בית הלוי חלק ג ריז

הרמב"ם בדין קידשה וכנסה אבל בהלכה זו לא איירי הרמב"ם רק בקידשה גרידא וברור דנתכוין למה שכתבנו, ועכ"פ תברר דגם לרב דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דגם בקידשה לחוד סתם צריכה גט וכתי' השני של התוס', וכן פסקו הטור ושו"ע בסי' ל"ט סעיף ה' דגם בקידשה לחוד צריכה גט מספק

אמנם לפי המבואר קשה הא דבגיטין דף מ"ז המוציא אשתו משום איילונית רי"א לא יחזיר דחייש לקלקולא וכתב רש"י וז"ל שלא הכיר בה כשכנסה ומ"מ צריכה גט דאין אדם עושה ביאתו ביאת זנות ובעל לשם קידושין ולכאורה אכתי תקשה לשמואל דלא ס"ל הך סברא אמאי צריכה גט רק דגם לשמואל הא ניחא דהא איירי בקידש סתם ובהא הודה שמואל דצריכה גט או מדבריהם או מספק וא"כ הא קשה למה הוצרך רש"י לכתוב משום דבעל ומשום ביאת זנות ומוכרח דס"ל לרש"י דלרב דקיי"ל כוותיה, ולדידי' מתרצי המשנה כפשטה דהגט הוא משום הכניסה לא ס"ל כלל הני סברא דרבה ורבא ולדידי' בקידש לחודא לא צריך גט כלל ומש"ה כ' רש"י הטעם משום דבעל דהא להלכה קיי"ל כרב, ובודאי קשה טובא דהא נתבאר לעיל דלרש"י לשיטתו הא מוכרח דלשמואל גם בקידש לחוד בעי' גיטא ומנ"ל לומר דרב חולק על סברא זו בלא ראי' מוכרחת

והנה יש מקום לומר דלרבא דאמר תנא מספקא ולפירש"י דהספק הוא על סתם בנ"א אם הם מקפידים במומים לכאורה נראה ע"פ הסברא דהמשנה לא איירי רק בסתם מומים בנשים באלו שפוסלים בכהנים דדרך אנשים להקפיד עליהם ויש ג"כ אנשים שאינם מקפידים ובהא הוא דאיכא ספק אבל במומין הגדולים דתנן לקמן דף ע"ז דגם אם נולדו באיש דכופין אותו להוציא כבעל פוליפוס, ור"מ ס"ל שם דאפילו אם התנה עמה ונתרצית יכולה לומר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו אינני יכולה לקבל, ובהני הא ודאי נראה ע"פ הסברא דרובם ככולם מקפידים ואין מקום לומר דיהיה ספק על סתם אנשים אם מקפידים הם, ואין מקום להחמיר בהו לומר דצריכה גט לרבא מספק מן התורה, ורק לרבה ולר"ח דאמרו דצריכה גט מדבריהם, דס"ל דודאי כולם מקפידים ומה"ת בודאי אינה מקודשת ורק רבנן החמירו וגזרו שלא תהא אשה יוצאה בלא גט לדידהו נראה בודאי דאין מקום לחלק בין מום למום כיון דס"ל דבודאי מקפידים בכל מום גם בהקטנים ומ"מ הצריכו חכמים גט א"כ בודאי דגם במומים הגדולים כן, ונמצא דבדברי שניהם יש קולא וחומרא דבסתם מומים רבא הוא דמחמיר דקאמר דהוא ספק מן התורה ולרבה ור"ח הוא רק דרבנן, ובמומים הגדולים דבודאי מקפידים עליהם לרבא א"צ גט כלל ולרבה ור"ח צריכה מדבריהם, ויש לומר דזהו ג"כ טעמו של רב אלפס שהביא דברי רבה ור"ח וגם לדברי רבא ולא כתב הלכה כדברי מי ומוכרח דס"ל לפסוק להחמיר וא"כ לא הי' לו להביא רק דברי רבא ולחומרא, רק דס"ל כמש"כ וחשש להחמיר כדברי שניהם וכמש"כ, וא"כ הא י"ל דכן ס"ל לרש"י ובנמצא איילונית דהוא מום גדול יותר מכל המומים וכמש"כ התוס' בריש יבמות, ותדע דהא ביבמות דף י"ב ס"ל לרב אסי דנמצאת איילונית הוא מקח טעות וא"צ גט כלל ואפי' בנשואה דבכל המומים בקידש סתם וכנס סתם הא לכו"ע צריך גט רק דאיילונית שאני ואפילו למי שחולק על רב אסי מ"מ הרי ודאי דמודה דהוא מום גדול דאין אשה אלא לבנים וא"כ אין מקום להסתפק בו אם מקפידים עליו וא"כ לרבא א"צ גט כלל בלא בעל רק לרבה ור"ח צריך מדבריהם וס"ל לרש"י בעיקר פלוגתא דרבה ורבא דהלכה כרבא דבתראי הוא וכמו שכתבו הרמב"ם וטור ושו"ע דצריכה גט מספק וממילא באיילונית א"צ גט כלל לשמואל אליבא דרבא, ורק לרב הוא דצריכה. גט משום הביאה דאינו עושה ביאת זנות ומש"ה כתב רש"י כן, ולשמואל אליבא דרבא באמת צריך לאוקמא הך דהמוציא את אשתו משום איילנית דאיירי רק בספק איילנית וכמש"כ התוס' בריש יבמות וכמו לרב אשי ביבמות דף י"ב דס"ל דאיילונית בכל גווני א"צ גט הרי לכל המפרשים מוכח דמפרש לה בספק איילונית ורק דרש"י מפרש להמשנה כפרטי' בודאי איילונית וכרב דקיי"ל כוותי' דבבעל צריכה גט, ועכ"פ בשארי מומים י"ל דגם רש"י מודה להפוסקים הנ"ל דגם בקידש גרידא בעי' גט גם לרב

ובדברים אלו יש מקום לישב דברי הנמוק"י ביבמות דקאמר רב אסי בדף י"ב דצרת איילונית אסורה והא דתנן וכולם שנמצאו איילונות צרותיהם מותרות איירי בלא הכיר בה ומשום מקח טעות ורבא מסיק הלכתא צרת איילונית שרי' ואפי' בהכיר בה, וכתב שם הנמוק"י במשנה וז"ל וכ' ר"ת דלרבא דאין טעם של המשנה משום מקח טעות אפשר דאיילונית שלא הכיר בה בעי' גט מדרבנן וא"ש המשנה דגיטין המוציא אשתו משום איילונית לא יחזיר, ולכאורה יש לעיין אחרי דר"ת ס"ל דלהמסקנא הוי' איילונית שארי מומים א"כ למה כתב דא"צ גט רק מדרבנן דהרי בכתובות פליגא רבה ורבא בקידש סתם וכנס סתם אי צריכה גט מדרבנן או מספק דאורייתא ונחלקו הפוסקים דיש סוברים דזהו רק לשמואל אבל לרב דקיי"ל כוותי' צריכה גט בודאי מן התורה, ואפילו להסוברים דפלוגתא דרבה ורבא קאי גם לרב וכהיש מהגדולים שהובא בהרא"ש מ"מ הא כל הפוסקים פסקו בזה לחומרא כרבא דהוא ספק מן התורה ולמה כ' רק מדרבנן, ונצטרך לדחוק דר"ת ס"ל בפשיטות דהלכה כרבה נגד רבא דרבו היה, אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר דאיילונית גם אם אינו מקח טעות לגמרי מ"מ הרי הוא מהמומים הגדולים ולרבא דאמר דספק הוא בודאי א"צ גט, ורק לרבה ור"ח דאמרי' צריכה גט מדבריהם הוא די"ל דגם באיילונית הוא כן, ומש"ה לא כתב רק מדרבנן, דר"ת ס"ל דיש לפסוק להחמיר כשניהם וכמ"ש בדעת האלפס, וכמו שיבואר אי"ה דרוב הפוסקים ס"ל כן דיש לפסוק כרבה נגד רבא אם הוא להחמיר

ואם כנים אנחנו בזה יש להעיר במה שכתב הרמב"ם בפרק ז' ה"ח המקדש אשה סתם ונמצאו עלי' אחד מן המומין הפסולים בנשים ה"ז מקודשת מספק וכ' המ"מ דפסק כרבא נגד רבה דבתרא הוא, ויש מקום לומר דהרמב"ם הא איירי בקידש לחוד ואפשר בדוקא נקט מן המומים הפוסלים בנשים דהוא סתם מומין ומש"ה מקודשת אבל במומין הגדולים הפוסלים גם באנשים לא כ' כלל דתהי' מקודשת דבהו הא ליכא ספק לרבא ואיהו פוסק לגמרי כרבא ומש"ה במומים הגדולים לא חיישינן לי' אפי' מדרבנן ובפרט לפמש"כ בראשית דברינו דלרבה דאמר מדבריהם יש מקום לומר דרק בקידש וגם כנס אבל בקידש לחודא גם מדרבנן לא אסרו וכמו דס"ל לב"ש גבי מיאון דארוסה ממאנת ולא נשואה, ובקידש וגם כנס הא לא הוצרך הרמב"ם לכותבו דהא קיי"ל כרב דגם בקידש מפורש על תנאי וכנס סתם בעי' גט מספק מן התורה וכתבו רמב"ם בסוף הפרק וכ"ש בקידשה סתם ובדוקא נקט כאן מומין הפוסלים בנשים, וגם אם לא נאמר כדברינו מ"מ כיון דהרמב"ם כ' רק טעמא דספק כרבא ולא נזכר כלל בדבריו סברת רבה דמדרבנן הצריכו גט גם אם בדבר דמה"ת א"צ ובע"כ פסק לגמרי כרבא וא"כ בגדולים א"צ ומש"ה כ' המ"מ הטעם דפסק כרבא דבתראי הוא ולא כ' הטעם משום דלחומרא משום דגם להקל וכה"ג פוסק ג"כ כרבא

מסקנת הדברים דבקידש סתם לחודא דעת תי' הראשון של התוס' וכן הוא דעת הר"ן דא"צ גט ולתי' הב' וכן הוא דעת רוב הפוסקים צריכה מספק דאורייתא, ובמומים הגדולים כבעל פוליפוס וכדומה יש מקום לצדד