בית הלוי חלק ג קצז

אין אתה משמט כספים וא"כ למ"ד מעשר דרבנן שמיטת קרקע דרבנן דתלוי במעשר וממילא גם כספים דרבנן: ב [א] ושיטת ר"ת ולזה הסכימו הרמב"ן ורשב"א וריטב"א והר"ן דשני שמיטות דקאמר רבי בש"ס דידן הם כמו דברי רבי עצמו בירושלמי דהיינו שמיטה ויובל, ושמיטת כספים דקאמר היינו שביעית בכל הפרטים שלו הן הפקעת החוב כדמוכח בגיטין דמביא להא דרבי על פרוזבול, והן איסור עבודת קרקע כדמוכח במו"ק דמביאו על הא דמשקין בית השלחין, ושמיטת קרקע היינו יובל שהשדות חוזרות לבעליהן, ולדידי' אתי' הסוגיא דגיטין ברווחה דשפיר קאמר אביי ורבי הוא, אמנם עיקר הדבר קשה דהפסוק דזה דבר השמיטה שמוט הא כתיב בכספים לחודא ומנ"ל להביא משמוט יתירא לקרקע וליובל לכאן דילמא לא הוקשו כספים רק או ליובל לחודא או לקרקע לחודא, וצריך לומר דס"ל לרבי דהך שמוט יתירא מרבה לכל השמיטות שנזכרו בתורה לאקושינהו, וכמו שכתבנו לשיטת רש"י דע"כ צ"ל כן אליבא דאביי כן נצרך לומר לר"ת אליבא דרבי, והא דקאמר רבי בשני שמיטות הכתוב מדבר אע"ג דהם שלשה קרקע וכספים ויובל צ"ל דרבי חשיב לכל מילי דשביעית באחד, אבל מ"מ הא גופה קשה עדיין על אביי דמנ"ל דס"ל לרבי כן כיון דרבי לא אמר רק שמיטת כספים וקרקע דילמא אין כוונת רבי רק על כספים ויובל לחודא אבל קרקע דשביעית לא איתקש ליובל ומאי משני אביי במו"ק בשביעית דרבנן ורבי היא דמנ"ל דרבי ס"ל כן ודילמא בדוקא קאמר רבי כספים לחודא ולא קרקע, וגם בסוגיא דגיטין קשה להיפוך דמביא אביי להך דרבי על כספים דמנ"ל דכוונת רבי במה דאמר שמיטת קרקע הוא יובל דילמא הוא כמשמעו קרקע דשביעית ובא למעט דבגלות בבל דבטלה הקדושה לא הי' גם כספים נוהג אבל בימי בית שני שקידשה עזרא גם כספים נוהג וגם בזה"ז וגם אחר החורבן דקדושה שני' לא בטלה נוהג כספים דאינו תלוי ביובל כלל, וא"כ גם לר"ת נצטרך לדחוק כמו שכתבנו לשיטת רש"י דהא דאמר אביי ורבי היא אין הכוונה דמדברי רבי מוכרח דס"ל כן רק כוונתו על עיקר דרשה דרבי דאמר דשמוט יתירא מרבה גם שארי שמיטות לכאן ודלא כרבנן דלא דרשו כלל להך שמוט יתירא להקיש שמיטה אחרת לכאן, ואביי בעצמו הוא דס"ל דלפי דרשתו של רבי יש להביא כאן כל השמיטות האמורות בתורה וכולם תלוים זה בזה, וא"כ הסוגי' דמו"ק דחוק לר"ת יותר מלפרש"י דלפרש"י הא נתבאר לעיל דעכ"פ מהא דאמר רבי בזמן שאין אתה משמט קרקע מבואר להדיא בדבריו דס"ל דקרקע דשביעית אינו מה"ת בזה"ז, ולר"ת אין מדבריו שום ראי' האיך ס"ל בקרקע דשביעית רק אביי בעצמו ס"ל כן אליבא דרבי וצ"ע

[ב] ולכאורה צריך לומר לר"ת אחד משני אלה, או נאמר דלתלות כספים בקרקע דשביעית א"צ קרא לרבות כלל ומילתא דפשיטא מסברא הוא דכל דיני שביעית אחד הם ושוים הם בדיניהם בזמן שזה נוהג זה נוהג וע"כ הך ריבוי דשמוט יתירא בע"כ קאי ליובל וכיון דידעינן דכספים תלוי ביובל ידעינן ממילא דקרקע תלוי ביובל [עיין בקידושין דף ל"ח דקאמר ר"א בר"ש חוץ מן השמטת כספים שאע"פ שנצטוו לאחר כניסתן לארץ נוהג בין בארץ בין בחו"ל ופריך השמטת כספים חובת הגוף ופרש"י ויתחייבו גם קודם כניסתן לארץ ומשני לא נצרכה אלא לכדתניא וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר כו' בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים הרי דלא נצטוו קודם כניסתן לארץ, וכל זה הוא כשיטת רש"י בכאן דדרשה דרבי הוא להקיש כספים לקרקע דשביעית ומסברא לא היינו יודעין לתלותן זה בזה, אבל לר"ת לא הי' צריך הגמרא שם להביא הך דרבי דזה ידעינן מסברא וכו"ע מודים בו דכספים וקרקע אין נוהגים זה בלא זה ולר"ת נפרש הסוגי' דקידושין כמו שפירשו התוס' שם באופן אחר ועיין בתוס' שדחו פרש"י וז"ל ועוד קשה דהאיך נוכל לפרש דפריך שתנהוג כספים במדבר והלא שמיטה אינו אלא לאחר ירישה וישיבה כדאמרינן לקמן גדול תלמוד תורה שקדמה לשמיטה ס"א שנה, וכבר נשאר המהרש"א שם בקושיא דמאי הקשו דלמא הא דאמרינן לקמן ידעינן זה מהך דרשה דרבי דבזמן שאין אתה משמט קרקע אינו משמט כספים, והך תירוצא דכאן הוא תי' גם על הברייתא דלקמן, ובודאי נראה כוונתם כמש"כ דס"ל להתוס' דלזה לא צריך ריבוא כלל ומסברא ידעינן דכספים לא נהגו רק לאחר ירושה וישיבה כמו קרקע ולשיטת עצמם דחו שם לפרש"י], אמנם הרי לפי"ז יתחדש עוד דגם לרבנן החולקים על רבי ולא דרשי' הך שמוט יתירא להיקש מ"מ אם נאמר דקדושה שניה לא קידשה לע"ל וא"כ ממילא אין איסור קרקע בשביעית בזה"ז ממילא לדידי' גם שמיטת כספים אינו בזה"ז מסברא, א"כ תקשה למה הוצרך אביי לומר בגיטין ורבי היא והרי כמה תנאי דס"ל דתרומה בזה"ז הוא דרבנן ובכמה דוכתא אמר בגמרא דתרומה בזה"ז דרבנן ולדידהו גם כספים דרבנן, והניחא להמפרשים דגם בבית שני לא היה נוהג יובל ותקנת פרוזבול הי' בזמן הבית שפיר הוצרך לאוקמא רק כרבי דלדידי' גם בזמן הבית היה דרבנן, אבל הרי התוס' כתבו בשם ר"ת דבבית שני היה נוהג יובל מה"ת והא דאמר בשביעית בזה"ז היינו דתקנות הלל היה אחר החורבן א"כ תקשה דלמה הוצרך לאוקמא רק כרבי וה"ל לאוקמא כהני תנאי דס"ל תרומה דרבנן, אמנם גם בלא דברי ר"ת הרי כמו כן קשה לכל השיטות במו"ק דאיירי בעבודת קרקע דלמה הוצרך שם לומר ורבי היא דהא להני תנאי דס"ל דתרומה דרבנן דלא קידשה לע"ל הרי פשיטא דלכו"ע קרקע דשביעית הוא דרבנן, ובע"כ ההכרח לומר או דאביי ס"ל להלכה כהני תנאי דקדושה שני' קידשה לע"ל ומשו"ה לא מוקים הך משניות דלא כהלכה ומוקים לה כרבי דס"ל לאביי דהלכה כרבי

[ג] אמנם בירושלמי מבואר להדיא ההיפוך דמסברא בלא דרשה מקרא אין לתלות כספים בקרקע כלל דז"ל הירושלמי בגיטין ובפרק בתרא דשביעית על התקנה דפרוזבול כמ"ד מעשרות מדבריהם [פי' דלדידי' בטלה קדושת הארץ] ברם כמ"ד מעשרות דבר תורה והלל מתקן על דבר תורה, אמר ר' יוסי וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ ושמיטת כספים נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ פי' דפריך דגם למ"ד מעשר דרבנן קשה דשמיטת כספים אינו תלוי בארץ דהיא חובת הגוף חזר ר' יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהג בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהג בין בארץ בין בחו"ל דבר תורה בשעה ששמיטת הארץ מדבריהם השמטת כספים מדבריהם [ פי' דמשני דלמ"ד מעשר דרבנן ניחא דכיון דבטלה הקדושה ושמיטת קרקע דרבנן גם כספים דרבנן דיליף משמוט יתירא דבזמן שאין שמיטת קרקע אין שמיטת כספים וזהו ממש כמו שמפרש רש"י בדברי רבי], תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשר מדברי תורה מודה בשמיטה שהוא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר בשני שמיטות שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג עכ"ד, הרי מדברי ר' יוסי מוכרח מדהקשה דגם אם בטלה קדושת הארץ מ"מ כספים שהוא חובת הגוף הוא דאורייתא ומתרץ דמיתורא דקרא דשמוט יתירא ילפינן דכספים תלוי בקרקע ומוכרח דבלא יתורא דקרא רק מסברא לא היינו אומרים כן, ובודאי דקשה לומר דפליגא בסברא זו תנאי, ונאמר דר' יוסי ס"ל דמסברא אין לו לתלות כספים בקרקע ואיצטריך הך שמוט לגלוי דתלוי בקרקע ומשו"ה ס"ל דרק למ"ד מעשר דרבנן כספים דרבנן אבל למ"ד דמעשר דאורייתא גם כספים הם דאורייתא דאין לו שום דרשה לתלות כספים ביובל וברייתא דתמן אמרין ס"ל דלתלות כספים בקרקע אין צריך קרא יתירא