בית הלוי חלק ג רכו

לתנא קמא צריך דרישה וחקירה בעידי קידושין

עוד י"ל בדעת הריב"ש דס"ל דכיון דאיפסקא הילכתא דאין בודקין משום דאיכא כתובה למשקל דכל דין שנתערב גם דין ממון דיינינן לי' כדיני ממון מש"ה ממילא גבי קידושין ג"כ א"צ וגם כשהיא מכחשה דליכא כתובה, דהרי העדים מעידים שנתן לה כסף לקידושין ואם נאמר דאינו מועיל עדותן משום דאינם יודעים הזמן ויכולה להנשא לאחר הרי ודאי דצריכה להחזיר לו הכסף דהא לענין עיקר הנתינה העדים נאמנים גם בלא דו"ח דאע"ג דפסקינן בסי' נ' דגם בחזרה היא א"צ להחזיר הקידושין דלא יאמרו קידושין תופסין באחותה זהו שם שבודאי נתקדשה וחלו הקידושין ורק שחזרה היא ויוצאה ממנו בגט ומש"ה אמרו דא"צ להחזיר הקידושין אבל היכא דמכחשת ונתקדשה לאחר להאסר עליו, ואם נאמר דלענין איסור היא נאמנת הא מ"מ אם יתבע ממנה הכסף הרי העדים נאמנים ומחוייבת להחזיר לו וכיון דבעיקר הנתינה יהי' נאמנים לענין ממון ממילא צריכים להיות נאמנים גם לענין איסור כיון דמאמינים להם בעיקר הנתינה, ואם הי' כן דעת הריב"ש יצא לנו דזהו רק בקידושי כסף אבל במעידים שקידשה בשטר אפשר דגם הריב"ש מודה דלא מהני במכחשת. וגם בקידושי כסף דוקא כשהיא מכחשת עיקר הנתינה ואומרת שלא נתן, אבל אם אין הכחשה בהנתינה רק שאומרת שהי' בחזקה ושלא ברצונה תחב לה הכסף או אומרת שהי' לשחוק וכדומה או שכבר הוחזר לו הכסף כמו בעובדא זו דלא שייכי עידות העדים לענין ממון כלל י"ל דגם הריב"ש מודה דגם לת"ק לא צריך דו"ח, וכדברי הב"י, אם לא נאמר כסברת הרשב"א דגם בעידי גיטין וקידושין תיקנו חכמים משום נעילת דלת דשכיח: סימן ז

יחקור בדין קידושי ביאה שלא כדרכה אם קונה או לא

בטור אה"ע סי' ל"ג כתב דבקידושי ביאה מהני גם שלא כדרכה, וכתב הב"י דכן משמע במס' קידושין דף ט' וכוונתו דר' יוחנן אמר שם דאי אפשר ללמוד קידושי ביאה מקרא דכי יקח איש אשה ובעלה דס"ד עד דמקדש בכסף והדר בעיל ופריך א"כ נערה המאורסה היכא משכחת לה אי דבעל בעולה היא ואי דלא בעיל לאו כלום הוא ומשני כשבא עלי' ארוס שלא כדרכה, הרי דגם שלא כדרכה מהני לענין קידושין, אמנם אכתי יש לעיין על עיקר הדבר דמנ"ל להגמרא לרבות שלא כדרכה לענין קידושין, ועיין בשער המלך פ"א מה' אישות דביבמות דף נ"ה יליף מקרא דבעריות הוי' העראה כגמר ביאה, ואמרי' שם אשה לבעלה מנין דניקנית בהעראה ומשני יליף בג"ש קיחה קיחה מעריות ומהך ג"ש גופה נוכל ללמוד ג"כ דאשה נקנית בשלא כדרכה כמו דחייב עלי' בעריות מקרא דמשכבי אשה, אמנם זה אינו מספיק רק להמפרשים שם דהא דאמר אשה לבעלה מנין קאי על קידושי אשה, אבל להאלפס דמפרש שם דקאי רק על ביאה שלאחר קידושין וזהו דיליף בג"ש דקיחה דמהני בה העראה לשויא נשואה ליורשה ולטמא לה ולהפר נדרי' אבל ביאה של קידושין לא מהני בה העראה, וכן הוא דעת רבינו נסים גאון שהביאו התוס' בקידושין דף יו"ד בד"ה כל הבועל דעתו על גמר ביאה, ולדידהו הרי צ"ל דהך ג"ש דקיחה מעריות לא קאי על קידושין ולדידהו מנ"ל לרבות שלא כדרכה בקידושין. ולכאורה הי' נראה דלדידהו באמת לא מהני דהא לדבריהם ליכא לראיות הב"י מסוגי' דקידושין כלל, וכמו שנבאר, דהרי הרא"ש ביבמות שם הקשה על האלפס דהרי הך קרא דכי יקח איש אשה ובעלה דיליף מני' ג"ש דקיחה קיחה גבי קידושין כתיב ולא לענין נשואין, וכן הקשו התוס' בקידושין על רבינו נסים, ועיין בחידושי הרשב"א דקידושין דף יו"ד שתי' דכי יקח איש אשה ובעלה פשטות הפסוק קאי הך ובעלה על אחר קידושין דבתחילה כי יקח דהיינו קידושין ואח"כ ובעלה ועל זה הוא דקאי הך ג"ש דקיחה קיחה ולענין לעשותה נשואה ולא קאי הג"ש על הדרשה דדרשינן הך ובעלה על ביאה של קידושין דהג"ש נאמרה רק על פשטות הפסוק, וכל זה הוא לפי האמת דלקידושין מהני כסף לחוד וביאה לחודא, אבל לפי מה דאמר ר' יוחנן דהי' ס"ד עד דמקדש והדר בעיל דגם לענין קידושין בעי קיחה דכסף והדר ביאה וכפשטא דקרא הרי ודאי דעל אותה ביאה שלאחר הכסף הי' מהני העראה לקידושין גם להאלפס משום הך ג"ש דקיחה דהרי כן הוא פשטי' דקרא קיחה והדר ביאה וא"כ בודאי דגם שלא כדרכה הי' מהני בו משום הך ג"ש ומש"ה משני שפיר דנערה המאורסה משכחת לה בבא עלי' שלא כדרכה אבל לפי האמת דכסף לחודא מהני וכן ביאה לחודא מהני וא"כ פשטות הפסוק דמשמעו שניהם ביחד הא קאי לענין נשואין וס"ל להאלפס דשוב לא קאי הג"ש דקיחה לענין קידושין ולא מהני בו העראה וא"כ ה"ה דלא מהני בו שלא כדרכה

ובדברים הללו מיושב היטב מה שהקשה המל"מ בפי"ז מה' איסורי ביאה דלהאלפס דלענין קידושין לא מהני העראה דא"כ בקידושין דקאמר דס"ד עד דמקדש והדר בעיל ה"ל להקשות דא"כ והוא אשה בבתוליה יקח היכא משכחת לה דבהעראה הא נעשית כבר בעולה וקידושין אינם עד גמר ביאה, ולפמש"כ ניחא דלהס"ד דלקידושין בעי כסף וביאה בודאי דגם להאלפס הי' מהני לזה גם העראה כיון דהך ביאה דקידושין הוא כפשטי' דקרא אחר כסף הא שפיר קאי עלי' הג"ש דקיחה וכמו שנתבאר, ועכ"פ להאלפס נראה לכאורה דלא מהני שלא כדרכה וכמו דלא מהני בה העראה: ב

והנה בקידושין דף נ"ט דרש ר' יוחנן לקידושי ביאה מקרא דבעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י ביאה ורבי דרש להך קרא לדרשה אחרינא דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ור' יוחנן תרתי ש"מ הרי דלר"י ילפי' מהך קרא קידושי ביאה וגם מוקים לי' על שלא כדרכה הרי ודאי מוכרח לדידי' דמתקדשת בשלא כדרכה. שוב מצאתי בירושלמי ריש קידושין דדרש קידושי ביאה מהא דבעולת בעל כו' ר"א בשם ר' יוחנן לא נצרכה אלא שלא כדרכה אין תימר כדרכה למה לי בעל אפי' אחר נמי הרי להדי' דמהך קרא ידעינן גם בשלא כדרכה מתקדשת, רק זה ניחא לר' יוחנן אבל למאן דדרש שם קידושי ביאה מקרא דובעלה לדידי' קשה מנ"ל לרבות שלא כדרכה להאלפס ור"נ ולומר דבאמת חולק וס"נ דלא מהני בודאי דעיקרא הדבר קשה לעשות מחלוקת שלא נזכרה בגמרא עוד זאת תקשה דא"כ ר"ל שהקשה לר' יוחנן כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה והשיב לו אי מההיא ה"א עד דמקדש והדר בעיל ושקיל וטרי טובא בזה התי' ואמאי לא משני לי' דאי מההיא לא ידענו בשלא כדרכה ובודאי מוכרח דגם למאן דנפיק מובעלה מהני שלא כדרכה

והנה ביבמות דף נ"ו כתב רש"י ותוס' דהא דבחייבי לאוין חייב עלי' בשלא כדרכה גמרינן לי' בג"ש