בית הלוי חלק ב צח

בספק נשמט הגף מחיים או אחר שחיטה אע"ג דאיכא ס"ס וכתב שם הש"ך דבהפ"מ מודה הרמ"א דשרי וראיתו ברורה דהרי הרמ"א בעצמו כתב כן להדיא בסימן ק"י משום דבמקום הפ"מ מכשרינן בס"ס גם בחסרון ידיעה וא"כ ה"ה הכא, ועוד יותר דהרי חזינן דבנשבר הגף מכשיר הרמ"א גם בלא הפ"מ לסמוך על ס"ס דחסרון ידיעה וטעמו כיון דאיכא פוסקים המכשירין לגמרי בנשבר הגף בלא ס"ס משו"ה גם אנן סמכינן להתירו לכה"פ במקום ס"ס וא"כ גם בהך דממסמס קועי' דמא הרי גם כן מצינו חולקים על עיקר הדין והוא דעתו של הריב"א והרא"ש שהבאנו בראש הקונטרס דס"ל דגם בודאי ע"י קוץ אין לחוש לנקב בושט כלל ומהרש"ל ביש"ש כתב דכן נראה לו עיקר ואע"ג דהיש"ש כתב דלמעשה קשה לו להתיר מ"מ הרי ודאי דשוב יש מקום להתירו ע"י ס"ס גם בחיסרון ידיעה ואע"ג דחזינן דהרמ"א לא ס"ל כן דהרי אוסר להדיא בממסמס קועי' דמא גם בספק ע"י קוץ וטעמו צ"ל דס"ל לעיקר הלכה כדעת רש"י דצריך בדיקה גם מנקב ומש"ה החמיר בו יותר מבנשבר הגף מ"מ בהפ"מ לכאורה נראה דיש מקום לצדד ולהקל בספיקו היכא דיש עוד סברא לצרף לו ולהקל ובפרט בנאבד הושט אח"כ דיש מקום לצרף עוד מה שהעיר הפרי מגדים בסי' נ"ג יעו"ש שנסתפק בכל מקום דמחמירינן משום ספק חסרון ידיעה דאם נאבד אח"כ דשוב יש מקום לומר להקל דשוב לא מקרי חסרון ידיעה ובפרט בנ"ד דכבר נתערב באחרים ואין כאן איסור רק משום סברא דחהר"ל לא בטל וכבר ידוע דעת כמה פוסקים דס"ל דמחוסר בישול לא מקרי כלל חהר"ל א"כ בודאי נראה דיש מקום להקל בו וכהוראת המורה להתיר: סימן ל ביאור דבור תוס' א' במס' ע"ז

הפר"ח נסתפק בהא דקיי"ל טרפה אינה יולדת וכל ספק טרפה כשילדה יצאה מידי הספק ונסתפק הפר"ח בטרפה זכר אי מוליד או לא, ועיי' בהגהות מרדכי דחולין פ"ח מבואר להדי' דגם בזכר הוא כשר ומה שיש לעיין בזה אין כאן מקומו, וראיתי לשער המלך ה' שחיטה שהביא להא דאיתא במס' (ע"ז דף ה') מנין למחוסר אבר שאסור לבן נח פירוש לקרבן דכתיב מכל החי מכל בשר שנים מכל אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה ופריך האי מבעיא ליה למעוטי טרפה דלא ומשני טרפה מלחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר, ומה ניחא לי' למ"ד אינה יולדת והא גם לדידי' אכתי מבעיא לי' הך מכל החי למעט טרפה זכר דלא ידעינן לי' מלחיות זרע ומוכח דגם טרפה זכר אינו מוליד, וע"ש דהוא בעצמו משני לה דה"ק הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת דלדידי' ממעטינן טרפה מלחיות זרע ובע"כ מכל החי בא למעט מחוסר אבר דליכא למימר דמכל החי בא למעט טרפה זכר א"כ הא אימעוט מני' גם טרפה נקבה א"כ לחיות זרע לא צריך למיכתבי' אלא למ"ד טרפה יולדת דלדידי' הך לחיות זרע ע"כ אתי' לדרשה אחרינא ולא למעט טרפה ודלמא הך מכל החי בא למעט טרפה ולא מחוסר אבר, אמנם אכתי נראה דמסוגי' דשם נוכל להוכיח הך ספיקא מדברי התוס' דשם דהגמר' משני שם דלמ"ד טרפה יולדת נפקא לי' מיעוטא לטרפה מדכתיב אתך בדומין לך ופריך והשתא דכתיב אתך להחיות זרע למה לי ומשני למעוטי זקן וסריס והקשו שם התוס' דלמ"ד טרפה אינה יולדת הא נוכל למעט כל הני טרפה וזקן וסריס מלהחיות זרע א"כ אתך למה נאמר ודחקו בזה, ומה הקשו דהרי גם לדידי' איצטריך אתך דמלהחיות זרע הא לא ידעינן למעט טרפה זכר וא"כ אי לאו אתך הרי הי' ס"ד דמכל החי בא למעט טרפה זכר ולא מחוסר אבר וכקושי' השעה"מ, דאין לנו לומר דא"כ לא נכתוב הך להחיות זרע דהרי איצטריך לי' משום זקן וסריס ומש"ה כתיב אתך וידעינן מני' למעט גם טרפה זכר ואייתור מכל החי למחוסר אבר ומוכרח דס"ל להתוס' דגם זכר אינו מוליד וממעטינן לי' מלהחיות זרע, אמנם גם זה אינה ראיה מוכרחת ויש לדחותה היטב דהנה התוס' שם בד"ה מנא הקשו דלמה לן קרא דמן העוף לפסול מחוסר אבר בעוף לקרבן והרי אפילו לבן נח אסור ומי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור ותירצו דהי' ס"ד דהך מכל החי אינו פוסל מחוסר אבר בבן נח רק בבהמה אבל בעוף דמום אינו פוסל בו בישראל הי' ס"ד דכמו כן אינו פוסל בו גם מחו"א וה"ה דכשר בבן נח מק"ו, וראיתי שם לשעה"מ. שהקשה דאכתי תיקשה הא דבמנחות (דף ה) דרשינן מן הבקר להוציא את הטרפה דלמה לן קרא כיון דחזינן כאן דגם לבן נח פסול טרפה. והנראה פשוט לתרץ קושי' השעה"מ דהתוספות בד"ה מנין הקשו דמ"ל דמחו"א פסול לב"נ לקרבן מהא דאימעיטו הפסוק מהכנסה לתיבה והרי חזינן דגם זקן וסריס אימעוטי מהכנסה לתיבה וכשרין לקרבן ותירצו דזקן וסריס אי אפשר לפוסלו לקרבן מהא דאימעיטו מהכנסה לתיבה כיון דיש לנו טעם על הא דאימעיטו לפי שאין ראוים לקיום המין אבל מחוסר אבר דייקינן מני' דפסולים לקרבן דאל"ה אמאי אימעיטו מההכנסה לתיבה, וא"כ הרי לגבי טרפה למ"ד טרפה אינה יולדת הא לא נוכל למידק מהך קרא דטרפה פסול לקרבן מהא דלא הכניסה דהא י"ל דהטעם הוא משום שאינו ראוי לקיום המין וכמו זקן וסריס וקושיתו של שעה"מ הא לא שייך רק למ"ד טרפה יולדת דלדידי' גם טרפה ראוי לקיום המין ודומה למחוסר אבר ונוכל לדקדק מכאן דפסול לקרבן ולדידי' הוא דתיקשה דלמה לן קרא דמן הבקר לפסול טרפה בישראל הא ידעי' זה בק"ו מבן נח, וא"כ הא מיושב היטב הקושי' דהרי עיקר מ"ד דס"ל טרפה יולדת הוא ר' אחא בר יעקב בחולין (דף נ"ז) דקאמר טרפה יולדת ומשבחת ור"א ב"ר יעקב הא קאמר בחולין (דף ל"ג) מזמנין ישראל אבני מעיים ואין מזמנים כותי אב"מ ומסקינן שם דלא כרב אחא בר"י דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור אבל ר"א בר"י הא לא ס"ל הך סברא דמי איכא מידי כלל ולדידי' הרי שפיר צריך קרא דמן הבקר להוציא טרפה בישראל ולא ידעינן לי' מהא דפסול לבן נח ומש"ה ראב"י לשיטתו מצי ס"ל טרפה יולדת, ואע"ג דבחולין (דף נ"ח) אמרינן דגם רב אחא ס"ל כר"א בר"י דטרפה יולדת מ"מ הרי אפשר דגם בהך סברא ס"ל כוותי' דלא אמרינן מי איכא מידי והני אמוראי דס"ל דאמרינן מי איכא מידי הרי יסברו דטרפה אינה יולדת ושוב לא ידעינן מכאן דטרפה פסול לקרבן די"ל דאימעוט משום קיום המין ושפיר איצטריך הך מן הבקר ורק על הא דכתיב מן העוף למעט מחוסר אבר הקשו התוס' שפיר דהרי כ"ע מודים דפסול לקרבן בבן נח משום הך דרשה דמכל החי וע"כ הקשו התוס' שפיר דלמאן דס"ל סברא דמי איכא מידי למה צריך קרא למעטו, אבל לגבי טרפה דלא ידעינן פסולו מכאן רק למ"ד טרפה יולדת ואיהו לשיטתו הא ס"ל דלא אמרינן מי איכא מידי. וא"כ הא נסתרה הוכחתינו דשפיר י"ל דטרפה זכר מוליד ומ"מ הקשו התוס' שפיר דלמ"ד טרפה אינה יולדת למה לן קרא דאתך דהרי ידעינן לי' מלהחיות זרע דאין לומר דטריפה זכר מוליד ואיצטריך קרא דאתך למעט טרפה זכר דא"כ דנאמר דהוא מוליד ואפ"ה מעטי' קרא א"כ הא יהיה מוכרח דפסול לקרבן לבן נח ותיקשה להני אמוראי דס"ל מי איכא מידי למה לן קרא דמן הבקר למעט בבהמה טרפה בישראל דהרי בבן נח ודאי דפסול דכל יתורא דקרא הא לא איצטריך רק משום טרפה זכר דטעמו משום דפסול לקרבן ולמ"ד דס"ל מי איכא מידי תיקשה כיון דגם אי נאמר דס"ל טרפה