בית הלוי חלק ג רכב

בשאלתן כיון שלא השיבו העדים עליהם וכיון דאינו יודע כשר פשיטא דגם לא שאלו כלל כשר, והרי כל הני פוסקים שכ' דעידי זנות וקידושין צריכים דו"ח הא איירי לענין דיעבד שאין אוסרין אותה על ידיהם ופשיטא דלדידהו אם אמרו העדים אינו יודע שפסול

[ב] ולענין קושייתו של הנו"ב אמינא בה תלתא טעמי' א' נאמר דהא עיקר הדבר דבעי עדים דו"ח הרי אין עיקר הטעם משום דיהיה יכול להזימן דהא מקרא מלא אמר ודרשת וחקרת ובסנהדרין דף מ' מביא הגמרא דרשות לכל השבעה חקירות ולא סגי ליה בהך טעמא דבעינן יכול להזימן, והטעם לזה דהא ודאי דגם אם לא אמרו באיזו יום יכול להזימן ע"י שיאמרו עמנו הייתם כל היובל, והא דמפרשינן הטעם דבחקירות אם אמרו אינו יודע פסול משום דאינו יכול להזימן דע"כ ה"פ דהגמרא באה ניתן טעם דהרי בדיקות צריך ג"כ מדאורייתא ואפ"ה אם אמרו אינו יודע כשר וע"כ דהא דהצריכה התורה בדיקות אין זה תנאי בדיני עדות דבלא"ה יהיה פסול רק הוא מצוה מיוחדת על ב"ד שיבדקו אותם בכל אשר יעלה על דעתם דלמא מתוך הבדיקות יתבדו העדים והרי הוא כמו שמצוה על הדיינים לפתוח בזכות תחילה וכדומה מהדינים שעל הדיינים אבל קיום העדות אינו תלוי בזה כלל ומש"ה כשאמרו העדים אינם יודעים כשר וכן אם עברו הב"ד ולא עשו הבדיקות הרי חסרו מצוה ועדותן קיימת ואמאי בחקירות פסול אינו יודע ומוכרח דהפסוק של הדו"ח בא ליתן תנאי בהעדות דבעינן דוקא שיתברר בעדותן זמן של המעשה וכל שלא נתברר אינו עדות כלל וזהו דפריך מכדי האי דאורייתא והאי דאורייתא מנ"ל דחלוקים הם בהאי סברא, ושפיר משני דהלא בלא אמרו כלל שום זמן של המעשה הרי אי אפשר להזימן כלל בשום אופן והרי עדות שאי אתה יכול להזימן פסול וידעינן מזה דהגדת הזמן שהצריכה התורה הוא תנאי מדיני עדות דבלא זה אין עדותן כלל וממילא ידעינן מזה דכל הזמנים שהצריכה התורה לעכב נאמרו וגם באיזו שעה מעכב אע"ג דבלעדו יכול להזימן בכל היום, ועכ"פ זהו מוכרח דעיקר הדבר דצריך דו"ח ידעינן מהפסוק, והסברא דיכול להזימן הוא רק מגלה ביאורו של הפסוק ודרשת וחקרת דלעכב נאמר, וא"כ גם בהני דברים דלא שייך בהו חיובא דכאשר זמם אטו בשביל זה משתנה בהם פירושו של הפסוק כיון דכבר ידעינן דהפסוק לעכב נאמר הרי ממילא בכל הדברים דמרבינן בהו דו"ח וכמו בממון דילפינן ליה מקרא דמשפט א' יהיה לכם דהפסוק של ודרשת וחקרת קאי גם על ממון וכן בעדי נשים דילפינן להו בג"ש דבר דבר גם בהו מעכב ולתנאי בדיני עדות נאמר ואינו יודע פסול

[ג] עוד י"ל דהרי הא דבעינן שיהיה יכול להזימן נפקא לן מקרא דכתיב בהו והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו [ודרשינן שתשקר גופו של עדות דהיינו הזמה של עמנו הייתם] ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, וא"כ הרי בהאי קרא כתיב דאם יתזמו העדים ע"י עמנו הייתם יתחייבו כאשר זמם, ובאה הקבלה דאין עדותן מתקיים רק כשאפשר לקיים בהו האי קרא, וא"כ הא דאמרינן בכמה דוכתי בגמרא דבעינן עדות שיכול להזימן סובל שני ענינים וכוונות. אחת דבעי דוקא שיהיה יכול להזימם דהיינו להכחישם ע"י הזמה דעמנו היתם וכדכתיב בקרא והנה עד שקר העד, שנית דבעינן שיוכל לקיים בהם חיובא דכאשר זמם כדכתיב סיפא דקרא ועשיתם לו כאשר זמם, וא"כ גם בהני עדיות דלא שייך בהו חיובא דכאשר זמם כלל בשום אופן וכמו בעדי בן גרושה דממעטינן מדכתיב לו ולא לזרעו, מ"מ גם בהו בעי שיהיה יכול להזימם דהיינו לבטל עדותם ע"י הזמה דעמנו הייתם ולקיים בהו קרא דוהנה עד שקר העד לשקר גופו של עדות ולסתור דבריו, דאע"ג דסיפא דקרא דכאשר זמם לא שייך בהו מ"מ רישא דוהנה עד שקר העד הא שייך גם בהו דלא מתכשרי שום עדות רק שיהיה אפשר לקיים בהו הך והנה שקר העד, וזה א"א בלא דו"ח, ומש"ה גם בהו פסול אינו יודע, והרי דעת הש"ך מבואר להדי' כן דבחו"מ סי' ל"ח הביא הש"ך דברי המאור דעדות בשטר אפי' כתוב בו בזמנו כתבנוהו מ"מ אם הוזמו אין משלמין ממון דחיובא דכאשר זמם חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דהיינו כשהעידו בעל פה ולא בשטר, וכ' הש"ך דמ"מ מודה המאור דמהני גם בהו הזמה למפסלינהו מהא דפרכינן בסנהדרין דיני ממון מי בעי דו"ח ורמינהו שטר שכתוב בו בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו עמנו הייתם שטר כשר ועדים כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו ואי ס"ד בעי דו"ח האיך אמרינן שמא איחרוהו פי' דאי בעי דו"ח ע"כ מוכרחין לכותבו בזמנו דאל"כ הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ומסיק דהוא מדרבנן הרי עכ"פ מבואר דגם בעדות בשטר שייך הזמה עכ"ד, הרי להדי' כתב הש"ך דאע"ג דבשטר ליכא חיובא דכאשר זמם מ"מ פריך הגמרא דשטר מאוחר צ"ל פסול משום דאי אפשר להזימן והכוונה שאי אתה יכול לפסול השטר ולהכחיש העדות ע"י הזמה, הרי להדיא כמש"כ דגם אי ליכא חיובא דכאשר זמם מ"מ בעינן שיהיה יכול לפסול עדותן ע"י הזמה, והתימא על הנו"ב שלא הביא כלל לדברי הש"ך הללו בכל התשובה שהם סותרים כל עיקר חידושו

[ד] גם עוד נראה לומר דהרי בהני דברים דאין בהם חיובא דכאשר זמם מ"מ אם הוזמו לוקין משום והצדיקו כמבואר בריש מכות, וכן עדי זנות הא ודאי דלוקין אם הוזמו וכמו דמבואר ברמב"ם בפרק כ"א מה' עדות דעדי קינוי וסתירה לוקין ומקורו ברוך דכן הוא מבואר להדי' בירושלמי פרק א' דסוטה, וכן הוא בתוס' ריש מכות גבי עדי נערה המאורסה דאינם נהרגין משום דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וכ' התוס' דאם הוזמו לוקין משום והצדיקו, והרי הא דקיי"ל בכל דוכתא דבעינן עדות שאתה יכול להזימן הא לא נמצא על זה דרשה מיוחדת ורק משום דכתיב בקרא דעדים נאמנים בעדותן וגם מצינו בקרא דאם הוזמו חייבים כאשר זמם ידעינן מסברא דלא האמינה התורה להעדים רק אם הם בזה האופן דנוכל לקיים בהו החיוב הכתוב עליהם אם יתחייבו, וא"כ גם בהני עדות דליכא בהו חיובא דכאשר זמם ויש בהם חיוב דוהצדיקו אין עדותן קיים עד שיהיה באותו אופן שנוכל לקיים בהו הך חיובא, ומה לי בין חיובא דכאשר זמם דמעכב בעדים ובין חיוב של והצדיקו וזה ברור, וא"כ גם בהו פסול באומר אינו יודע הזמן דבעי שיכול לקיים והצדיקו, ואין לחלק ולומר דבשלמא בכאשר זמם דאינו רק ע"י הזמה דעמנו הייתם וכדדרשינן במכות דף ה' דבעי שתשקר גופה של עדות וזה אי אפשר בלא אמרו הזמן ומש"ה פסול עבור זה באינו יודע אבל במלקות של והצדיקו דאיכא גם בהכחשה בלא עמנו הייתם וכמו דאיתא בב"ק דף ע"ד עדים שהוכחשו בנפש לוקין ופרש"י דלוקים משום והצדיקו, וזה הא יוכל להתקיים גם בלא אמירת הזמן, זה אינו דאע"ג דמשכחת לה חיובא דידיה בהכחשה מ"מ כיון דע"י הזמה של עמנו הייתם הא ג"כ חייבים משום והצדיקו משו"ה בלא אמרו הזמן פסול דבעינן שיהיו העדים יכולים לקיים בהן החיוב בכל האופנים שהם חייבים וכמו דחזינן בנפשות דכל השבעה חקירות מעכבים בהם משום זה הטעם דיהיה יכול להזימם והרי גם אם לא יאמרו באיזו שעה נוכל לקיים בהו כאשר זמם על כל היום כלו שיאמרו עמנו הייתם כל היום ורק דכיון דמשכחת לה חיוב הזמה על ידי השעה לחודא מש"ה גם איזו שעה מעכב וכמו כן