בית הלוי חלק ג רכג

הוא בוהצדיקו כיון דע"י הזמה דעמנו הייתם ג"כ לוקים, וכיון דהתורה הצריכה בהו דו"ח בעינן שיהיה יכול לקיים זה החיוב גם באופן זה ומש"ה אם השיבו שאינם יודעים הזמן פסול, וגם דבלא"ה בעדי קידושין וזנות קשה לצייר שיהיו לוקין משום והצדיקו בלא הזמה דעמנו הייתם דהרי בב"ק שם פריך אמאי לוקין בהכחשה תרי ותרי נינהו ומשני כשבא הרוג ברגליו וא"כ בקידושין וזנות הא לעולם הם תרי ותרי ורק ע"י הזמה דעמנו הייתם משכחת לה דגזה"כ הוא דהאחרונים נאמנים, ועכ"פ הרי מכל הני טעמים שכתבנו בודאי דכמו דלכתחילה הא כו"ע מודים דעדי נשים מן התורה צריכין דו"ח כמו כן מן התורה פסולים באמרו אינו יודע

והנה בסנהדרין בדף כ"ח ע"א אמר רמי בר חמא דעדים קרובים זה לזה פסולים משום שאאילה"ז דאם יזימום נמצא נהרג בעדות אחיו, וכן הא דאין עד נעשה דיין כתבו התו' בכתו' דף כ"א סע"ב משום דלא יקבלו הזמה על עצמן, והרי מצינו דגם בענינים דלא שייך בהו הזמה כלל לא לענין חיוב דכאשר זמם וגם לא שייך בהם מלקות משום והצדיקו ואפ"ה הא פסולים הני גווני, ויותר מכל גווני תנן בר"ה דף כ"ב ע"א גבי עדות החודש אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה כו' והרי בזה לא שייך כלל כאשר זמם וגם והצדיקו את הצדיק לא שייך שם וא"כ תקשה לרמב"ח אמאי אין מצטרפין, וכן תנן שם דף כ"ה ע"ב ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד כו', הרי דגם שם אין עד המעיד נעשה דיין, ומוכרח ע"כ לומר כיון דבעדות החודש כתיב משפט ממילא פסול בהו כל מה דפסול בדיני נפשות וממון אע"ג דעיקר טעם פסולן לא שייך בעדות החודש מ"מ ידעינן מקרא דמשפט אחד יהיה דכל דבר דנקרא משפט דינו שוה זה כזה וחודש נקרא ג"כ משפט כדאי' בר"ה שם דף כ"ה, וא"כ הא ק"ו בדברים שהם בעצם משפט הגם דלא שייך בהו כאשר זמם דפסול בהון כל הני,, וא"כ עדי זנות ועדי קידושין דהם משפט בעצם וכמו שיבואר אי"ה בסמוך ודאי דפסול בהו כל מה שפסול בדינים אחרים משום עדות שאילה"ז, דאם נאמר דאיכא משפטים בתורה דהני כשר בהו א"כ מאי מעליותא דעדות החודש מה דנקרא משפט, ומוכרח דגם אינו יודע פסול בהו דמה מקום לחלק בין עדים קרובים זה לזה לרמי בר חמא דפשיטא דפסול בהו, לאומרים אינו יודע הזמן, והרי אדרבה יותר יש ללמוד פסול באינו יודע מפסול דקרובים וכמו שכתבנו בסי' ה' אות י"א יעו"ש

ואגב נאמר דהרמב"ם כ' בפרק ב' מה' קידוש החודש ה"ב דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש דאפילו קידשו החודש ע"פ עדים ונמצאו זוממין ה"ז מקודש משקלקלו האפיקורסים כו' התקינו כו' ושיהיו דורשין וחוקרין כו', ומשמע לכאורה מדבריו דס"ל דמדין תורה א"צ בעדות החודש דרישה וחקירה כלל, ולכאורה קשה דהא לרמי בר חמא הא דקרובים פסולים הוא משום שיהיה יכול להזימן ואפ"ה פסולים גם בעדות החודש ואמאי יהי' כשר בלא דו"ח דבלא דו"ח הא ג"כ אי אפשר להזימן, ולכאורה נראה מוכרח כמש"כ הלח"מ דכוונת הרמב"ם הוא על שארי חקירות שהיו מרבים עליהם כמו כמה הי' גבוה ולאין היה נוטה, אבל הזמן לשאול להם באיזו שעה ראו הלבנה דמעכב בכל הדינים גם בזה מעכב, אמנם עיין באו"ת סי' למ"ד שחולק על הלח"מ וכ' דכוונות הרמב"ם כפשטו דא"צ דו"ח כלל ולדידיה הא קשה מ"ש מקרובים לרמב"ח, וההכרח לחלק קצת דגבי דו"ח דכתוב ודרשת וחקרת היטב והנה אמת נכון הדבר, הרי גילה הכתוב טעם להא דצריך דו"ח כדי שעי"ז יתברר אם האמת כדבריהם ומש"ה בקידוש החודש דגם אם קידש וע"פ עדי שקר מקודש א"צ דו"ח, אבל הקרובים דפסול לרמב"ח אינו משום שחסר הבירור שהאמת כדבריהם רק דגזה"כ הוא שאין לדון ע"פ עדים שאי אפשר להזימן ממילא פסולין גם בזה אע"ג דכאן בלא"ה אי אפשר להזימן כיון דלא אמרו באיזו שעה ראו וכמש"כ הסברא לעיל סי' ה' אות ט' יעו"ש ועדיין צ"ע בזה

והנה הנוב"י הביא דברי חידושי ריטב"א בסוף יבמות דאמר שם דעדי נשים א"צ דו"ח משום דאיכא כתובה למשקל כד"מ הוא, והקשו שם דכי בשביל הכתובה נקל בעיקר האיסור וכ' הריטב"א בשם רבינו פנחס דעדי נשים ע"פ דין תורה א"צ דו"ח דלא ילפינן דבר דבר מממון רק לענין זה דבעי שני עדים ולא דיצטרכו העדים דו"ח ורק דהי' לנו לדמהו לנפשות דשרינן א"א לעלמא וע"ז קאמר דאדרבה יש לדמהו לממון משום כתובה, ועכ"פ הרי מבואר בדבריו להדי' דעדי נשים מן התורה א"צ דו"ח, אמנם אין מזה ראיה כלל, דגם הוא לא כתב כן רק על הא דאיירי שם בגמרא גבי עדי מיתת הבעל דשם הא ליכא שום הכחשה להעדים ורק דהוקשה לו דהא ילפינן דבר דבר ממון דאין דבר שבערוה פחות משנים וגם בליכא שום הכחשה וסכסוך בזה כלל ורק דכל אשה שהיא בחזקת היתר או בחזקת איסור אין יכולין להוציאה מחזקתו הן להתיר או לאסור רק בשני עדים וע"ז תי' דהך ג"ש לא באה רק דצריך שני עדים אבל אין דינו כמשפט להצריך בו דו"ח, אבל היכא דאיכא הכחשה וכמו בעדי זנות דהאשה אומרת לא פעלתי און או בעדי קידושין והיא מכחשת אותם הא ודאי דהוא משפט גמור, ומה בין מעידים על א' שחייב או פטור ממון ובין מעידין שזו זנתה ובעלה אסורה לה והיא אין לה כתובה ומזונות עליו הרי ודאי דזהו דין גמור ולזה אין צריך ללומדו בג"ש דבר דבר כיון דהוא בעצמו משפט וריב והוא בכלל משפט אחד יהיה לכם ושפיר צריך בו דו"ח מן התורה לכו"ע, ועיין במרדכי ר"פ אחד דיני ממונות בעובדא שהעידו על אשה שנתקדשה ושוב חזרו בהם, והשיב הר"י דע"פ דין א"צ גט כי העדים הבאים לאוסרה צריכין דו"ח הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרו עדותן נאמנים לומר מבודין היינו דמ"ש מהעידו שהוא בן גרושה דמבואר בתוספתא דיכולין לומר מבודין היינו כל שלא נחקרה עדותן, הרי מבואר להדי' כדברינו דגם אם נאמר דבליכא הכחשה א"צ דו"ח מ"מ בהכחשה צריך והחילוק בהם כמו שכתבנו: ב

והנה כל מה שחקרנו לעיל הוא בעדי נשים האיך דינם מן התורה אם מעכב בהו דו"ח ונתבאר דלכו"ע מעכב בהו מן התורה ואם העדים אינם יודעים הזמן פסולים מה"ת אם האשה מכחשת אותם, אמנם אחר שתיקנו רבנן דבממון אינו מעכב וא"צ דו"ח משום נעילת דלת בזה יש מחלוקת גדולה בין הראשונים האיך הדין בעדי נשים, ובעדי עיגונא נחלקו ר"ט ור"ע בסוף יבמות דר"ט סבר בודקין דכיון דשרינן א"א לעלמא כנפשות דמיא ור"ע סבר אין בודקין כיון דאיכא כתובה למשקל כממון דמי' ופסקו שם כל הפוסקים כר"ע דא"צ דו"ח, אמנם בתוס' סנה' דף ח' ע"ב ד"ה והביא כתבו דעדי זנות צריך דו"ח לאוסרה על בעלה דהוא כגזילות וחבלות דגם אחר התקנה צריך דו"ח, וכן הביא הב"י באה"ע סי' י"א שכן כתב הסמ"ג והגהות מיימוני, ולא הובא בב"י שם גם לאחד מן הראשונים שיאמר להיפוך דמדרבנן א"צ דו"ח בזנות כמו בממון, והנוב"י בסי' ע"ב כתב דהב"י בחו"מ סי' למ"ד הביא כמה פוסקים דזנות א"צ דו"ח, וצ"ע דבב"י לא הובא שם שום דעה רק הביא שם הא דפסקו דאין בודקין עדי נשים וגם הביא שם דברי הרשב"א דכ' דעדי קידושין א"צ דו"ח משום נעילת דלת ומכל זה אין ראי' דחולקים על סברת התוס' דזנות שאני דהוא כגזילות וחבלות, ולא מלבי אני אומר רק כן ראיתי