בית הלוי חלק ב צה

דהרמ"א דנמצא נקב בפנימי בלא קוץ שפיר נוכל לומר כהנקה"כ דאם נאמר דהיה ע"י קוץ שכיח יותר שינקב גם השני וההיתר לא שכיח בזה כלל עד שאין לצרפו אפי' לס"ס כלל ומש"ה גם בספק חולי ספק קוץ אסור. ועכ"פ מדברי התוס' הללו אין ראי' לא להט"ז ולא להנקה"כ רק מסברא החיצונה נוכל לומר כמש"כ הנקה"כ דההיתר לא שכיח כלל. אמנם גם אם נאמר כן מ"מ אין תירוצו של הנקה"כ מרווח דאפילו היכא דהוא רוב גמור דמבואר בדברי התוספו' דכתובות שהבאנו דאין לצרפו שוב אפי' לס"ס מ"מ אין זה מוסכם והרבה מהראשונים דס"ל דגם בכה"ג נוכל לצרפו לס"ס ואין כאן מקומו להאריך בזה, וע"כ תירץ של נקה"כ מפוקפק קצת, שוב מצאתי בשו"ת חוט השני סי' ס"ח דגם הוא הקשה קושית הט"ז דהני שני פסקי הרמ"א דסי' ל"ג וסי' נ"א סותרים זה את זה וכתב לתרץ כתי' של הנקה"כ ובסברא אחרת דבושט דאכלי ביה שכיח קוצים יותר מע"י חולי ומש"ה לא מקרי ספק ע"י חולי משא"כ בנמצא נקב עד החלל הוי ספק חולי ספק גמור, ודברי הנקה"כ צ"ע דהש"ך בסי' ל"ג ס"ק ח' כתב על הא דכתב הרמ"א אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי אסור וז"ל הש"ך דבעינן שיהא ניכר שבא ע"י חולי הא לא"ה מסתמא בא ע"י קוץ ודבריו מורים שנתכוין לסברת חוט השני דמסתמא יותר שכיח ע"י קוץ מע"י חולי ולמה הוצרך הנקה"כ לחדש עוד סברא אחרת דאם הי' ע"י קוץ שכיח שינקב גם השני, והנראה פשוט דהש"ך ס"ל הני ב' סברות ביחד דבכל הני שני הספיקות שכיח האיסור יותר מן ההיתר והוצרך לזה משום דברינו הנ"ל שנתבאר דגם היכא דלא שכיח כל היכא דאינו רוב גמור מצרפינן ליה לס"ס וכמבואר בתוספות דכתובות וס"ל להש"ך דזה אינו רק אם עכ"פ ספק אחד הוא ספק השקול וכמו שם דספק תחתיו ספק מקודם שנתארסה הוא ספק השקול ומש"ה מצרפינן ספק אונס לס"ס אע"ג דלא שכיח כיון דע"י הספק הראשון לחוד כבר הדבר שקול לכאן ולכאן מש"ה הספק השני מכריע אע"ג דהוא לא שכיח קצת אבל היכא דשני הספיקות בכל אחד שכיח האיסור יותר מן ההיתר י"ל דכ"ע מודים דגם בס"ס לא מצרפינן ליה, ועיין בכו"פ בסי' ל"ג ס"ק ד' שהביא דברי הנקה"כ הללו וע"ש בכל מש"כ בס"ק זה, ונראה דהבין כוונת הנקה"כ כמש"כ דשני הספיקות לא שכיח וע"ש דבע"כ יש איזה השמטה וטעות הדפוס בדבריו ולולי שכוונתי מדעתי לפר' כן בכוונת הנקה"כ לא יכולתי לעמוד על כוונתו כי הביא שם בשם הנקה"כ דברי' שלא נזכרו בו כלל וכוונתו למש"כ

[ד] ועכ"פ נהדר לדידן דבין סברתו של נקה"כ ובין סברתו של חוט השני הרי לא שייך רק בנמצא נקב בושט עצמו דאז שייך לומר שכיח יותר שינקב גם השני ע"י דאכלי ופעיא ביה או דשכיח יותר שיהי' ע"י קוץ משום דאכלה ביה אבל היכא דממסמס קועי' דמא דהנקב אינו רק מבחוץ בעור החיצון של הצואר הא בע"כ לא שייך בהו סברתם דהרי זה דומה ממש לנקב שנמצא עד החלל דמכשירו הרמ"א להדיא משום ס"ס וא"כ גם הך דממסמס קועי' דמא לא אסור רק בניכר שבא ע"י קוץ אבל אם יש להסתפק שמא הוא ע"י חולי לכאורה נראה לדעתם דכשירה. אמנם קשה לי על נקה"כ ועל חוט השני מהא דאיתא בסי' ל"ד דניקב הקנה כשר עד שיפסק רובו וכתב הרמ"א בסעי' ט' וז"ל וכל דברים אלו דנקובה וחסרון בגרגרת דווקא בידוע שמחמת חולי אבל אם נעשה ע"י קוץ ומחט לדידן דלא בקיאינן בבדיקת הושט טרפה בכל ענין דחיישינן שמא ניקב הושט דלא גרע מאילו הצואר היה מלוכלך בדם עכ"ד, הרי דגם בניקב רק הקנה ולא ראינו כלל שניקב קצת מהושט ג"כ מצריך הרמ"א שיהי' ידוע שהוא מחמת חולי ומוכרח מדבריו דאם הוא ספק ע"י חולי ספק ע"י קוץ אסור ולא מהני בי' ס"ס כלל וגם זה מוכח מדבריו דלא כמש"כ דגם בהך דממסמס קועי' דמא אסור גם בספק קוץ דהרי בקנה לא הכשיר רק בידוע שע"י חולי וסיים ע"ז דלא גרע מאלו הי' הצואר מלוכלך ומוכח דשם אוסר אפי' בספק קוץ והרי שם לא שייך לא סברת הנקה"כ ולא סברת של חוט השני ודומה ממש לנמצא נקב בעור ובשר עד החלל ובוודאי קשה טובא קושית הט"ז דאמאי לא נתיר משום ס"ס וכמו דמתיר הרמ"א בנמצא נקב עד החלל וצ"ע על נקה"כ ועל חוט השני שלא הביאו כלל דברי הרמ"א דסימן ל"ד הסותר דברי תירוצם

[ה] ולכאורה הי' נראה ליישב דברי הרמ"א דהרי בסי' ק"י כתב הרמ"א דס"ס שרי ואפי' היה לו חזקת איסור וכגון עוף שנמצא גפו שבור או שמוט ספק מחיים ספק לאחר שחיטה וכתב שם הש"ך בס"ק ס"ד דהרמ"א לא כתב רק שם דאין לו חזקת איסור גמורה אבל בספק בשחיטה דאיכא חזקת אינה זבוחה גמורה מודה הרמ"א דגם בס"ס אסורה, ונאמר דעד כאן לא התיר הרמ"א רק בהך דספק נשמט הגף דאינו רק ספק טריפה ולא שייך כלל חזקת אינה זבוחה ורק דאנן קיי"ל להחמיר כדעת הרבינו יונה והרשב"א דספק טרפה הנולד מחיים אסורה וכמו שפסק הרמ"א בסי' נ' כיון דהספק נולד בעת שהי' על הבהמה עדיין חזקת איסור של אינה זבוחה וחולקים על התוספות דיבמות ודחולין שכתבו דהא דחיישינן לספק דרוסה ובישב לה קוץ בושט הוא רק משום דשכיח האיסור יותר מן ההיתר הא לא"ה לא היינו חוששין לו ובהא הוא דפסק הרמ"א להקל בס"ס כיון דבלא"ה חולקים התוס' על זה ומש"ה בסי' נ"א בנמצא נקב עד החלל דכל הספק הוא אם נקבו הדקין דהוא ג"כ ספק טרפה מקיל ג"כ משום ס"ס אבל בהך דסי' ל"ג וסי' ל"ד דהספק הוא דלמא ניקב הושט דהוא נבלה דלא מהני ביה שחיטה ואיכא חזקת אינו זבוחה ס"ל לרמ"א דלא מקילינן משום ס"ס ומש"ה אוסר גם בספק ע"י קוץ, ואין להקשות על תירוץ זה דודאי דלאו דוקא נקט הרמ"א כגון נשבר הגף, דהרי בכו"פ בסי' ק"י בקונטרס בית הספק הקשה על הש"ך דהרי עיקר חילו של הרמ"א שהכריע דמתירין גם בחזקת איסור ע"י ס"ס יצא ליה מדברי הטור בסי' נ"ז שכתב בשם הרשב"א דספק דרוסה שנתערב יש מקום להתיר ע"י ס"ס ומכאן הוכיח בדרכי משה בסי' נ"ז דגם במקום חזקת איסור שרינן ע"י ס"ס והרי בדרוסה יש לחוש גם שמא נדרסו הסימנים ואפילו הכי התיר הטור משום ס"ס, ובוודאי נראה דגם הש"ך מודה לזה דבספק ניקב הושט דאמרינן ביה ס"ס להרמ"א, והש"ך לא כתב רק דבספק שנסתפק במעשה השחיטה עצמה אם נשחטה כלל או ספק שהה ספק דרס ובזה הוא דכתב דמודה הרמ"א דלא אמרי' ביה ס"ס והרי ז"ל הש"ך שם בס"ק ס"ד אות כ"ט ונראה דגם הרב בהג"ה לא קאמר דמתירין ס"ס בחזקת איסור אלא בנשבר הגף שאין הספק בשחיטה עצמה כו' דלא מהני ס"ס בחזקת איסור כשהא בהא תלי' דהיינו שהחזקות והספיקות הם בענין אחד כגון בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת שהחזקה הוא בענין השחיטה והספיקות ג"כ בענין השחיטה אבל היכא דאין הספק בשחיטה כגון ספק דרוסה בהא ודאי שרי ס"ס כו' יעו"ש ולשונו משמע וודאי דרק בספק במעשה השחיטה עצמה אבל אם השחיטה ודאי נעשה בהכשר רק הספק אם נעשה בו נקב בושט ולא מהני בו שחיטה שפיר מהני בו ס"ס וכמו דמוכח בהא דמתיר הרשב"א ספק דרוסה מכח ס"ס וא"כ בהך דסי' ל"ג וסי' ל"ד הדר קשה אמאי לא אמרינן ביה ס"ס אמנם זה אינו מוכרח דוודאי נוכל לומר דגם בספק נקובת הושט מודה הרמ"א דלא אמרינן ביה ס"ס כיון דהוא נבלה ויש ליה חזקת אינה זבוחה וכן משמע קצת לשון הרמ"א בסימן ק"י שהאריך בלשונו וכתב ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים כו' ומשמע קצת דרק בכה"ג מקיל, ומה שהקשה הכו"פ מהא דמתיר הרשב"א והטור ספק דרוסה משום ס"ס אע"ג דיש לחוש בה דלמא נדרסה בסימנים והוי נבלה