בית הלוי חלק ב צט

אינה יולדת יהי' מוכרח מכאן דפסול לקרבן ומש"ה דחוק התוס' בזה

ובאותו ענין אמרתי לכתוב כאן דהמהרש"א שם בתוס' ד"ה אתך הקשה דלפי האמת מנ"ל דאתך בא למעט טרפה ומכל החי בא למעט מחוסר אבר דלמא מכל החי ממעט טרפה ואתך ממעט מחוסר אבר ונמעט מני' גם בע"מ יע"ש ובאמת דזה ניחא דגם אם נאמר כן דאתך בא למעט מחוסר אבר מ"מ הא ליכא למעט מני' גם בע"מ דהא י"ל דלמא נח גופיה בע"מ היה דהרי הגמרא פריך גם השתא דמוקמינן אתך על טרפה דלמא נח גופיה טרפה הי' ומשני דהאיך נאמר בדומין לך עייל שלמים לא עייל וזה שייך רק השתא דמוקמינן קרא על טרפה לחודא אבל אם נאמר דקאי על מחו"א וכמהרש"א הא ליכא למעט מני' בע"מ די"ל דנח גופי' הי' בע"מ וכתיב אתך בדומין לך לא מחו"א דנח לא הי' מחו"א וכיון דליכא רק חדא קרא הא אי אפשר למעט מני' רק מחו"א ולא בע"מ, ולפי"ז הא יש ליישב קושי' התוס' דשפיר צריך מן העוף דהרי סברא זו שייך השתא דידעינן דמחו"א הוא פסול יותר גדול מבע"מ דבקרבן עוף לא פסלי בע"מ ומחו"א פסול בישראל שפיר שייך לומר דגם אם נאמר דאתך בדומין לך קאי על מחו"א מ"מ ליכא למעט מני' רק מחו"א ולא בע"מ דלמא נח גופיה הי' בע"מ, אבל אי לא הוי' כתיב קרא דמן העוף לפסול בו מחו"א הרי לא היינו יודעין שיש במחו"א יותר פסול מבע"מ ולא היינו יודעין שיש מקום לחלק ביניהם ומחו"א ג"כ לא הי' פסול רק משום בע"מ ואז הי' מקום לומר כקושי' מהרש"א דמנ"ל דמכל החי בא למעט מחו"א ומש"ה ליכא למעט ממש ממעוטא דהך קרא רק מחו"א דדרשינן שחיין ראשי איברים שלה אבל בע"מ לא שייך למעט מני' דלמא מכל החי בא למעט טרפה ואתך בדומין לך קאי על בע"מ, וא"כ להך מ"ד מיושב קושי' התוספות דשפיר איצטריך מן העוף למעט מחו"א: סימן לא ביאור דעת רש"י בדין נפולה

במס' חולין דף מ"ב במשנה נפלה מן הגג פרש"י נפלה מן הגג ושחטה מיד טרפה אע"ג שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אברי' ואין טעם לטריפות שהלכה למשה מסיני הם עכ"ד, וצ"ע מה הוקשה לי' לרש"י בהך טריפות דנפולה יותר מבכל הני שמונה עשר טריפות שמנה במשנה דטעם איסורן משום דאינם יכולים לחיות והרי אדרבה טעם טריפות זו דנפולה יותר ידוע מבכולם דהרי בכל הטריפות פליגא אמוראי בגמרא אם יכולה לחיות או לא ואיכא למ"ד דס"ל דטרפה חיה ואפילו למ"ד דכל טרפה אינו חיה הרי מ"מ יכולה לחיות עד י"ב חודש ואלו טריפה דריסוק איברים ע"י נפילה לכ"ע אינו יכולה לחיות יותר ממעל"ע ובשהתה מעל"ע כשירה וא"כ מאי נתקשה רש"י בזה יותר מבכולם. וראיתי להרשב"א בתוה"ב הארוך (דף מ"ו) שכתב דין דנפולה דאם שחטה תוך מעל"ע אסורה ואם שהתה מעל"ע או עמדה ושחטה אח"כ כשירה וצריכה בדיקה וא"ת וכי מאחר דאפילו שהתה או עמדה צריכה בדיקה למה צריכה להמתין מעל"ע ישחוט מיד ויבדוק פרש"י ז"ל שהיא הלכה למשה מסיני ואין טעם נודע לכל הטריפות והרשב"א בעצמו שם תירץ דתוך מעל"ע יכול להיות דאע"ג דנתרסקו ונתפרקו האיברים מ"מ עדיין לא ניכר הריסוק ורק אחר שעמדה או שהתה מעל"ע כבר נתחזק טיבעה ואם יש בה ריסוק יהי' ניכר ואז מהני לה הבדיקה, וכן כתב בחידושי הרשב"א בחולין דף נ"ד יעו"ש ועכ"פ מדברי התוה"ב הרי עמדנו על כוונתו של רש"י בזה דהוקשה לו קושי' התוה"ב אמאי לא מהני לה הבדיקה תוך מעל"ע וס"ל דמה דניכר אחר מעל"ע מסתמא ניכר גם תוך מעל"ע ועל זה תי' רש"י דאין טעם לטריפות ותוך מעל"ע טרפה מהלכה למשה מסיני אע"ג דבדקוהו ולא נמצא בו שום ריעותא, ולפי זה הרי מוכרח לדעת רש"י דאע"ג דבדקוהו ולא ניכר בו שום ריעותא וא"כ הא ידעינן בודאי דאחר מעל"ע תהיה כשירה דכל מה שניכר אחר מעל"ע ניכר גם עתה מ"מ תוך מעל"ע לנפילתה אסורה, ויצא לנו בדעת רש"י לפי מה שהבין התוה"ב בדעתו דיש בנפולה שני מיני טריפות דאם ניכר בו ריסוק טרפה לעולם ומש"ה גם אחר מעל"ע צריך בדיקה וגם אם לא ניכר בו שום ריסוק מ"מ תוך מעל"ע אסורה ואחר מעל"ע תחזור להכשירה וצ"ל דאע"ג דלא נתרסקה הרבה מדאינו ניכר מ"מ גם ריסוק קל שאינו מינכר כלל מ"מ אוסרה תוך מעל"ע עד שתשוב לבריאותה שתשהה מעל"ע או שתעמוד ואז אינו אוסר רק ריסוק גדול הניכר, ולפי"ז הרי יצא דין חדש דבהמה נפולה אע"ג דשהתה מעל"ע וגם הלכה אח"כ דכשירה לגמרי מ"מ החלב שחלבו ממנה תוך מעל"ע אסורה לפרש"י דאז היתה טרפה וצ"ע שלא הובא חידוש זה בדברי הפוסקים אבל מ"מ הדברים נראים מוכרחים לכאורה

[ב] ובזה יתורץ הא דלקמן (דף נ"א) קאמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ופרש"י ואין צריך להשהותו מעל"ע ולכאורה יש לדקדק למה כתב רש"י מעל"ע והרי גם אחר מעל"ע צריך בדיקה כל היכא דחיישינן לנפולה ולמה תפס רש"י רק הך דינא דשהיות מעל"ע, וכן יש לדקדק בגמרא שם דמביא סייעתא לרב נחמן מהא דתנן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ומשני הכא במאי עסקינן כגון שהפריס ע"ג קרקע ופרש"י דננערה לעמוד וכיון דעמדה א"צ מעל"ע ולכאורה אמאי לא משני הגמרא יותר עדיף וכגון שהלכה דכשירה לגמרי וא"צ בדיקה כלל דעמדה הרי עדיין צריך בדיקה, ועיי' בשו"ת שאגת ארי' שהוכיח מסוגי' זו דקיי"ל להלכה דלא מחזקינן ריעותא לענין יו"ט ומותר לשחוט ביו"ט בהמה הצריכה בדיקה אע"ג דבמס' ביצה (דף ל"ד) מבעי לן אי שרי לשחוט בהמה הנפולה שצריכה בדיקה ביו"ט יעו"ש ובודאי קשה דלמה הוצרכה הגמרא לזה ולא משני בפשיטות כשהלכה, אבל לפי הנ"ל מיושב היטב דהתוס' שם בד"ה בית הרחם הקשו דמאי קמ"ל רב נחמן והרי פשיטא דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים דהרי חזינן דרוב ולדות חיים ובני קיימא הם ודחקו התוס' דרב נחמן קמ"ל אע"ג דחזינן בו ריעותא דאינו הולך וע"ש מה שדחקו לפי"ז מאי מוכיח הגמרא מהך דושוין שאם נולד הוא ומומו כו', אבל לפרש"י הנ"ל ניחא היטב דנהי דזה ודאי דלריסוק גדול הניכר שאסורה לעולם על ידו ודאי דפשיטא דלא שייך לחוש בבית הרחם מדחזינן דרוב ולדות הם בני קיימא אבל מ"מ הרי תוך מעל"ע גם בלא ניכר בו ריסוק אסורה ובזה הרי בודאי תשוב למחר להכשירה ועל זה הא ליכא רובא כלל דמאן לימא לן דברוב ולדות אין בהם גם ריסוק זה די"ל דכל הולדות הם כן כיון דזה חוזר להכשירו קמ"ל ר"נ דאין בו חשש כלל משום ריסוק ואין צריך אפילו להשהותו מעל"ע אבל אחר מעל"ע דאין מקום לחוש רק לריסוק גמור הניכר דהוא טרפה גמורה לעולם ע"ז לא הי' צריך רב נחמן לאומרו כלל מדחזינן דרובן הם בני קיימא וגם החולק על ר"נ מודה דאם עמדה או שהתה מעל"ע דשוב א"צ בדיקה כלל, ומש"ה דקדק רש"י וכתב וא"צ להשהותו מעל"ע וניחא ג"כ הא דמשני כשהפריס ע"ג קרקע דשוב א"צ בדיקה לכ"ע ומיושב קושי' השאגת ארי' ואין הוכחה מהך סוגי' דמותר לשחוט בי"ט בהמה שצריכה בדיקה, גם עוד מדוקדק היטב בזה הא (דבדף נ"א) רצה הגמרא להביא ראי' לרב נחמן מהא דתני' עגל שנולד ביו"ט מותר ומשני כשנולד דרך דופן ושוב מביא מהא דתנן גבי בכור ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן דאי אפשר לאוקמא דרך דופן דא"כ אינו קדוש בבכורה אפילו תם ומשני כשהפריס ע"ג קרקע ויש לדקדק מדוע מיאן הגמרא לתרץ כן על הך דעגל דודאי דאוקימתא דיצא דרך דופן הוא יותר רחוק המציאות מהא דהפריס ע"ג קרקע דזה הוא ברוב ולדות שעומדין והולכין באותו יום וכדמוכח מדברי התוס' שתירצן דר"נ קמ"ל