בית הלוי חלק ג רלה

דעבידא לגלוי' לא יאמר העד שום אופן בדדמי ואפילו מה שנראה בדמיונו שכן הוא לא יאמרנו וגם הך בדדמי השני הוא משום דירא שיתברר, אבל לטעם דהיא דייקא הגם דבדבר שהוא טועה בדמיונו יאמר העד במקום דהיא לא תדייק מ"מ הך בדדמי דחיישינן לי' במלחמה דהיינו דמחו לא יאמר העד גם היכא דהיא לא תדייק דהעד מצד עצמו לא יאמר דבר שגם לפי דעתו לא ראהו שהוא כן. ומשו"ה במלחמה דס"ל להתוס' דסברא דטועה בדמיונו לא שייך שם דכיון דעומד אצלו בודאי מכיר אם עדיין הוא חי או לא וליכא למיחש רק משום דסובר דודאי ימות אח"כ וזה לא חיישינן ליה כלל גם להטעם דדייקא וזהו שדקדקו התוס' וכתבו וז"ל או דלמא טעמא דע"א משום דהיא דייקא כלומר לעולם לא יאמר העד בדדמי כמו האשה עצמה כוונתם דהך בדדמי שהאשה עצמה אומרת וכמו כל הני דאיקטיל איהו פליט או דמחו לו בגירא זה לא יאמר העד לכל הטעמים ומשו"ה אם היתה האשה מדייקא היה ע"א נאמן במלחמה דבמלחמה לא שייך בדדמי של טועה בדמיונו ורק כיון דלא דייקא יש לחוש דלמא משקר. ונתבאר דלהתוס' הך אבעי' דע"א במלחמה מהו כולל שני ספיקות דאם הטעם משום דעביד לגלוי' אין לחוש למשקר וגם אין לחוש בו לשום בדדמי ואם הטעם משום דדייקא יש לחוש בו למשקר היכא דלא דייקא וגם יש לחוש בו לבדדמי של טועה בדמיונו ובמלחמה דליכא חשש טועה בדמיונו יש לחוש בו דלמא משקר וגם היכא דליכא למיחש למשקר וכמו שיבואר לקמן בסמוך בסימן שאח"ז אם הוא אופן שיש לחוש לבדדמי של טועה חיישינן לי' ומשו"ה פשט לה הגמרא שפיר מהא דלא חשש רבי להנשים דאמרו בדדמי מוכח דהטעם משום דעבידא לגלוי' וממילא מוכח דאין לחוש בו למשקר ונאמן גם במלחמה ודברי התוס' מיושבים ומבוארים כמין חומר, וז"ל הרשב"א בחידושיו או דלמא טעמא דע"א משום דהיא דייקא תמיהא לי אמאי לא פליג בעד עצמו בין הכא לדעלמא ולימא אבל הכא דלמא אמר בדדמי וי"ל דחדא דאית ביה תרתי קאמר וה"ק טעמא דע"א משום דעביד לגלוי' דלא משקר כלל ועד דידע ממש דמיית לא אמר ואפילו בדדמי נמי לא יאמר או דלמא הכא זימנין דמשקר אלא משום דאיהי דייקא והכא כ"ש דאיכא למיחש דלמא תרווייהו סמכי בדדמי עכ"ד הרי דגם הוא מפרש דהספק הוא על שני הדברים דלמא משקר וגם דלמא אומר בדדמי ורק דהרשב"א מפרש דלטעם דדייקא יש לחוש דאומר גם בדדמי דמלחמה והתוס' ס"ל דזה ודאי לא יאמר ורק אם טועה בדמיונו יאמר: ה ועתה נפרש קושי' השנית אמאי לא פירשו התוס' כפשטי' ולפי שיטתם דפריש והא מים כמלחמה דמיא וא"כ האשה לא תדייק וניחוש דלמא משקרי הנשים המעידים והנראה ברור דהוקשה להם להתוס' מאי דמשני דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים והרי בתי' זה אינו מיושב רק דליכא חשש דבדדמי כיון שמעידים שהעלום וכמו דמוכח לקמן אבל אכתי ניחוש דלמא משקרי הנשים במה דאמרו דהכירום בטב"ע וכבר נתקשו הראשונים בזה ועיי' מש"כ לקמן בזה ומזה יצא להתוס' דהכא לא הוקשה כלל דניחוש למשקר וכל הקושי' הוא רק משום חשש דבדדמי, והטעם לזה דלא חיישינן למשקר הנראה דהא בברייתא דתני מעשה בשני ת"ח שהיו באים בספינה עם אבא יוסי בן סימאי וטבעה והשיא רבי נשיהם ע"פ נשים ולפי הס"ד דלא העלום כלל והנשים היו העדים שהעידו על הטביעה והרי יש לפרשה בכמה אופנים דאם נפרש דחוץ מהני נשים לא ידעו כלל מעיקר טביעת הספינה או גם אם נפרש דעיקר טביעת הספינה הי' ידוע בלעדם רק דלא היה ידוע דהשני ת"ח היו שם באותה הספינה רק הנשים העידו על זה א"כ הרי הוא ממש החזיקו הם מלחמה ואם לא היו מזכירים כלל טביעת הספינה רק היו אומרים שמתו סתם הא פשיטא דהיו נאמנים דאע"ג דטביעת הספינה הי' ידוע בלעדם כל שלא הי' ידוע שאלו הת"ח הי' באותה ספינה הרי אין זה כמלחמה כלל דכי בשביל שנטבעה ספינה אחת בעולם יחזיקו כל האנשים שבעולם בספק נטבעים ולומר עליהם דהוא כמלחמה ופשיטא דאם היו אומרים מת סתם שהיו נאמנים וא"כ גם כשאומרים שנטבעו באותה ספינה הרי הוא החזיקה מלחמה ויש להם מיגו שלא היו אומרים טביעת הספינה כלל ומשו"ה לא חשש בהו רבי דלמא משקר ומאי מוכיח מזה לע"א במלחמה דאיירי באופן דליכא מיגו דידוע לכל דהי' מלחמה במקומו של הבעל, ואע"ג דגם בהחזיקה מלחמה הוא אבעי' דלא איפשיטה אם מהני מיגו מ"מ מאי מוכיח הגמרא מעובדא דרבי דלמא האמינם משום מיגו ובאמת נאמר דמהני מיגו, ועוד דעד כאן לא מבעי לן רק באשה עצמה דחוששים בדבריה לבדדמי ועל זה מבעי לן אם מהני לה מיגו אם החזיקה היא מלחמה אבל לגבי העד אם נאמר דודאי אינו אומר בדדמי רק כל החשש דלמא משקר ס"ל להתוס' דבכה"ג אין להסתפק כלל דודאי דמהני מיגו ככל מיגו שבש"ס, והרי להדי' כתב הב"ש בס"ק ק"נ דגם לדעת הרמב"ם דבמלחמה לא מהני גם אם אמרה וקברתיו מ"מ בהחזיקה היא מלחמה פשיטא דמהני וקברתיו דכיון דליכא ספק דבדדמי רק חשש דלמא משקרת פשיטא דמהני מיגו וכן אפשר ס"ל להתוס', ואע"ג דכתבו התוס' בד"ה דאי בעי אמרה שלום בעולם דלא מבעי' ליה רק אם אמרינן באמרה נהרג במלחמה דנאמנת במיגו דאמרה נהרג ולא במלחמה אבל להאמינה באמרה נהרג במיגו דאומרת מת פשיטא דלא מהני וא"כ הא י"ל דגם באומרת נטבעו לא אמרינן מיגו דהיו אומרים מת ולא נטבעו. זה אינו דהתוס' לא כתבו זה רק במקום חשש דבדדמי אבל לענין חשש דמשקר הא פשיטא דמהני מיגו ככל מיגו שבש"ס דהוא מטענה זו לטענה אחרת ממש שלא באופן של טענה זו כלל. וכן מוכח להדי' מדברי התוס' לעיל בד"ה מי אמרינן מה לה לשקר בקושייתם שהוכיחו דלענין חשש בדדמי לא שייך מיגו מדלא מהימנינן לה באמרה נהרג במלחמה במיגו דמת על מטתו אלא ש"מ דלא שייך מיגו כיון דאינה חשודה לשקר עכ"ל הרי מוכח להדי' דלענין חשש דמשקר היה מהני באומרת נהרג במלחמה במיגו דאמרה מת על מטתו, ומשו"ה לא פירשו התוס' דקושי' הגמרא הוא משום חשש דמשקר ופירשו דהקושי' הוא משום חשש בדדמי דעל זה לא שייך מיגו כלל כיון דסובר שאומר אמת ואע"ג דבהחזיקה היא מלחמה מבעי לן דלמא מהני מיגו גם לענין חשש של בדדמי מ"מ הרי שם הסבירו התוס' בד"ה מי אמרינן דכיון דקדייקת כולי האי מסתמא אינה אומרת בדדמי וכל זה לא שייך כלל בעובדא דרבי גבי העד וגם דהא הוי' מיגו דנטבע אטו מת סתם ובזה הא ודאי לא מהני גבי חשש בדדמי וכמו דלא מהני בנהרג במיגו דמת ומקשה הגמרא שפיר, וגם אם נפרש דעובדא דרבי היה שהיה ידוע דאלו הת"ח הי' באותה ספינה של אבא יוסי וגם זה היה ידוע דזו הספינה נטבעה וכן משמע לשון הברייתא דתני שהיו באים בספינה עם אבא יוסי וטבעה משמע דזה הי' ידוע בלא דברי הנשים ולא נצרכה עידותן של הנשים רק שהעידו שראו כשטבעו האנשים ושהו עליהם כדי שתצא נפשם וא"כ הרי הוא ממש כמו ע"א במלחמה ויש לחוש דמשקרים מ"מ גם כן קשה עדיין דא"כ הרי הוא דין דספינה שאבדה בים דתנן בגיטין דף כ"ח דנותנין עליהם חומרי מתים וחומרי חיים