בית הלוי חלק ג ריד

קידשה נפשה ומשו"ה במומר דאין לה אפי' כל דהו דאסורה לו פטורה, ושוב הביא המרדכי תשובת רש"י שחלק על הגאונים וכתב דצריכה חליצה, ולכאורה נראה בפשיטות דמש"ה לא חשש רש"י להראי' של מהר"ם דאזל לשיטתו שכתב בב"ק שם וז"ל דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק שאם ימות תזקק לאחיו, הרי משמע להדי' דמפרש דהכל דהו דאמרה הגמרא היינו הבעל הראשון שהוא שלם אבל המוכה שחין ס"ל לרש"י דאינו אפילו כל דהו ובו לחודא ודאי דלא היה מתרצית ואפ"ה צריכה חליצה דניחא לה בבעל הראשון ומשו"ה ס"ל לרש"י דגם במומר אע"ג דליכא גם כל דהו צריכה חליצה, ומהר"ם מפרש דהכל דהו קאי על היבם המוכה שחין ומשו"ה ס"ל דביבם מומר דאינו אפי' כ"ד א"צ חליצה, כן היה נראה לפום רהיטא, ומצאתי כתוב כן בכמה חיבורים מגדולי רבותינו: כל זה הוא דלא כמו שראיתי הובא דברי תשובת רד"ק בית ט' שכתב דבאם היבם אינו אפילו כל דהו גם רש"י מודה דא"צ חליצה, וכתב דהא דהחמיר רש"י במומר טעמו משום דס"ל דגם במומר איכא כל דהו, ואין בידי ספר הרד"ק לעיין בו, ובודאי כיון דחזינן דרש"י מפרש להדי' בגמ' זו דהניחא לה הוא בבעל הראשון א"כ אין לנו לעשות מחלוקת בזה בסברא ולומר דרש"י ס"ל דגם מומר איכא כל דהוא כן נראה לכאורה

אמנם יעויין בב"י סי' ק"מ הביא בדין בעל שהמיר אם יכולים אחרים לקבל ממנו גט עבורה שלא מדעתה והביא שם תשובת מהר"ם מרוטונבורג שכתב דלדעת רש"י דיבם מומר זוקק הרי דס"ל דגם מומר חשוב לה כל דהוא וי"ל דניחא לה בו א"כ אין יכולין לזכות לה שלא מדעתה. הרי כתב להדי' דטעמו של רש"י הוא משום דס"ל דגם במומר איכא כל דהו, וזהו להדיא כהרד"ק וס"ל בפשיטות דבאם ליכא ביבם גם כל דהו גם רש"י היה מודה דא"צ חליצה, ובודאי דקשה עליו טובא דהא רש"י כ' להדיא דניחא לה להתקדש להבעל השלם והבעל הוא הכל דהוא ומהיכן דקדק דלרש"י גם מומר איכא כל דהוא, וכבר הקשה כן התה"ד בסי' רל"ז יעו"ש, והברור דס"ל למהר"ם דזה אין סברא כלל לומר דרש"י יפרש דניחא לה להתקדש להראשון על הספק דגם אם אח"כ לא יהיה לה גם כ"ד, דהא הלשון דאמר בגמרא טב למיתב טן דו משמעו דמרוצית גם לבעל גרוע והראשון הרי הוא שלם וגם רש"י מודה דהא דאמר דניחא לה בכל דהו קאי על היבם המוכה שחין ואם היבם אינו אפי' כ"ד א"צ חליצה גם לרש"י והא דהוסיף רש"י דניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק שתהי' זקוקה לזה כוונתו דמצד הסברא למה לה להתרצית להתקדש למוכה שחין או לבעל מום וכי חסרת אנשים היא לברור לה בעל טוב ושלם ותבחר בבע"מ, ומש"ה כתב רש"י שמרוצית להנשא להשלם ומכנסת עצמה בספק זקוקה למו"ש כיון דגם אח"כ יהיה לה עכ"פ כל דהו, ועיין מש"כ בסמוך עוד הסבר בהבנת דברי רש"י] אבל אם לא יהיה לה אח"כ גם כל דהו גם לרש"י לא ניחא לה והוא ברור דכן הבין מהר"ם בדעת רש"י

ועכ"פ יצא לנו קולא גדולה לפי"ז מדברי רש"י דאם נתקדשה בטעות למוכה שחין והיא לא ידעה ואע"ג דאיכא בו כל דהוא מ"מ לא אמרינן בו הסברא דטב למיתב טן דו וה"ה מקח טעות דרק להתקדש לבעל הראשון השלם שוב לא איכפת לה בהספק שתהיה זקוקה ליבם דאינו רק כל דהוא אבל להתקדש לו לכתחילה בטעות לא אמרינן הסברא דטן דו וה"ה מקח טעות ודברי הרד"ק נכונים ומוכרחים

והנראה להסביר עוד יותר ויובן היטב כוונת רש"י בזה דהא ודאי דעיקר הדבר דאמרינן דאשה בכל דהו ניחא לה בודאי דאינו כלל גמור על כל הנשים דנאמר דכל הנשים בודאי הוא דאינן מקפידות על כל מומים שבעולם וניחא לה אפילו במוכה שחין שהוא מהכופין אותו להוציא גם בנולדו בו אחר הנשואין, דהרי אנו רואין בחוש שגם הנשים מקפידות מלהנשא לבעלי מומים הגדולים ובפרט למו"ש, ועוד דהא בדוכתא אחרינא אמרינן בגמרא טעם על הא דניחא להו בכ"ד וכולם מזנות ותולות בבעליהם, והא ודאי דרוב נשים כשירות הן ולא ניחא להו להתקדש לבעל גרוע על סמך שתזנה תחתיו ובודאי דטפי ניחא לה שיהיה לה בעל שלם ולא תצטרך לזנות תחתיו, רק כוונת הגמרא דאשה אפשר ויכול להיות דניחא לה גם בכל דהו וטב למיתב טן דו ויכול להיות דגם במוכה שחין ניחא לה, וכך הוא המשך הסוגיא דמעיקרא פריך דבנפלה לפני מוכה שחין נימא דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ולכאורה קשה הרי האשה לא התנת שום תנאי בעת הקידושין רק דפריך דנאמר אנן דאדעתא דהכי לא קידשה ולכאורה הרי הם דברים שבלב בעלמא ואינם דברים כלל, ואפילו אם היתה מתנה מקודם בתנאי גמור דאם תפול להיבם לא יהיה קידושין לא היה מועיל אם לא שיהיה תנאי כפול וכל הפרטים הנצרכים בדיני תנאי וכ"ש הכא שלא התנתה כלל, וצ"ל דקושי' הגמרא הוא, דהוא אומדנא דמוכח דלא נתקדשה אדעתא דהכי וכמו שכתבו התוס' בכמה דוכתא דהיכא דמוכח טובא גם תנאי אינו צריך, ועל זה שפיר משני כיון דאשה ניחא לה בכל דהו, פי' דאינו אומדנא דמוכח מעצמו כלל ואפשר להיות דניחא לה בכל דהוא ושוב הדרינן לכללא דבעי תנאי גמור ככל משפטי התנאים ובפרט כשלא התנתה כלל דהוא דברים שבלב ומשו"ה מקודשת גמורה בודאי, והא דקאמר התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכל דהוא כדר"ל דאמר טב למיתב טן דו, רק אנן סהדי דקאמר הוא משום דכיון דלא התנתה שאם תפול לפני המו"ש לא תהיה זקוקה לו הא פשיטא דניחא לה וכמו בכל דבר שאדם עושה בלא תנאי דאז אנן סהדי דעשה כן על כל האופנים בלא שום תנאי כיון דליכא אומדנא דמוכח והדברים ברורים ונכונים, והנה כל זה שייך בדבר אחר שחוץ להקידושין וכמו בנפלה לפני מוכה שחין דבעצם המקדש לא היה שום טעות דהוא שלם בלא מום רק נבא לבטל הקידושין משום דבר שנתחדש אח"כ ולומר דעל זה האופן לא נתרצית ובכה"ג הביטול הוא בגדר תנאי וצריך בו משפטי התנאים וגם שייך בזה הסברא בדברים שבלב דאינם דברים בלא תנאי מפורש וכן בהא דקידושין דף נ' בשמע שמת בנו וכ' נכסיו לאחר דכ' התוס' והרא"ש דאינם דברים שבלב משום דאיכא אומדנא דמוכח דשם עצם הקנין שהקנה להאחר הרי היה כהוגן ומטעם אחר צריך לבטלו משו"ה אם לא היה אומדנא דמוכח היה נקרא דברים שבלב, אבל דבר דהיה טעות בעצם המעשה וכגון בנתקדשה לאחר ונודע שהוא בעל מום או מו"ש והיא לא ידעה מזה דזה נקרא מקח טעות והרי הא דטעות חוזר אינו בגדר תנאי וגם לא שייך לדון בו דין דברים שבלב דהביטול של הדבר הוא מצד דעצם המעשה היה בטעות ולזה לא בעי כלל שיהיה אומדנא דמוכח וכל מום שמקפדת עליו כשנודע לה ה"ה מקח טעות וחוזר, ואפי' אם נאמר דגם במוכה שחין איכא כל דהו מ"מ הרי אין לך מום גדול במקח מזה דנתכוונה לבעל טוב ונמצא רק כל דהו וחוזרת בה כדין כל מקח טעות, ומשו"ה דקדק רש"י ע"כ דמרוצית להתקדש לזה שהוא שלם על ספק שתהיה זקוקה לאחיו דרק משום דהמום נתחדש באחיו אבל אם היה נודע שיש מום בהבעל היה שפיר מקח טעות, ולא דמי להא דאיתא בכתובות דף ע"ז דהלכה אצל רופא ונתרפאה דאמר שם דבאשה אינה מקודשת ובאיש מקודשת משום הך סברא דטב למיתב טן דו, דהתם הרי בעצמו אינו מום כיון דכבר נתרפאה והרי אם לא התנה הבעל בפירוש רק אם קידשה סתם ונמצא