בית הלוי חלק ג קצו

נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ דבר תורה בשעה שהשמיטה נוהג בארץ מדבריהם השמטת כספים נוהג מדבריהם, פירש דמשני דלמ"ד מעשרות מדבריהם ניחא דכיון דשמיטת קרקע דהוא מצוה התלוי בארץ הוא מדרבנן גם כספים הוא דרבנן, תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשר מדבר תורה מודה בשמיטה שהוא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר שני שמיטין שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהג מדברי תורה פסקו היובלות שמיטה מדבריהם, אימתי פסקו היובל כו' כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה, הרי מפורש דר' יוסי משני דלמ"ד מעשר מדרבנן ולדידי' גם קרקע דרבנן ויליף מני' גם לכספים, וכמו כן נוכל לפרש דברי אביי בלא שום דוחק, ורק דרש"י ס"ל בפשיטות דבימי בית שני הי' לכו"ע דאורייתא ומשו"ה הוקשה לי' דהרי הלל הי' בזמן הבית וע"כ הוצרך לומר דאביי ס"ל ההיקש ליובל והרי ר' יוסי בירושלמי לא ס"ל ההיקש ליובל רק מקיש כספים לקרקע לחודא ומ"מ מיושב לי' תקנתא דהלל, דאתי' כמ"ד מעשר בזה"ז מדרבנן, והרי אחד משני אלו מוכרחין אנו לומר בכוונת הירושלמי, או דכוונתו הוא דאתי' כמ"ד מעשר מדרבנן היינו דגם בזמן בית שני הוא דרבנן דלא הי' קדושה גמורה ולדידי' גם שמיטת קרקע דרבנן, ואם נאמר דבזמן הבית כו"ע מודה דהוא דאורייתא הרי ע"כ מוכרח לומר דהא דאמר דאתי' כמ"ד מעשר דרבנן היינו אחר החורבן ומוכרח לומר כדעת ר"ת שהביאו התוס' בגיטין דגם תקנתא של הלל הי' על אחר החורבן שיודעים היו שיחרב הבית א"כ דברי רש"י קשה דהרי הקשה דהלל הי' בזמן הבית הרי דס"ל בפשיטות דתקנתא דהלל הי' על זמנו א"כ הא מוכרח דהא דאמר ר"י כמ"ד מעשר מדבריהם היינו דגם בזמן הבית הי' דרבנן והרי כמו כן נוכל לפרש דברי אביי בפשיטות ולא נצרך לומר דאביי ס"ל ההיקש ליובל ולסבול כל הדחוקים וצ"ע

[ט] מסקנת הדברים דעיקר פירושו של רש"י דשני שמיטין דקאמר רבי קאי הכל על שביעית אתיין ברווחא בלא שום דוחק וקושי כלל, ורק להסוברים דבזמן בית שני הי' תרומה לכ"ע מדאורייתא ואין חולק על זה נצטרך לדחוק בתירוצא דאביי דהא דמשני ורבי היא אינו לגמרי כרבי בכל דבריו רק הלל ס"ל גם ההיקש ליובל וזהו דלא כרבי, או נאמר כדעת ר"ת דתקנתא דהלל הי' על אחר החורבן, ועיין מש"כ לקמן דגם לפי' התוס' נצרך לדחוק כן יעו"ש

[י] והנה מדברינו הנ"ל נתבאר דלשיטת רש"י לא נמצא בש"ס דידן שום תנא שיאמר מפורש דשביעית תלוי ביובל, ורק אביי הוא דאמר דהלל ס"ל כן, והרי רבא חולק על אביי בזה ומשני הפקר ב"ד הפקר ורש"י הרי מפרש דרבא קאי לתרץ גם קושי' הראשונה דהלל מצי אתי' גם כרבנן החולקים על רבי, ובודאי דהלכה כרבא דגם מהלל אין הוכחה דתלוי ביובל, ובדברי רבי הא לשיטת רש"י מוכרח דודאי לא ס"ל ההיקש ליובל וכמו שנתבאר. ולא מצינו מי שיאמר רק בהברייתא דירושלמי דמבואר בה להדי' ההיקש ליובל ור' יוסי בירושלמי חולק על זה, ועוד דהא בירושלמי אמרה ההיקש דיובל בשם רבי וזהו הראי' הגדולה שיש לדברי ר"ת וז"ל התוס' בקידושין דף ל"ח לכך פירש ר"ת דזאת הדרשה דהכא היינו הך דירושלמי דהרי רבי אמרה שם, ובטעמו של רש"י מה דאינו מפרש כן בע"כ מוכרח דס"ל דלשון של רבי בש"ס דידן שני שמיטות שמיטות קרקע ושמיטת כספים וזהו ממש כלשונו של ר' יוסי בירושלמי ולא נקט כלשון הברייתא דירושלמי שמיטה ויובל מזה משמע לי' לרש"י דקאי הכל על שביעית וגם מדאמר רבי בשני שמיטין הכתוב מדבר ואם נאמר דמוקים הך שמוט יתירא על יובל הרי מדבר רבי בשלשה שמיטין דהרי ע"כ קאי רבי על קרקע כדמוכח בריש מו"ק שמביאו על הא דמשקין בית השלחין וגם ע"כ קאי על כספים מדמביאו בגיטין על הך דפרוזבול ובהדי יובל איכא שלשה וה"ל לומר בשלש שמיטין וזהו שדחקו לרש"י לפרש הך דרבי כר' יוסי ולא כמו דאיתא בירושלמי בשם רבי וא"כ הא מוכרחין לומר דש"ס דידן חולק על הירושלמי בעיקר דעת רבי האיך אמר רבי, ולש"ס דידן ליכא שום תנא שיאמר דתלוי ביובל ובודאי דהלכה כבבלי נגד הירושלמי ובפרט דהרי בערכין דף ל"ב אמרינן מנו יובלות לקדש שמיטין וכ' רש"י דשם איירי מדרבנן וזה כתב אליבא דאביי אבל להאמת דקיי"ל כרבא א"צ לדחוק כן, וגם דרש"י הביא הא דבתו"כ יליף מקרא דשמיטה אינו תלוי ביובל ובודאי ברור דלרש"י הלכה כן, ואין שום מקום לומר להלכה דשביעית יהי' בזה"ז דרבנן רק לומר כמש"כ רש"י אליבא דרבי משום דגם קדושה שני' דעזרא בטלה ולא קידשה לע"ל, וראי' לזה דבסנהדרין דף כ"ז מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנינא וכתב רש"י דשביעית בזה"ז מדרבנן דבטלה קדושת הארץ הרי דתופס טעם זה לעיקר ולא נקט הטעם משום דהוקש ליובל, וכל זה הוא כשיטתו בכאן וכמש"נ, והרי בזה דעת רוב הראשונים כמעט כולם [לבד דעת היש אומרים שהביא בטור יו"ד סי' של"א] פסקו דקדושה שני' לא בטלה, וגם דעת רשי' בעצמו נראה להדי' דתופס להלכה דלא בטלה דכן כתב רש"י בכמה דוכתא בסתמא דלא בטלה, וגם מלשונו שכתב בב"ק דף קי"ד שהבאנו למעלה באות ג' וז"ל בזה"ז ורבי אחר חורבן הי' ואיכא למ"ד דלא קידשה לע"ל משמע להדי' דס"ל להלכה דלא בטלה רק כתב דאיכא מ"ד דס"ל דבטלה, וגם מדבריו בחולין גבי התיר רבי בית שאן שהבאנו למעלה מוכרח דס"ל כן, וא"כ מוכרח דס"ל לרש"י להלכה דשמיטה בזה"ז דאורייתא, שוב ראיתי בשו"ת שאגת ארי' החדש שהביא מש"כ רש"י במס' ע"ז דף ט' וז"ל דקיי"ל שביעית בזה"ז נוהג ואפילו לרבי דאמר בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים מודה הוא דמדרבנן מיהא נהגא. והוכיח הש"א מלשונו דס"ל דהוא דאורייתא שכ' דקיי"ל דנוהג שביעית אלא שאפילו לרבי הוצרך לומר דנוהג עכ"פ מדרבנן

[יא[ ואגב אכתוב בזה עוד דבכתובות דף כ"ה אמר דבשבע שכיבשו ושבע שחילקו לא נתחייבו בתרומה וכתב רש"י דכתיב ראשית דגנך וכן כתב תבואת זרעך המיוחד לך ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושביעית לא נהגה אלא אחר כיבוש וחילוק והגם כי לא ידענו היכן מצא רש"י לדרשות אלו מ"מ בודאי כן הוא במדרשי רבותינו התנאים, ולכאורה נראה דכמו דלמדין מעשר משמיטה כמו כן יש ללמוד שמיטה ממעשר כיון שהכתוב תלאן זה בזה ובזמן שאין חיוב מעשר אין חיוב שמיטה, שוב מצאתי בשיטה מקובצת שם שכ' בשם התוס' דהא דתרומה הוא רק אחר כיבוש וחילוק ידעינן מקרא דובאת שמה והבאתם שמה ותרומת ידך והא דשמיטה הוא רק אחר כיבוש וחילוק יליף לה מתרומה שהרי תלה הכתוב המעשר בשמיטה וזהו כמש"כ. ולכאורה קשה על זה מהך ירושלמי דמוקים להך דפרוזבול כמ"ד מעשר מדבריהם ומקשה על זה ר' יוסי כשגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ ושמיטת כספים הוא חובת הגוף ואינו תלוי בקדושת הארץ ומאי מקשה הרי הכתוב הקישן זה לזה ותלה השמיטה במעשר, ובשלמא לפרש"י יש לומר דהרי הפסוק עיקרו כתוב גבי מעשר ומדכתב בשנה השלישית ידעינן דמעשר תלוי במנין שנות השמיטה וידעינן מזה דמעשר הוא אחר כיבוש וחילוק אבל להיפוך לתלות השמיטה במעשר אינו בכלל לשון הפסוק, אבל לפמש"כ השיטה מקובצת דילפינן שמיטה ממעשר קשה מאי פריך ר' יוסי, ואפשר לומר דהרי מעשר הוא תלוי בארץ וא"כ הא דתלאו הכתוב בשמיטה מוקמינן לי' על שמיטה הדומה למעשר והוא שמיטת קרקע דג"כ תלוי בארץ אבל כספים דאינו תלוי בארץ ואינו מסוג א' דמעשר אינו בכלל ההיקש ואין ללומדה ממעשר ופריך ר' יוסי שפיר וע"ז משני וזה דבר השמיטה שמוט בזמן שאין אתה משמט קרקע