתני הרי עכ"פ יצאת מידי איסור דאורייתא דהא אם ניסת לא תצא ואפילו אם נאמר דתצא וכמו שנסתפק בזה הראב"ד מ"מ גם הוא מודה דשוב אין בה רק איסורא דרבנן ושוב צריך להיות ע"א נאמן בה ע"פ דין תורה גם בלא צירוף החומר שבסופה וכל היכא דע"א נאמן הרי גם הבע"ד בעצמו נאמן וזהו שמקשה דנהמנה מדר"ה כיון דמדר"ה נשמע דכבר פקע ממנה איסורא דאורייתא נאמנת במה שאומרת עתה אע"ג דאינה חוששת להחומר שבסופה, ואין להקשות דהרי בטעם דקטטה קאמר ר"ח משום דמשקרא ורשב"א אמר דאומרת בדדמי ופרש"י דמשקרא כיון ששונאתו היא מתכוונת להאסר עצמה עליו ולטעם זה הרי נראה דגם באופן דליכא חזקת איסור וגם אינה אלא מדרבנן אין להאמין לה אע"ג דע"א נאמן בה מ"מ היא בעצמה דחשודה להאסר עליו במזיד אין להאמין גם זה ניחא חדא דנאמר דקושי' הגמרא היא אליבא דרשב"א דהטעם משום דאמרה בדדמי וא"כ דינה כע"א דעלמא, ועוד דנאמר דהראב"ד אינו מפרש כרש"י דמכוונת להאסר עליו רק הפ' דמשקרא דאינה חוששת לחומר שבסופה ומשו"ה אינה נאמנת וכמו כל ע"א דאינו נאמן בדבר שבערוה וחשדינן לי' דמשקר היכא דליכא חומר בסופה ומ"מ לא גרועה האשה מע"א. ועוד בפשיטות י"ל דגם ר"ח לא אמר הטעם דמשקרא רק להמסקנא דמוקמינן לה כשבאו פלוני ופלוני והכחישוה וכיון שהוחזקה שקרנית חיישינן גם עתה למשקרת אבל בס"ד דהי' מוקים לה כשלא הוכחשה בעדים י"ל דגם ר"ח היה מודה דאין לחושדה למשקרת במזיד כדי שתאסר עליו והרי היא כע"א דעלמא ומקשה שפיר ולהימנה מדר"ה וכמש"כ

ועיי' בשו"ע שכתב הרמ"א די"א דבזמן הזה דשכיחי חצופות אינה נאמנת לומר גרשתני להנשא לכתחילה. וכתב הב"ש בס"ק ק"מ דאם אח"כ אמרה מת הבעל נאמנת כיון שלא הכחישוה עדים על מה שאמרה גרשתני. וזהו ממש כפי הסברא שכתבנו דהא ודאי דחומרא של הרמ"א הוא רק חששא דרבנן דמן התורה כל ישראל בחזקת כשירות הם לבד ממי שנתברר בבירור שאינו כשר אבל כל שלא נתברר פסולו הרי הוא בודאי כשר ונאמן בכל הדברים ומשו"ה נאמנת במה שאמרה אח"כ שמת ואע"ג דאיכא קטטה וכמו שכתבנו להראב"ד לשיטתו כן הוא הסברא בזה"ז להרמ"א. וראיתי הובא מה שהקשה הבית מאיר על הב"ש דהרי בס"ד דמוקים באמרה גרשתני ולא הכחישוה עדים ומקשה ולהימנה מדר"ה ומוכח דאי לאו דר"ה הי' ניחא ליה לאוקמא בשלא הכחישוה עדים ומ"מ אינה נאמנת וכמו כן הוא עתה בזה"ז, ולפמש"כ ניחא דבס"ד ואי לאו דר"ה וכשאומרת גרשתני אינה נאמנת כלל ע"פ דין תורה והרי בחזקת אשת איש גמורה מדאורייתא וא"כ אין סברא להאמין לה במה שאומרת עתה רק בצירוף החומר שבסופה וכיון דהוא קטטה אינה חוששת להחומר אבל בהא דהחמיר הרמ"א משום דשכיחי חצופות הרי הוא רק חששא בעלמא וצריכה להיות נאמנת ע"פ דין בלא סברא דחומר משו"ה נאמנת גם באיכא קטטה. אמנם מדברי הראשונים שהקשו מכאן על הראב"ד הרי דלא ס"ל כמש"כ והם סברי דאם לא הי' נאמנת באומרת גרשתני להנשא לכתחילה לא הי' מקשה ולהימנה מדר"ה דשפיר היה ניחא מה דאינה נאמנת במה שאומרת עתה הגם דכבר אינה אסורה רק מדרבנן לכאורה מוכח דלא כהב"ש

והנה הרמב"ם כתב וז"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישו כו' ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה. הרי מבואר בדבריו דמשום דהכחישוה והוחזקה שקרנית הוא דאינה נאמנת אבל אם לא הכחישוה גם אם יהיה באופן שלא היו מאמינים לה במה שאמרה גרשתני היתה נאמנת במה שאומרת עתה ועליו בודאי הא קושי' הבית מאיר דהרי חזינן דבתחילה מוקים לה בשלא הכחישוה ורק משום קושי' מדר"ה הא לא"ה הוי' ניחא ליה אע"ג דלא הוחזקה שקרנית וצ"ע ותי' ע"ז למדתי מדברי המ"מ שכתב שם וז"ל מאי טעמא דקטטה ר' חנינא אמר דמשקרא רב שמי בר"א אמר דאמרה בדדמי וקי"ל לחומרא דחיישינן דמשקרא ואפילו אם אמרה מת על מטתו וקברתיו אינה נאמנת וזהו' שסתם רבינו וכתב שהוחזקה שקרנית עכ"ד למדנו מדבריו דאם לא הוחזקה שקרנית לא היו חושדין אותה רק דאמרה בדדמי ולא נשקר והיתה נאמנת באמרה וקברתיו והוסיף הרמב"ם הטעם שהוחזקה שקרנית דגם וקברתיו לא מהני, וא"כ הא ניחא דלהס"ד דלא היה מוקים לה בהכחישוה באמת היה ס"ל דוקברתיו מהני, אבל בלא וקברתיו מודה הרמב"ם דגם בלא הכחישוה לא היתה נאמנת אם הוא באופן דלא האמינו לה מה שאמרה גרשתני, אמנם עדיין דחוק קצת דהא ברמב"ם לא נזכר רק דאינה נאמנת ולא נזכר דלא מהני וקברתיו והאיך נפרש דהא דנתן הטעם שהוחזקה שקרנית לא קאי על מה שנזכר בדבריו רק על מה שלא נזכר, ובודאי משמעות לשונו הוא דבלא"ה היתה נאמנת, וצריך לומר דס"ל להרמב"ם דאע"ג דלהס"ד היה סבר דגם בלא