בית הלוי חלק ג רטז

סימן ד נחקור בדין קידשה סתם ונמצאו בה מומין האיך דעת הפוסקים בזה

כתובות דף ע"ג רבא אמר תנא ספוקי מספקא לי' גבי איסורא לחומרא, ופרש"י דמספקא לי' על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית או לא, והנה הרי כמו כן צריך לומר בסיפא גבי מומים דקתני בה נמי כנסה סתם תצא שלא בכתובה ונדייק הא גיטא בעי', וצ"ל דלרבה ור"ח הוא מדרבנן ולרבא הוא ספק מה"ת ועיין ברא"ש שכתב ג"כ כרש"י דלרבא הספק הוא על סתם בני אדם אם הוא מקפיד בנדרים ובמומים, והנה התוס' במשנה לתירוץ הראשון ס"ל דדוקא נקט הכא קידשה סתם וכנסה סתם דצריכה גט, אבל קידשה סתם לחודא ונמצאו בה מומים א"צ גט כלל לכ"ע, ובתי' השני כתבו דל"ד הוא וגם בקידשה סתם לחודא צריכה גט או מדרבנן או מספק, ובודאי דלפי מה שפירשו רש"י והרא"ש דהספק הוא על סתם אדם אם מקפיד הא ודאי לא ידענו שום סברא ומקום לחלק בין קידשה גרידא סתם לקידשה וגם כנסה סתם אליבא דשמואל דלא ס"ל הא דאין אדם עושה בעילתו זנות, וכיון דכל עיקר הספק הוא שמא סתם בני אדם אינם מקפידים הא ודאי דגם בקידשה סתם לחודא צריכה גט, והתוס' שנסתפקו בזה הוא ע"פ דברי הר"ן שכתב וז"ל תנא מספקא כלומר בסתם אדם אם אפשי באשה נדרנית או לא, אי נמי אם מחיל לנדרים כיון שקידש וגם כנס סתם ולדבריו שפיר י"ל דבקידש לחודא א"צ גט כלל, אבל לפרש"י והרא"ש הא פשיטא דצריך גט, ועיין ברא"ש במשנה שלא הביא רק תי' השני של התוס' וכ' בודאי דצריכה גט ואזיל בזה לשיטתו, אמנם כל זה מוכרח רק לרבא אבל לרבה ור"ח דאמרי גט מדבריהם הא ודאי דיש מקום מצד הסברא להסתפק ולומר דרק דוקא נקטה הגמרא קדש סתם וכנס סתם דאז החמירו בו רבנן משום גזירה ולא בקידש סתם לחודא וכמו דחזינן דהחמירו ב"ש במיאון דנשואה אינה יוצאה במיאון וארוסה יוצאה במיאון בלא גט, וגם י"ל דהכא החמירו וגזרו גם בקידש לחודא, ועיין ברא"ש במשנה שהקשה למה תני במשנה ע"מ שאין בה מומים אינה מקודשת והלא גם בקידשה סתם אינה מקודשת דהא מש"ה לא אכלה בתרומה דחייש לסימפון, וכ' דלרב דהסיפא קיימא ארישא ניחא דלעולם גם בסתם אינה מקודשת ונקט ע"מ משום סיפא דכנסה סתם תצא שלא בכתובה פי' דהוא רבותא דגם בקידשה ע"מ צריכה גט בכנסה סתם, אבל לשמואל דהסיפא לא קאי ארישא אמאי לא תני המקדש את האשה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וי"ל דנהי דחיישינן לסמפון ולא אכלה בתרומה מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספיקא, הרי כ' להדיא דלשמואל גם לרבה ור"ח צריכה גט מדבריהם גם בקידשה לחודא, דלא ס"ל להרא"ש לתרץ כמו שכ' התוס' בתי' הראשון דלשמואל נקט ע"מ משום דאיירי גם בכנס אח"כ סתם דא"צ גט, והטעם לזה כתבנו במק"א ואכמ"ק ומש"ה הוכיח מלשון המשנה דבקידש סתם צריך גט ומוכח כן גם לר"ח ורבה, אבל לפי מה שתי' התוס' בתי' הראשון ליישב לשון המשנה ואין מהמשנה ראי' לזה, שפיר י"ל ע"פ הסברא דלרבה ור"ח א"צ גט מדבריהם אבל עכ"פ לרבא הא פשיטא דלרש"י והרא"ש גם בקידש גרידא הוא ספק דאורייתא

והנה כל זה מוכרח הוא לשמואל דס"ל דאינו חושש לבעילת זנות ובע"כ הא דצריכה גט הוא מדבריהם או מספק אם סתם מקפידין וא"כ מוכרח דגם בקידש לחודא הוא כן, אבל לרב דמפרש המשנה כפשטא דהסיפא קאי על רישא דגם בקידשה ע"מ דאינה מקודשת כלל ותני בסיפא דאם אח"כ כנסה סתם צריכה גט משום דאין עושה בעילתו זנות ולדידי' הא אין לנו שום מקום מוצא ויסוד לומר דגם בקידשה לחודא סתם דליכא חשש דביאת זנות דיהי' צריך גט מדבריהם או מספק דאורייתא שיסתפקו חכמים על סתם בני אדם אם מקפידים הם או לא, אמנם פשיטא דגם בלא שום ראי' אין לנו לחדש מחלוקת חדשה בין רב לשמואל בזה וכיון דחזינן דגם לשמואל אע"ג דלא ס"ל סברא דביאת זנות מ"מ צריכה גט או מדבריהם או מספק דאורייתא, ובזה מיושב היטב דברי האלפס דתיכף אחר המשנה כתב כנסה סתם תצא שלא בכתובה הא גיטא בעי מ"ש כו' אמר רבה מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא לי' כו' ואח"כ הביא הא דאיתא בגמרא באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר כו' ואח"כ הביא פלוגתא דרב ושמואל בקידשה על תנאי וכנסה סתם אם צריכה גט משום דאין עושה בעילתו זנות או לא ופסק בזה כרב, ומלבד דקשה טובא דשינה הרבה כל סדר הגמרא ולא ידענו למה, עוד הקשה הר"ן עליו דהרי רבה ור"ח ורבא אמרו דבריהם אליבא דשמואל אבל לרב הא צריכה גט בודאי מן התורה כיון דכנסה סתם וכיון דפסק אח"כ כרב למה הביא מקודם דבריהם, ובשביל קושיא זו העלה הר"ן דהרי"ף ס"ל דלהמסקנא גם לרב בקידש על תנאי וכנס סתם א"צ גט רק מדבריהם או מספק וכהיש מן הגדולים שהביא הרא"ש והך דרבה ור"ח ורבא נאמרו גם לרב יעו"ש, אבל אכתי מה דשינה סדר הגמרא קשה עדיין, אבל לפי"ז ניחא שפיר דאע"ג דפסקינן כרב מ"מ הרי הוצרך להביא דבריהם דהרי מדשמואל נלמוד לרב דגם בלא סברא דבעילת זנות מ"מ צריכה גט או מדרבנן או מספק ונ"מ לרב בקידשה סתם גרידא, ולכוונה זו שינה האלפס הסדר והביא להך דרבה ורבא קודם שהביא כלל הסברא דאין אדם עושה ביאת זנות דנלמוד מני' דגם בדליכא הך סברא צריכה גט מספק, ולעולם היכא דכנסה סתם שפיר י"ל דהרי"ף ס"ל דלרב צריכה גט בודאי מן התורה ודלא כהיש מן הגדולים שהובא ברא"ש, ואין שום ראיה מדברי הרי"ף האיך ס"ל בזה, והר"ן אזיל בזה לשיטתו שהבאנו לעיל שפירש דהא דאמר רבא תנא מספקא לי' היינו דהספק אם מחל התנאי כיון דכנס סתם, וא"כ קאי רק בכנס סתם ולא בקידש סתם גרידא וכן כתב הר"ן להדי' בסוף הסוגי' דאם קידש סתם לחודא ולא כנס כלל לא נמצא בגמרא כלל להצריכה גט ודחק בדעת הרמב"ם שכ' להצריכה גט ומש"ה הוכרח לדחוק בדעת הרי"ף דס"ל כהיש מן הגדולים, אבל לפרש"י והרא"ש דהספק אם סתם בני אדם מקפידים, ולדידהו מוכרח לשמואל דגם בקידש גרידא בעי' גט ומדשמואל נלמוד לרב, ומיושבין היטב דברי הרי"ף והרמב"ם וכמש"כ, ולדברים אלו שכתבנו נתכוין המ"מ בפרק ז' מה' אישות ה"ח דכ' הרמב"ם המקדש סתם ונמצאו עליה מן המומין כו' הרי זו מקודשת מספק, וכ' ע"ז המ"מ וז"ל בגמרא אמרו כתובה לא בעי הא גיטא בעי' כו' רבא אמר תנא מספקא לי' כו' והובא בהלכות והיא הלכה ואפי' לרב דאמר קידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט, וכוונתו לכל מה שכתבנו דהרמב"ם איירי בקידשה סתם גרידא, והגמרא דאמרה דלשמואל צריכה גט מספק הא ודאי דקאי גם על קידשה לחודא דלשמואל הכניסה אינו מעלה כלל כיון דלא חייש לביאת זנות אבל לרב הא ליכא הכרח לזה וע"ז כ' דהובא בהלכות וכן הלכה ואפי' לרב דאמר בקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט פי' דאע"ג דלדידי' ליכא הכרח לומר כן דבקידשה לחודא צריכה גט מ"מ ודאי דגם לדידי' הוא כן להלכה וכמש"כ, ועיין בלח"מ שהבין בכוונות המ"מ מש"כ ואפי' לרב כו' דנתכוין לקושי' של הר"ן על הרי"ף, דלרב הא בכנסה סתם צריכה גט בודאי ולא מספק ובודאי דזה אינו דא"כ ה"ל להמ"מ לכתוב זה לקמן בסוף הפרק דאיירי