בית הלוי חלק ב ק

אע"ג דחזינן בו ריעותא דאינו הולך ומשמע דרובן הולכין באותו יום, אבל לפרש"י דריסוק הקל שאינו ניכר חוזר להכשירו ומהא דחזינן אח"כ שעמדה או שהתה מעל"ע אין ראי' מזה דגם בתחילה הי' מותרת די"ל דבתחילה הי' בו ריסוק הקל האוסר מעל"ע מהלכה למשה מסיני וכשעומדת ניתרת וא"כ לכאורה קשה מאי משני כשהפריס ע"ג קרקע דהא מ"מ יש לחוש דמקודם הי' בה הריסוק הקל והי' אסור מדאורייתא ושוב ממילא גם כשעמדה אח"כ באותו יום צריך להיות אסורה משום מוקצה ואע"ג דאינו אלא ספק מוקצה מ"מ הרי מסיק רב אשי במס' ביצה (דף ד') דגם ספיקו אסורה משום דהוא דבר שיש לו מתירין והדר מוכרח בע"כ כר"נ דאין בו משום ריסוק איברים כלל, רק גם זה ניחא דהרי האיסור נתחדש בה בעת ההולדה שהי' ביו"ט עצמו אחר בה"ש וא"כ הרי אין מוקצה לחצי שבת ואע"ג דבמס' ביצה (דף כ"ו) איכא תרי לישני בגמרא ולחד לישנא קאמר שם רבא דיש מוקצה לחצי שבת מ"מ דחי הגמרא הכא שפיר דאין ראי' לרב נחמן מהך משנה דנולד הוא ומומו דאיירי כשהפריס ע"ג קרקע ונאמר דאין מוקצה לחצי שבת ובאמת דלמ"ד דיש מוקצה יהי' מוכרח כרב נחמן ומש"ה בתחילה על הברייתא דעגל דחי הגמרא כשיצא דרך דופן כי היכי דיהי' נדחה הראי' לכ"ע גם למ"ד דיש מוקצה לחצי שבת

) [ג] אמנם עיקר הדבר בכוונת דברי רש"י אינו ובודאי דכוונת רש"י במשנה זו לא הי' לקושי' של התוה"ב וגם הרשב"א בתוה"ב שהביא לדברי רש"י הללו לישוב על קושייתו ודאי דלא רצה לומר דזהו כוונת רש"י לישב קושי' זו רק הרשב"א כתב דלפי דברי רש"י מיושב הך קושי' אבל רש"י בעצמו ודאי דלא הוקשה לו קושי' זו דרק הרשב"א לשיטתו שכתב שם בתוה"ב דהא דקיי"ל דבשהתה מעל"ע צריך בדיקה היינו שיבדוק גם אם לא נתרסקו אברי' ומוכרח דגם טריפות זו דריסוק איברים ניכר ומהני ליה בדיקה ומש"ה הוקשה ליה דיהי' מהני בדיקה גם תוך מעל"ע והוכרח לדחוק בישוב קושיא זו אבל הרי הרא"ה בבדק הבית חלק עליו שם וכתב דריסוק הוא דבר שאינו ניכר כלל לא מהני ליה בדיקה ובשהתה מעל"ע כבר יצאה מספק ריסוק דמרוסקת אינו חי יותר ממעל"ע והבדיקה שאח"כ הוא רק שמא ע"י נפילתה נתחדש אחד משארי י"ח טריפות קרועה או נקובה ולזה הוא דמהני הבדיקה ולפי"ז הרי לא קשה כלל קושי' התוה"ב והרי דעת רש"י הוא להדיא כהבה"ב דז"ל רש"י בביצה (דף ל"ד) צריכה בדיקה שמא נשתברו רוב צלעות או אחד משארי מיני טריפות ושהי' דמעל"ע איצטריך דאי לא שהתה אע"פ שבדקה ולא מצא סימני טריפות טרפה דזו אחד מי"ח טריפות ונקרא ריסוק איברים שאיבריה מתפרקים כולם ואע"ג שאין רושם ניכר בהם וזהו סימנה אם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו דקים להו לרבנן מסיני דריסוק איברים אינו חי מעל"ע אבל שארי טריפות חי י"ב חודש עכ"ד, הרי דכתב להדיא דריסוק אינו ניכר כלל בבדיקה ומש"ה אסורה תוך מעל"ע ואחר מעל"ע בודאי אינה מרוסקת והבדיקה הוא משארי טריפות, וכן כתב רש"י בחולין (דף נ"א) דהבדיקה הוא לשארי טריפות וכ"כ עוד בחולין (דף נ"ו) ובמס' זבחים (דף ע"ד) וא"כ לדידי' לא קשה כלל קושי' הרשב"א וא"כ שוב יש להבין מה הוקשה ליה לרש"י בטריפות זו יותר מבכל הי"ח טריפות שהוצרך לומר בה דאין טעם לטריפות והרי טעמו גלוי יותר מן הכל דלכ"ע אינו חי יותר ממעל"ע דהא לא אשכחן מאן דפליג על הך דאם שהתה מעל"ע כשירה ושארי טריפות יכולה לחיות וצ"ע

[ד] וצ"ל דס"ל לרש"י דטריפות אינו תלוי ביכולה לחיות או אינו יכולה לחיות כלל וגם באינו יכולה לחיות אין בזה טריפות כלל והא דנקטה המשנה זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה אינו כלל הכולל לכל המאורעות שתתחדש בבהמה שאינו יכולה לחיות תהי' טרפה רק קאי על כל הא דחשיב, מקודם במשנה דאלו טריפות דיש בכללם נקובה או קרוע או נטולה או שבורה דשמונה מיני טריפות נאמרו למשה מסיני ועל זה קאי הך כללא דכל שיהי' בבהמה אחד מהני שמונה או נקובה או חסורה וכדומה ועי"ז המעשה לא תוכל לחיות אז הוא טרפה, אבל מה דאין בו שום ליקוי או חסרון בשום אבר אע"ג דאינו יכולה לחיות היא כשירה והרי בהמה שאכלה סם המות דבהמה כשירה היא כדאיתא (בדף נ"ח) לבד מאכלה קורט של חלתית דטרפה משום דמנקבי להבני מעיים והוא בכלל נקובה כיון דסופו לנקוב אבל שארי סם המות דבהמה אע"ג דאינו יכולה לחיות כשירה היא, וז"ל הרשב"א. בתוה"ב (דף ל"ז) בהמה שאכלה דבר שנוקב בני מעי' טרפה כאלו ניקבו הדקין אבל אכלה דבר שהוא סם המות לה כשירה שאין זו אלא כמסוכנת הרי להדיא כמש"כ: סימן לב יבאר דין דרוסה אי פוסלת במקום צומת הגידין או לא

הנה בעיקר דין דרוסה בצוה"ג יש לעיין בו הרבה מה דינו ורבותינו מפרשי השו"ע קיצרו בו הרבה כאלו הוא דבר פשוט שכן הוא בשו"ע יו"ד סי' נ"ז סעיף ט"ז איזהו רושם הדריסה שיאדים הבשר כנגד בני מעיים וכ' ע"ז הש"ך וה"ה כנגד א' מהאיברים שנטרפה בהם אם האדים או נתמסמס כנגדו טרפה אפילו כנגד צומת הגידין טור וכ"כ הפר"ח שם, אמנם אחר העיון יש לדבר בזה הרבה דז"ל הטור וכיצד היא הבדיקה בודקין מכנגד המוח עד סוף הירכיים מכל י"ח טריפות ואם נמצא שהאדים הבשר כנגד אחד מהאיברים שנטרפת בהן אסורה וכן אם נתמסמסה הבשר כנגדו או כנגד צוה"ג עד שהרופא גורדו אסור וכ' הב"י דדעת הטור הוא דאסור גם בצוה"ג אם האדים בשר כנגדו וכן כתבו הב"ח והפרישה שם וכתב עוד הב"י דאע"ג דאמרינן האדים בשר כנגד בני מעיים מ"מ לפי מה דמסיק מכפא דמוחא ועד אטמא גם בהאדים כנגד שארי איברים טרפה, ודברים אלו צ"ע דהרי משמי' דרב הוא דקאמר מכפא דמוחא ועד אטמא (ובדף נ"ג) קאמר רב עצמו בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים ומוכרח לומר דהא דאמר עד אטמא אין האטמא בכלל וקאי רק על בני מעים וסימנים ועוד קשה (דבדף נ"ד) קאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואמר רב נחמן עלה דרב מורי מכפא ועד אטמא ופריך בגמרא אילימא כפא דידא היינו בני מעיים אלא מכפא דמוחא ועד אטמא וכ' רש"י ואלא כפא דמוחא ואף כנגד הסימנים והרי בהא דאמר כנגד בני מעיים הרי ודאי דאין צוה"ג בכלל בני מעיים ואם נאמר דועד אטמא גם הצוה"ג בכלל א"כ מאי פריך הרי גם אם נאמר דאין הסימנים בכלל וכפא דידא קאמר מ"מ הרי הוסיף אטמא דהיינו צוה"ג וטובא איכא בינייהו אלא מוכרח דס"ל להגמרא לדבר פשוט דאין מקום לאסור דרוסה בצוה"ג ובע"כ ולא אטמא בכלל ומש"ה פריך היינו בני מעיים, ואם נבא לומר דמ"מ איכא איסור דרוסה בצוה"ג נצטרך לומר דדין זה גופה תלוי בשקלי וטריא של הגמרא דנאמר דזה פשיטא ליה להגמרא בודאי דאין מקום להחמיר בצוה"ג יותר מבסימנים דקשים הם יותר מסימנים וזהו דקאמר אי נימא כפא דידא ואין הסימנים בכלל א"כ פשיטא דגם צוה"ג אינו בכלל ובע"כ ולא אטמא בכלל קאמר א"כ היינו דבני מעיים אבל לפי מה דמשני מכפא דמוחא וגם הסימנים בכלל שוב י"ל דגם אטמא בכלל קאמר וגם צוה"ג בכלל, אבל עכ"פ הרי זה מוכרח דאין סברא להחמיר בצוה"ג יותר מבסימנים וכיון דבסימנים מסקינן דלא נאסרת בהאדים הבשר כנגדם רק בהאדימו הם עצמן וכן פסק הטור בעצמו וא"כ האיך אוסר בצוה"ג גם בהאדים הבשר כנגדן, וגם מלשון רש"י הא מוכח דלא כהטור שכתב ואלא כפא דמוחא ואף כנגד הסימנים וכ"כ הר"ן וז"ל ולאתויי צוואר אתי כו' ומשמע דגם לפי המסקנא לא הוסיף רב נחמן רק סימנים לחודא ולא צוה"ג, גם מדברי כל הראשונים משמע כן דז"ל הרמב"ם בפרק ה' מה' שחיטה הלכה ח' ובודקין כל החלל שלו מכף הירך ועד הקדקד אם נמצאת כולה שלמה מכל מיני טריפות ולא נמצא בה רושם