בית הלוי חלק ג רכ

אלא מצטרפין ה"נ מצטרפין, אבע"א פליגא בקרא והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד כו' ודכו"ע ס"ל כת"ק דריב"ק דאמר אין מצטרפין עד שיראו כאחד ת"ק סבר מקשינן הגדה לראי' ור"נ סבר לא מקשינן, ולכאורה חזינן דפליגא אי כשר מדאורייתא, רק גם זה ניחא דה"פ דת"ק ס"ל דמקשינן הגדה לראי' וא"כ לשמוע דבריו של זה היום הוא פסול מצד עצמו ואפילו היכא דאין לפוסלו משום שאי אתה יכול להזימה וכגון בעדות קרקע או קנס דלא יכול העד הראשון לומר לחייבו שבועה בא דהרי אין נשבעין, או כגון שהנתבע חשוד דמה"ת פטור לגמרי כיון דאינו יכול לשבע ובע"כ לא בא העד רק להצטרף אם אח"כ יבא עוד אחר להעיד כמוהו וא"כ הרי הוא יכול להזימו ואפ"ה פסלתו התורה, דהוא פסול מצד עצמו, וא"כ גם עתה אחר התקנה דהפקיעו חכמים דין דרישה וחקירה בממון מ"מ פסול לשמוע דבריו של זה היום דהרי שארי דינים הפוסלים בעדות הרי גם עתה הם פסולים, ור' נתן ס"ל דלא מקשינן ולא בעינן הגדה כאחד ומש"ה מצד עצמו אין בו פסול וכגון בהני אופנים שכתבנו דלא שייך לומר בו דלחייב שבועה בא, ואע"ג דבשארי ממון פסול משום דאי אפשר להזימן מ"מ עתה דהפקיעו חכמים דין דו"ח והכשירו בממון גם באינו יכול להזימה ממילא כשר בכל דיני ממון לשמוע דבריו של זה היום

[ו] אמנם עדיין קשה לפי"ז דברי הרמב"ם בפרק ד' מה' עדות שכתב עידי נפשות כו' אבל עדי ממון א"צ לכך, וכן בעת שמעידין יבא א' ושומעין דבריו היום וכשיבא חבירו למחר שומעין לו, ומדסתם הדברים משמע דכללא הוא דבכל עידי ממון כשר ורק בנפשות לחודא הוא דפסול, והלא בדין מרומה דהעמידו על דין תורה וצריך דו"ח הרי צריך להיות פסול משום דאי"ל, ובשלמא על הא דלא הוציא הרמב"ם מהאי כללא דיני קנסות לא קשה דהא אין נשבעין עליהם ולא יכול לומר לחייבו שבועה באתי, וגם מדנקט בלשונו עידי ממון ממילא אימעוט עידי קנס דאינם בכלל עידי ממון, אבל בדין מרומה דשייך בו שבועה הרי צ"ל פסול, ולכאורה יהיה מזה הוכחה דס"ל להרמב"ם כדעת הריב"ש שהובא בחו"מ סי' ט"ו דגם במרומה הי' התקנה להכשירו בלא דו"ח רק דלכתחילה הצריכו לחוקרו שמא יתברר לו האמת מתוך דבריהם אבל אם אמרו שאינם יודעים הזמן כשר וא"כ גם במרומה הכשירו עדות שאינו יכול להזימה ומשו"ה גם בו כשר לשמוע דבריו של זה היום דבזה אין חילוק בין מרומה לאינו מרומה ואין בירור שדבריהם אמת כשמעידין יחד יותר משמעידין זה שלא בפני זה, אבל להחולקים על הריב"ש וס"ל דבנראה מרומה לא תיקנו בו חכמים כלל והעמידוהו על דין תורה דלא שייך בו נעילת דלת צ"ל פסול לשמוע דבריו של זה היום, והרי לפום רהיטא נראה דהרמב"ם לא ס"ל כהריב"ש דהא כתב בפרק ג' מה' עדות וז"ל א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח אבל אמרו חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין אין עידי ממון צריכין דו"ח, בד"א בהודאות והלואות אבל דיני קנסות צריכין דו"ח וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וחשש לו צריך דו"ח, ובודאי דלשונו משמע דמרומה שוה ממש לדיני קנסות דלא תיקנו בו חכמים כלל והעמידוהו על דין תורה, ועיי' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' ה' שראה ספרי הרמב"ם המועתקים מכת"י הרמב"ם עצמו וכתב בהם וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וחשש לו צריך דו"ח כעידי נפשות, והוכיח מזה דהרמב"ם חולק על הריב"ש, וא"כ הא יש לעיין מדוע סתם הדברים ולא ביאר דבמרומה צריך שיעידו דוקא שני העדים כאחד. וי"ל

[ז] גם קשה לי במס' מכות דף ג' קאמר רב עד זומם משלם לפי חלקו, ופריך אילימא דהאי משלם פלגא והאי פלגא תנינא משלשין בממון ואין משלשין במכות ואי דאיתזם חד מנייהו והתניא אין עדים זוממין משלמין ממון עד שיזומו שניהם, ואמאי לא מוקים לה בפשיטות כשהעידו העדים זה שלא בפני זה וכדר' נתן דמכשיר לשמוע דבריו של זה היום, דרב הא ודאי ס"ל כר' נתן דהא רב פסק בסנהדרין דף למ"ד כריב"ק דגם ראיות העדות לא בעי כהדדי וא"כ כ"ש בהגדה וכדאיתא בגמרא שם דריב"ק ס"ל כר"נ השתא ומה ראיה לא בעי בהדדי הגדה לא כ"ש, ואח"כ הוזמו שניהם דהעד הראשון פטור דיאמר לחייבו שבועה באתי והשני דודאי ביאתו הוא לחייבו ממון משלם ורק פלגא לפי חלקו דהרי על ידי שניהם בא החיוב על הנתבע ואין לנו לחייבו יותר מפלגא, וקושי' זו לא שייך לדברינו הנ"ל רק קשה לכל הסברות שנאמר, דלא מבעי לדעת הנו"ב דמן התורה כשר לשמוע דבריו של זה היום דהי' יכול לאוקמא דרב בכה"ג אלא אפי' אם נאמר כמש"כ דרק מדרבנן כשר מ"מ הא ודאי אם הוזמו מחויבים כאשר זמם כיון דעכ"פ עתה הועילה עדותן לחייבו להנתבע [ועיין בנתיבות המשפט סימן א' ס"ק א' וס"ק ד'] ונימא דרב איירי בכה"ג וצ"ע

[ח] גם עוד יש לעיין בזה דהנה בהא דקיי"ל דאין עד נעשה דיין כתבו התוס' דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימן דהם לא יקבלו הזמה על עצמן, וכן כתבו האלפס והרא"ש בפרק זה בורר בשם הירושלמי דמש"ה לא יהיו העדים קרובים לדיינים, וכבר הקשה הש"ך בחו"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז דעתה אחר התקנה שביטלו דו"ח בממון יהיה עד נעשה דיין וכן יהיה עד הקרוב לדיין כשר [כיון דבלא"ה הא אי אפשר להזימן כיון דלא אמרו הזמן], ועיי' באו"ת שתי' בטוב דלא תיקנו חכמים רק דגם עד שלא יהיה באפשרי בשום אופן להזימו יהיה ג"כ כשר אבל דבר דגם אם יזימו אותם לא יתנו כאשר זמם. וכמו בעד הקרוב לדיין דגם אם יאמר העד הזמן וגם יזימו אותו אח"כ לא יתחייב דלא יקבלו ההזמה זה לא תיקנו כלל דיהיה כשר, דהרי יהיה משפט מעוקל דהמזימין לפנינו ושומע אין להם ומשו"ה גם עתה פסול קרוב ודבריו ברורים ומוכרחים, ולפי"ז הרי צ"ל הא דכשר לשמוע דבריו של זה היום לפי מה שכתבנו דהוא רק מדרבנן צ"ל דגם בכה"ג הוא בכלל התקנה להכשיר דאע"ג דגם אם יזימו לא ישלמו מ"מ הרי ע"פ דין יהיה פטור והכשירו חכמים בכל גווני בין אם לא יהיה אפשר להזימם כלל וכמו בלא דו"ח וכן אם לא יהיה אפשר לחייבם כלל כאשר זמם ע"פ דין וכהך דלשמוע דבריו של זה היום דע"פ דין פטור הראשון דיאמר לחייבו שבועה באתי את הכל הכשירו חכמים, ורק בהך דעד נעשה דיין דאם יזימום הרי ע"פ דין יהיו חייבים לשלם ורק שהב"ד לא יקבלו ההזמה, או בעד הקרוב לדיינים דהב"ד לא יהיו יכולים לדונם זהו משפט מעוקל ופסול גם עתה, וא"כ הרי קשה לפי מש"כ המרדכי בשם השר מקוצי דהטעם דאין עד נעשה דיין משום דעד זומם למפרע הוא נפסל וכשיזימום הרי יהיו פסולים למפרע לדון ונמצא למפרע נפסל הגמר דין שעשה מקודם ועד זומם הא אינו משלם עד שיגמר הדין, והרי בזה יהיו פטורים ע"פ דין מלשלם ואפ"ה אין עד נעשה דיין גם עתה אחר התקנה, ולדבריו הא מוכרח דגם באופן שיהיו העדים פטורים מלשלם דין הזמה ע"פ דין גם כן לא הכשירו, ולא הכשירו רק בלא דו"ח דאי אפשר להם לבא לידי הזמה כלל אבל דבר דאפשר להם לבא לידי הזמה רק יהיו פטורים ע"פ דין גם זה לא הכשירו חכמים כלל, ולדבריו הא תשאר הקושי' אמאי כשר לשמוע דבריו של זה היום וגם עתה אחר התקנה צ"ל פסול

[י] וע"כ נראה יותר לומר דעל עיקר ההנחה והכלל שהניח הנו"ב דבמעידים זה שלא בפני זה גם אם