בית הלוי חלק ג רכז

דביאה ביאה מיבמה וכמו דאמרי' האי לימודא בדף נ"ה לענין העראה דחייבי לאוין, ועיין ברא"ש פ' הבא על יבמתו סי' ד' שכ' לימוד אחר דמדגלי רחמנא בשפחה חרופה דאינו חייב רק בכדרכה מכלל דשארי חייבי לאוין חייב גם בשלא כדרכה, ועכ"פ מדברי כולם למדנו דכיון דעיקר הריבוי דמשכבי אשה דמרבינן מני' שלא כדרכה כתיב בעריות אין לנו להביאו בשארי דברים אם לא ע"י איזו לימוד וכדאיתא בגמרא לענין העראה, ולכאורה קשה דבקידושין דף כ"ב איתא דעבד כנעני נקנה בהגבהה ופריך אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ומשני כי אמרינן זה נהנה וזה מצטער הכא זה נהנה וזה נהנה, ופריך שלא כדרכה מאי איכא למימר ומשני מאן לימא לי דלאו הנאה איכא לתרווייהו ועוד משכבי אשה כתיב, ובודאי צ"ע דמאי משני דהא משכבי אשה כתיב לגבי חיוב עריות והאיך נלמוד מני' דכיון דכדרכה לא מהני לענין קנין עבד כמו כן גם שלא כדרכה לא מהני, והרי חזינן דגם לענין חיובא דחייבי לאוין צריכין אנו לימוד להשוות שלא כדרכה לכדרכה והאיך נדמינהו בלא שום לימוד גם לענין קנין, ולכאורה נראה מוכח דהא דאמר ועוד משכבי אשה כתיב אין הפי' דכיון דבכדרכה אינו קונה מש"ה אינו קונה גם שלא כדרכה, רק קאי אדלעיל דקאמר מאן לימא דלאו הנאה אית לה ועוד משכבי אשה כתיב פי' הרי דחייב בעריות גם שלא כדרכה ומוכרח מזה דע"כ יש לה הנאה מדמחייבת עלי', אמנם עיין בתוס' יומא דף פ"ב בד"ה רוצח כתבו דיש מפרשים דהא דפריך והא אסתר פרהסיא הוי' ולא פריך והא גילוי עריות הוא משום דלא היתה נהנית מעבירה דמטיל בה זוהמא ודחו התוס' דגם בלא הנאה איכא איסור ערוה ומחייבת עלי' וכמו בשלא כדרכה אע"ג דאקרי עינוי, ועיין בסנהדרין דף ס"ו דדרש גם שניהם למעט מעשה חידודין ופירש"י דהוא נהנה והיא אינה נהנית, להכי כתיב שניהם שיהיו שניהם שוין נהנין ומיהו שלא כדרכה אע"ג דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי לחיובא, ועכ"פ לדידהו דליכא הנאה לדידה וא"כ בע"כ הא דמשני בקידושין משכבי אשה כתיב פירושו דאע"ג דליכא הנאה לדידה מ"מ כיון דבכדרכה אינה נקנית גם שלא כדרכה הוא כן ולדידהו קשה דהא דהוקשו שני משכבות הא כתיב גבי עריות וחזינן דלחייבי לאוין הוצרך רש"י והתוס' וכן הרא"ש למצא לימודים לחייבה והאיך אמרינן לי' לגבי קנין עבדים, וע"כ נראה דהתוס' דיומא חולקים על התוס' דיבמות וס"ל כיון דכתיב משכבי אשה גבי עריות ילפינן מני' בכל דוכתא דשלא כדרכה שוה לכדרכה בכל מקום ובכל הפרטים וא"צ שום לימוד לזה כלל דלא דמי להעראה דמצרכינן ג"ש בכל דבר ללמדו מעריות ביבמות דף נ"ה משום דעיקר דינו של העראה הא כתיב גבי חיובא דערוה בנדה את מקורה הערה כו' וע"כ א"א ללומדו במקום אחר אם לא ע"י ג"ש, אבל הך דשלא כדרכה הא לא כתיבא גבי אשה שהיא ערוה כלל דהרי גבי זכר כתיב אשר ישכב את זכר משכבי אשה וביאה דזכר לעולם הוא שלא כדרכה וכתב כאן משכבי אשה ללמד דבאשה יש שני משכבות וגם באשה שלא כדרכה הוא כמו כדרכה והרי לא נזכר כאן בפסוק על איזו אשה בא ללמד דהא אשה סתמא כתיבא וס"ל להתוס' דיומא דבא ללמד על כל התורה כולה דבכל הדברים שוה באשה שלא כדרכה כמו כדרכה, והא דאמרי' ביבמות דף נ"ו אדרבה עיקר משכבי אשה גבי עריות כתיבא הוא משום דהך פסוק הא נאמר בפרשה עריות ומ"מ ילפינן מפסוק זה בכל הדברים גם שאין להם שום שייכות לערוה כיון דאשה סתמא כתיבא, ועיין עוד ביבמות דף נ"ט בתוס' ד"ה אלא לאו שכתבו דקנס חייב גם בשלא כדרכה ומ"מ בהעראה אינו חייב קנס דהא אין לנו לימוד בקנס לעשות העראה כגמר ביאה דהרי בחייבי לאוין מצרכינן לימוד דג"ש לענין העראה, ובודאי דא"כ קשה דגם שלא כדרכה מנ"ל לרבות בקנס כיון דקנס אינו נלמד מעריות ומוכרח כמש"כ דרק העראה צריכין ג"ש ללמד מעריות אבל שלא כדרכה ילפינן בכל דוכתא מקרא דמשכבי אשה בלא שום לימוד, שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן יבמות דף נ"ד שכ' וז"ל דאלת"ה שלא כדרכה בחייבי לאוין ועשה מנ"ל אלא משכבי אשה כתיב בכל משכבות שבאשה רבי' רחמנא ולא צריך ג"ש כלל הרי דכתב להדיא כמש"כ, ובודאי דכן הוא דעת התוס' דיומא דעת רש"י עדיין יש להבין דהא רש"י כתב ביבמות דף נ"ו דשלא כדרכה דחייבי לאוין ילפינן בג"ש דביאה ביאה מיבמה. הרי דלא ס"ל כדברי הרמב"ן וגם על שלא כדרכה צריכין לימוד ללמדו מיבמה או מעריות ואיהו כ' בסנהדרין דהא דחייב בשלא כדרכה אע"ג דאינה נהנית הוא מריבוי' דמשכבי אשה ולדידי' הא קשה הא דאמר בקידושין ועוד משכבי אשה כתיב וכמו שנתבאר לעיל. והנראה לדחוק דרש"י מפרש כמש"כ בתחילה דה"ק ועוד הא משכבי אשה כתיב ומדחייב עלי' בערוה מכלל דגם היא נהנית. והא דכ' רש"י בסנהדרין ומיהו שלא כדרכה כו' בא לישב הס"ד דגמרא בקידושין דפריך דשפחה תהי' נקנה בשלא כדרכה והי' ס"ל דשלא כדרכה ליכא הנאה כלל לדידה וכן בתי' הראשון של הגמרא דקאמר מאן לימא דלית לה הנאה הרי דלא פסיקא ליה הך מילתא והרי לדידי' תקשה דא"כ אמאי חייב בעריות שלא כדרכה דהרי משנה מפורשת בהבא על יבמתו דחייב והאיך הי' ס"ד דליכא הנאה וע"ז תי' רש"י דזהו מריבוי דמשכבי אשה, אבל למסקנא דקאמר ועוד הא משכבי אשה כתיב מוכח מזה דגם היא נהנית. ועדיין צע"ק

ומדברים האלה יבואר דגם לדעת האלפסי ורבינו נסים דס"ל דהעראה לא מהני לענין קידושין דס"ל דג"ש דקיחה קיחה לא נאמרה לענין קידושין רק לענין חופה מ"מ לענין שלא כדרכה יש לומר דגם להאלפס מהני גם לקידושין מקרא דמשכבי אשה אם נאמר כמש"כ הרמב"ן הנ"ל: ג

במס' קידושין דף ה' אמרי' דצריך קרא לכתב דאשה נתקדשת בשטר ולא אתי' במה הצד מכסף וביאה דמה להני שכן הנאתן מרובה, ולכאורה קשה להתוס' דיומא בשלא כדרכה ליכא הנאה וא"כ נלמדה מביאה שלא כדרכה כיון דנתבאר דלהתוס' דיומא ברור דמתקדשת גם שלא כדרכה מקרא דמשכבי אשה דלדידהו קאי על כל הדברים שבתורה, וצ"ל דס"ל דאע"ג דמשכבי אשה קאי על כל הדברים מ"מ לענין קידושין לא היינו מדמים להו כלל דלפי הסברא עיקר הקידושין הוא משום הנאה דידה שנהנית ממנו עי"ז מתקדשת עצמה לו וכמו קידושי כסף והי' ס"ד דשלא כדרכה לא מהני כלל בקידושין כיון דעיקר טעמו של קידושין תלוי בהנאה דידה ורק לפי מה דידעינן דגם שטר מהני בקידושין, הרי דקידושין אין עיקרה תלוי בההנאה ורק בדבר שהוא קנין שוב ידעינן מדנתקדשת בביאה דגם שלא כדרכה מהני מקרא דמשכבי אשה, אבל אי לא הי' כתוב שטר גם שלא כדרכה לא היינו יודעין, ומיושב ג"כ הא דבדף ה' יליף ר"ה דחופה קונה מכסף וביאה ופריך מה להני שכן הנאתן מרובה שטר יוכיח ואמאי לא אמר שלא כדרכה יוכיח, ולפי"ז ניחא דכל זמן דלא ידעינן שטר גם שלא כדרכה לא מהני ורק משטר הוא דידעינן, ומש"ה טפי אמר שטר יוכיח: ד

יבמות דף נ"ה. אשה לבעלה מנין יליף קיחה קיחה לכאורה צ"ע דבמס' קידושין דף ה' אמר דלא