בית הלוי חלק ג רכד

למהרח"ש בקונטרס עיגונא שהביא ג"כ לדברי הנמוק"י שכ' בפ' אד"מ דעדי קידושין וגיטין א"צ דו"ח ובפ"א דסנהדרין כ' הנמוק"י דזנות צריך דו"ח, ומוכרח דס"ל לחלק כן, וא"כ אין שום ראי' דיש חולקים בזנות, ורק מלשון השו"ע שכ' י"א דהמעידים על א"א שזינתה צריך דו"ח משמע דיש חולקין על זה [ויש לדחות], וגם הרא"ש בתשובה הביאו הב"י שם אחרי שהביא פלוגתא דר"ט ור"ע כתב ולאוסרה אשה לבעלה כו"ע מודים דצריך דו"ח, הרי דגם הוא כ' לחלק בין באו לאסור או להתיר, ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ג מה שכתב לחלק למה צריך בעדי זנות יותר דו"ח מבעיגונא ולא ידעתי למה דחק בזה ולא ניחא לי' בזה שכתבו התוס' בסנהדרין דזנות שאני: ג

אה"ע סי' מ"ב ס"ד כתב הרמ"א עדי קידושין א"צ דרישה וחקירה אם לא בדבר שנר' שיש בו רמאות, וכ' הב"ש ס"ק י"ד אע"ג דלאסור אשה על בעלה בעי דו"ח [פי' דבסי' י"א כ' כן המחבר] שם הטעם משום חשש עיגון, או משום דין מרומה שהרי האשה מכחשת וכן בעדי קידושין היכא דהיא מכחשת בעי דו"ח, ולדבריו צ"ל הא דסתם הרמ"א דא"צ דו"ח מיירי רק בשאינה מכחשת וכגון שמעידים שאבי' קידשה בקטנותה והיא אינה יודעת או שאמרה לשלוחה שיקבל קידושין בעבורה ואינה יודעת אם קיבל, ובודאי דהוא דחוק טובא לאוקמא דברי הרמ"א רק באופן זה, ועיין בריב"ש סי' רס"ו בעובדא דידי' דהאשה הכחישה להעדים וגם כבר קיבלה קידושין מאחר וכ' הריב"ש דא"צ דו"ח ורק פלפל שם אח"כ במה שהרבה להראות כמה טעמים שהענין בעצם נראה מרומה יעו"ש, גם בעיקר הסברא אינו מובן דמשום דהבעל דין מכחיש להעדים יהי' נקרא מרומה והרי בכל דיני ממון הנתבע מכחיש להעדים ואפ"ה לא חשבינן לי' למרומה להצריך דו"ח, [דאין לחלק דשאני ממון דכמו כן התובע מכחיש להנתבע בלא העדים וכיון דבלעדם איכא הכחשה והם מעידים כאחד מהם לא נקרא מרומה משא"כ בעדי זנות דאין מכחיש להאשה לומר עלי' שזינתה רק העדים מש"ה נקרא מרומה, זה אינו דהא בממון גם בכה"ג שאין התובע מכחיש להנתבע וכגון בטוענו בספק ע"פ עדים הא פשיטא דג"כ א"צ דו"ח] א"ו דלא נקרא מרומה רק אם בעצם המעשה יש הוכחות שהוא שקר וכמש"כ רש"י בסנהדרין דף ל"ב ע"ב מרומה שב"ד מכירין בתובע זה שהוא רמאי או מבינים טענות רמאי בדבריו, וגם בלא כל הנ"ל לכאורה קשה לסמוך להקל בזה דהרי גם הב"ש לא כ' כן רק לתרץ הא דבסי' י"א כ' דעדי זנות צריך דו"ח, והרי גם שם כתב רק יש אומרים דעדי זנות צריך דו"ח, ומוכח דיש מהראשונים החולקים על זה, וא"כ הא דכ' כאן הב"ש וכן בעדי קידושין היכא דהיא מכחשת בעי דו"ח הא ע"כ לא כ' כן רק להני יש אומרים דסי' י"א אבל להחולקים בזנות גם באיכא הכחשה בקידושין א"צ דו"ח, ועוד דכיון דכל ההיתר נסמך ע"ז דבהכחשה נקרא מרומה ובעי דו"ח והרי בחו"מ סי' ט"ו דכ' המחבר דעדי ממון א"צ דו"ח ורק במרומה צריך וכ' על זה הרמ"א ומ"מ אין דינו כנפשות שיפסלו אם אמרו העדים אינם יודעים בא' מן החקירות רק שיחקרו בדין מרומה כל מה דאפשר, ומקורו מדברי הריב"ש הנ"ל שכ' דגם במרומה תקנו חכמים דלא יהי' מעכב דו"ח וגם באינם יודעים הזמן כשר עדותן רק שב"ד צריך לחקור דבריהם כדי שיתבררו הדברים יעו"ש, [ובאמת דדברי הרמ"א בעצמן קשים קצת דכאן סתם הדברים וכ' דבמרומה צריך דו"ח ומשמעו ככל מקום שצריכים דו"ח ע"פ דין דפסול באמרו אינו יודע, והרי כיון דהרמ"א פוסק דקידושין א"צ דו"ח וס"ל דהוא כדיני ממון והרי בממון גם במרומה פסק בחו"מ דאינו יודע כשר וצ"ע]: ועיקר הדבר יעויין במרדכי סנהדרין ר"פ אחד ד"מ דנשאל הר"י בעדים שהעידו על קידושין ואח"כ חזר א' מהם, והשיב ר"י דלולא הלעז לא היתה צריכה גט ע"פ דין דעדים הבאים לאוסרה צריכים דו"ח הואיל והיא מכחישתם וכל זמן שלא נחקרו עדותן יכולין לומר מבודין היינו דמ"ש מהעידו שהוא בן גרושה דאי' בתוספתא דיכולין לומר מבודין היינו כ"ז שלא נחקרה עדותן, ועוד דאפי' בהודאות והלואות צריך דו"ח [פי' במרומה] עכ"ד, למדנו מדבריו דכשהאשה מכחשת צריך דו"ח וכמש"כ הב"ש ולא מטעמו דהא הר"י לא מטעם מרומה קאתי עלה דהרי אח"כ הוסיף טעם השני משום דהוא מרומה דגם בממון צריך ובתחילה כ' הטעם הואיל והיא מכחשת, [ועיין בב"י חו"מ ריש סי' למ"ד הביא דברי מרדכי הללו וז"ל דעדים הבאים לאוסרה צריכין דו"ח הואיל והיא מכחישתן וכ' הב"י וז"ל כלומר דאי הודית הא שויתה נפשה חד"א וכ"כ הב"י שם בסי' כ"ט, ודבריו צ"ע דזה לא הוצרך הר"י לכתוב דאם הודה האשה אין כאן ספק וכל השקלי' וטרי' הוא רק משום הכחשה דידה אם העדים נאמנים, והנראה ברור דר"י נקט הואיל והיא מכחישה הוא טעם לדבריו דמש"ה ס"ל דצריך דו"ח], דס"ל דהא דפליגי תנאי בסוף יבמות דר"ט אמר בודקין עדי נשים בדו"ח דכיון דשרינן א"א לעלמא כנפשות דמי' ור"ע סבר אין בודקין כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי' ופסקו שם הפוסקים כר"ע דאין בודקין וס"ל לר"י דלא פליגי שם אלא בדליכא הכחשה ובעדי מיתת הבעל דאיירי בההיא סוגי' דהאשה אינו יודעת כלל ורק משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"א להוציאה מחזקת איסורא דא"א רק ע"י שני עדים דיליף דבר דבר מממון ובהא הוא דפליגי אם תקנו בה רבנן דלא לבעי דו"ח כמו בממון או לא תקנו, אבל עדים הבאים לאוסרה ע"י זנות או ע"י קידושין והיא מכחשת אותם ס"ל לר"י דבהא לא פליגי כלל ולכו"ע העמידוהו על דין תורה וצריך דו"ח, ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ו סי' א' בעדים שהעידו על אשה אחר שנשאת שנתייחדה עם בעלה הראשון אחר שנתגרשה ממנו, והביא הרא"ש הך סוגיא דיבמות דפליגי תנאי אי בודקין עדי נשים בדו"ח וסיים ובנידון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דצריך דו"ח, הרי דגם הוא ס"ל דלא בכל האופנים איירי ביבמות, ור"י ס"ל דלא איירי שם רק בליכא שום הכחשה והעדים באים להתירה אבל כשבאים לאוסרה והיא מכחשת הרי הוא דין גמור, ומה בין מעידים שנתקדשה ואסורה לשוק או מעידים שהוא בן גרושה ופסול לכהונה דמוכח בתוספתא דבעי דו"ח מדיכולין לחזור בהם כל זמן שלא נחקרו הא מוכרח דדו"ח מעכב בהם וחשיב לא נגמרה עדותן, [ועיין בסי' י"ז סעיף כ"א אין בודקין עדי נשים בדו"ח וכ' הב"ש הא דבסי' י"א כ' דלאסור אשה על בעלה צריך דו"ח שאני הכא דנוטלת כתובה מש"ה יש לו דין ממון אבל שם ליכא ממון דגם אם היא שרי' אין לה כתובה עכשיו, והוא דחוק טובא דודאי נראה דמה שמפסדת כתובה ג"כ נקרא דין ממון, וגם הא מפסדת מזונות מעכשיו, אבל לפי מה שנתבאר ניחא דבסי' י"א הרי האשה מכחשת להעדים ומש"ה צריכין דו"ח]

ובחילוק זה של הר"י בין היכא דאיכא הכחשה להיכא דליכא הכחשה לא מצינו מפורש בדברי הראשונים שיחלקו עליו בזה, ואפי' לפי מה שכתב בנמוק"י פ' אד"מ וכן הביא הריב"ש שם דברי הרשב"א שכ' דעדי גיטין וקידושין א"צ דו"ח מטעם אחר משום דגם בהו שייך נעילת דלת וגם בהם תיקנו חכמים כמו בממון ולא פליגי ביבמות רק בעדי מיתה דלא שכיח שלא יהיו עדים, והביא ראי' לזה מדלא תיקנו זמן בשטרי קידושין ובגיטין לא תיקנו זמן אלא משום פירי וגם בכתב שנה או שמיטה כשר יעו"ש, מכל זה אין ראי' רק לענין דבאשת איש צריך עדים להתירה