בית הלוי חלק ב צג

דרבי ורק מדברי הרשב"א מוכרח דאוסר גם בכה"ג כמש"נ

[י] והנה כ"ז הוא בלא בדקוהו כלל אם לא ניקב מעבר לעבר אבל היכא דבוודאי לא ניקב לחוץ רק לא בדקוהו אם אין בו קורט דם מבחוץ בזה נחלקו האחרונים דהב"י בשו"ע סימן מ"ח כתב נמצא באחד מהן מחט או קוץ ולא ניקב מעבר אל עבר הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ אם ימצא עליו קורט דם בידוע שניקב כולו וטריפה ואם לאו כשירה והוא שלא מלחו ולא הדיחו הרי דאפי' אם ודאי לא ניקב רק שלא נבדק מקורט דם מבחוץ אסורה, ועיין בש"ך ס"ק כ"ג שחלק בזה על הב"י וכתב שגם הרשב"א לא החמיר רק בלא בדקוהו כלל אפי' מנקב אבל אם בדקוהו מנקב רק לא בדקוהו מקורט דם גם הרשב"א מכשיר, שוב ראיתי בב"ח שכתב גם כן דבדיקת קורט דם אינו מעכב וסיים ע"ז וז"ל מי שמעיין באותו תשובת הרשב"א יראה דס"ל דאף בודאי ניקב רק מצד אחד אם נמלח והודח אסורה משום שהי' צריך בדיקה וכיון שלא אפשר בבדיקה אסורה וכוונתו לתשובת הרשב"א סימן ר"ג וז"ל וששאלת מחט שנמצא תחובה בכרס וקודם שנבדקה אם ניקבה משני צדדין אם לא נטלה ממנו ומפני שהמחט דק לא מינכר מקום נקיבתה וגם א"א לבדוק מקורט דם לפי שאחר רחיצת הכרס הי' מעשה והשיב וודאי צריכה בדיקה ומה שאמרו מחט שנמצאת מצד אחד בבדיקה קאמר דחיישינן שמא הבריא כלומר שמא ניקב עד לחוץ וכענין שאמרו בישב לה קוץ בושט וכן מוכרח בהדי' בשמעתא דמחט שנמצאת בעובי ביה"כ ובודאי כל שאירע בבהמה שום מאורע דצריכה בדיקה אם לא הספיקו לבודקו טריפה, ואינני רואה מזה שום משמעות דהרי הראי' הראשונה שהביא מהך דקוץ בושט הרי משם לא מוכח רק דצריך בדיקה מנקב אבל בהא דצריך לבודקה מקו"ד לא מוכח כלל וגם הראי' השני' מעובדא דרבי הרי ג"כ מבואר בשו"ת הרשב"א סי' רס"ו הביאו הב"י וז"ל, ועובדא דרבי בשלא ניכר הנקב מבחוץ והפכו לראות אם יצא לחוץ ולא מצא נקב רק מצא דם כו' הרי דקדק דמה שהפכו רבי הי' רק לבודקו וממילא מצא בו קו"ד ומוכרח דס"ל דאם בודאי לא הי' בו נקב לא הי' רבי מצריכו בדיקה ואדרבא מוכרח כהש"ך ומה שבא בדברי השואל בסי' ר"ג וגם א"א לבדוק מקו"ד שאחר רחיצת הכרס הי' המעשה עיי' בפמ"ג סי' מ"ח ס"ק כ"ה במה שהאריך בזה והפשיט דהשואל כתב דיש בעובדא זו שני צדדין להקל דלא נבדוק מקו"ד מבפנים וי"ל אחר שחיטה נתחב וגם אם מחיים דילמא לא נקב לחוץ וע"ז השיב לאסור לשיטתו דמפרש הך דעולא באין בו קו"ד דגם כן יש להסתפק דלמא נתחב אחר שחיטה ואפ"ה מסקנת הגמר' דלדידן חוששין שמא הבריא וכ"ז ברור: סימן כט עובדא היה בעוף שהיה בצוארו כמו נגע וצלקת בעור החיצון של הצואר שהנוצות תחובין בו ואחר השחיטה ראו בושט ולא הכירו בו שום חולי כלל רק לא הספיקו לבודקו אם ניקב או לא ונאבד הושט בלא בדיקה ונתערב באחרים והתירו המורה וישנטו בו לאיסור, ויען כי למעלה הארכתי בע"ה הרבה בדיני נקובת וספיקותיו ע"פ פלפול ואימתי נוכל להתירו במקום ספק ספיקא ואימתי לא, אמרתי לברר עתה מה דינו לפי דעת הפוסקים והשו"ע הלכה למעשה ויבורר עיקר הכלל אם בספק נקב בושט שרינן ע"י ס"ס

הנה בשו"ע יו"ד סי' ל"ג סעיף ח' כתב הב"י וז"ל עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אין חוששין לספק דרוסה אבל חוששין לספק נקובה לבדוק מקום המלוכלך, וכתב על זה הרמ"א ויש אוסרים כל עוף או בהמה דצוואר' מלוכלך בדם דחוששין לנקובת הושט ואין אנו בקיאין לבודקו וכן המנהג והסביר הש"ך דהב"י ס"ל כיון דא"צ לבדוק רק באבר ידוע שפיר בקיאין לבודקו והרמ"א ס"ל כיון דעכ"פ צריך לבדוק כל שטח מקום המלוכלך חשוב כמקום שאין ידוע ואין אנחנו בקיאין אם לא היכא שאין צריך לבדוק רק מקום מצומצם ממש וא"כ לכאורה נראה בנ"ד גם אם לא נאבד הושט והי' לפנינו לבודקו הי' אסור ולא היינו סומכין על בדיקתינו לדעת הרמ"א וכ"ש בנאבד בלא בדיקה כלל דאסור לכ"ע וגם לדעת הב"י, ואין לומר דבדברי הב"י הא לא מצינו כלל דס"ל דהבדיקה מעכב בדיעבד שיהי' אסור בנאבד בלא בדיקה ונהי דבדברי הרמ"א מוכרח דס"ל דהבדיקה מעכב בו ע"פ דין מדמטריף משום הך סברא דאין אנו בקיאין מ"מ בדעת הב"י הרי י"ל דלא ס"ל כן וי"ל דרק לכתחילה הוא דמצריך הב"י בדיקה אבל בדיעבד אפשר דס"ל דאין הבדיקה מעכב כלל והסברא לזה הוא דהרי עיקר הדבר שכתב בשו"ע דצריך לבודקו מנקב אע"ג דבשו"ע סתם לה וכן כל מפרשי השו"ע סתמו דבריהם כאילו הוא הלכה פסוקה מכל מקום מצינו שהוא מחלוקת גדולה בין הראשונים, דדעת רש"י בחולין (דף כ"ח) גבי ההוא בר אווזא דהוה ממסמס קועי' דמא וקאמר בגמר' דאי אפשר לשחוט הושט דלמא במקום נקב שחט רק ישחוט הקנה ויבדוק אח"כ הושט ופרש"י דאיירי באופן דליכא למיחש לדרוסה דתלינן בקני' ורק הי' צריך לבודקו מנקב והרא"ש כתב בשם הריב"א דכל היכא דתלינן בקניא אין צריך לבודקו מנקב כלל ומפרש כל הסוגי' דמצריך בדיקה היינו מחשש דרוסה ואיירי דוקא באופן שיש לחוש לדרוסה וכגון שראו חתול רודף אחריו, והובא מחלוקת זו גם בטור סי' ל"ג ודעת הטור דגם הרא"ש מסכים להריב"א להלכה וגם הב"י בטור לא הכריע ההלכה בזה רק בשו"ע סתם הדברים להחמיר כרש"י להצריך בדיקה. ועיי' במהרש"ל ביש"ש פרק השוחט שם שכתב דלהלכה נראה עיקר כדעת הריב"א אלא שלא מלאו לבו להקל לכתחילה, וא"כ הרי י"ל דגם דעת הב"י הוא כן ולא סתם בשו"ע רק לכתחילה ולא לאוסרו בדיעבד. אמנם אפילו אם נאמר כן מ"מ הרי הרמ"א הכריע לאסור גם בדיעבד וגם אם בדקנו אותו לא מהני בדיקתינו וכ' דכן המנהג א"כ ודאי דאין לנו שום מקום להקל בזה אם לא בצירוף עוד טעמים אחרים וגם בדעת הב"י דוחק לומר דכוונתו רק לכתחילה דכל כה"ג היה לו לפרש ולא לסתום ועוד דא"כ למה דקדק הב"י וכתב עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אין חוששין לדרוסה אבל חוששין לספק נקובה לבדוק כו' דלמה כתב עוף דוקא דהרי גם בבהמה הדין כן דאע"ג דבבהמה מוכרח לשחוט גם הושט מ"מ מה שנשאר מהושט מלמעלה ממקום השחיטה ולמטה הרי צריך לבודקו אלא ודאי ס"ל דהבדיקה מעכב בו ומש"ה בבהמה דצריך לשחוט גם הושט אין לה תקנה דחיישינן שמא במקום נקב שחט ומש"ה לא נקט האי דינא רק בעוף, ואע"ג דגם זה מקום לדחותו מ"מ לא ראיתי להאריך בו כיון דברור הוא לדינא לאסור וכמש"כ, אמנם מה שיש להסתפק בזה הוא דלמא לא איירי בשו"ע כאן רק אם הי' ברור שזה הנקב הי' ע"י קוץ ומש"ה חיישינן שמא נקב גם הושט אבל היכא שיש להסתפק שמא נעשה ע"י חולי או ע"י חיכוך וכדומה יש מקום לומר דלא חיישינן לי' לכה"פ בדיעבד וכמו שיתבאר. ולכאורה זה תלוי במחלוקת הט"ז והש"ך ביו"ד סי' נ"א בדינא דקוץ שניקב עד החלל דטרפה וכ' שם הרמ"א בשם בעל אוה"מ דאם נמצא ניקב עד החלל ואינו יודע אם ניקב ע"י קוץ או על ידי חולי דכשר משום ספק ספיקא שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקבו הדקין וכן פסקו הב"י בסי' מ"ט גבי קורקבן ועיי' בט"ז סי' מ"ט שחלק על הך ס"ס והביא ראיה מדברי הרמ"א בסי' ל"ג סעיף ד' דמבואר שם דאם ניקב קרום א' של הושט בלא השני דכשר וכתב הרמ"א דזהו דוקא שניכר שהוא ע"י חולי אבל אם יש להסתפק שמא הוא ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק עור הפנימי טרפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ הרי דגם בספק קוץ ספק חולי אסורה ולא שרינן משום ספק ספיקא, והש"ך בנקה"כ שם חלק עליו וכתב לתרץ סתירת הרמ"א דשאני שם גבי ושט דאם נעשה ע"י קוץ שכיח יותר שינקוב גם את השני וכמו שכתבו התוס' ביבמות ובחולין (דף מ"ג) דמש"ה בישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא ולא אמרינן נוקמא