בית הלוי חלק ב צב

בושט שמא במחט שהוא דק מודה ומש"ה בעובדא דרבי דהיה במחט מודה עולא דצריך בדיקה ואביי חשבה כמילתא דפשיטא וא"כ לענין דינא אין לנו ראיה מהך עובדא רק במחט כיון דבע"כ מוכרח לחלק כן אליבא דעולא, ובאמת בכל דברי הראשונים שדברו בזה וכתבו דצריך בדיקה לא נזכר בהם רק מחט וכן בטור רק הב"י בשו"ע כתב אם נמצא באחד מהם מחט או קוץ תחובה ולא ניקבה מעבר אל עבר הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ והשו"ע הוא דהוסיף על דברי הטור דגם בקוץ הדין כן

[ח] והנראה לישב דעת השו"ע דאע"ג דמהך עובדא דרבי אין לנו ראיה רק על מחט ולא על קוץ מ"מ לענין דינא גם בקוץ צריך בדיקה להרשב"א והוא דהרי אנן קיי"ל בישב לה קוץ בושט דלא כעולא ומצרכינן בדיקה ומני' נלמוד גם לביה"כ דהרי בדף מ"ג פריך הגמ' על עולא מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה והוכיח מני' האלפס דלדידן דקיי"ל דחיישינן לספק דרוסה גם בישב לו קוץ בושט חוששין והרא"ש כ' דמ"מ קיי"ל כעולא וראייתו מהא דמחט בביה"כ מצד א' כשירה וכתב עוד דלהאלפס צריך לחלק בין ושט דקרומיו דקים לביה"כ דקרומיו עבים ולהלכה חלק ע"ז דאין נראה לחלק בזה, וכל זה אנו צריכין לשיטתו של הרא"ש דבביה"כ מכשירין גם בלא בדיקה הרי דאין חוששין לשמא ניקב צד השני ומש"ה מוכרח לחדש א' מהני שני סברות או דגם בושט קיי"ל כעולא או דנחלק משום דביה"כ קרומיו עבים אבל לפי מה שהוכיחו הרשב"א והר"ן דהך ברייתא דמחט בביה"כ לא מכשרי רק בבדיקה מהך עובדא דרבי א"כ אין לנו להוציא הסוגיא דדף מ"ג מהלכה דמשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה דמוכח מינה דלדידן דחוששין לספק דרוסה גם בקוץ בושט חוששין וכיון דבקוץ בושט מחמרינן נלמוד מניה דה"ה בקוץ בביה"כ דהרי אין לנו שום ראיה לחלק ביניהם דרק לשיטתו של הרא"ש מוכרחין לחלק אליבא דהאלפס דביה"כ שאני דקרומיו עבים אבל להרשב"א אין לנו הכרח לחלק ביניהם ויכולין ללמוד מושט דגם בביה"כ אפי' בקוץ צריך בדיקה, דאין לומר דמושט אין ללמוד על שארי איברים דשאני ספק נקובת הושט דהוא נבלה ואיכא חזקת אינו זבוחה משא"כ בשארי איברים דהוא ספק טרפה ואיכא חזקת היתר דהרי חזינן דהא דקיי"ל בושט דחוששין יליף לה הגמ' מהא דחיישינן לספק דרוסה ובספק דרוסה הרי מצרכינן לבדוק גם שארי איברים דאינם רק טרפה וכן מבואר להדיא בחידושי הרשב"א (דף נ') ובתוה"ב (דף ל"ח) שכתב דבביה"כ יש לחוש גם בנמצא בצד א' להצריכה בדיקה כמו דלדידן חיישנן בושט דדוחק לחלק דשאני ביה"כ דקרומיו עבים יותר משל ושט, וז"ל שו"ת הרשב"א סי' ר"ג ומה שאמרו כו' מצד אחד כשירה בבדיקה קאמר דחיישינן שמא הבריא כלומר שמא ניקבה עד לחוץ וכענין שאמרו בישב לה קוץ בושט, וכן מוכח בהדיא בשמעתא דמחט שנמצא בביה"כ, הרי להדיא דהרשב"א הוכיח זה משני ראיות א' מעובדא דרבי וגם מהא דקוץ בושט וא"כ הא מוכרח דגם בקוץ צריך בדיקה בביה"כ, ומיושב דברי השו"ע, ואם כן הרי יצא לנו הכרח דהתוס' חולקים על הרשב"א בזה דהרי התוס' הסכימו לרש"י דבהמסס אסורה גם מצד אחד משום דחיישינן לנתרפא ולדידהו הרי קשה מהא דבביה"כ כשר דניחוש ג"כ לשמא נתרפא והוכחנו לעיל מזה דס"ל דבביה"כ דקרומיו עבים לא חיישינן דניקב כלל והוכחנו לעיל מזה דס"ל דביה"כ כשר בלא בדיקה ודחינו ראיה זו דהתוס' ס"ל ב' הסברות דרק בהמסס דהחששא דשמא ניקב הוא ספק חזק הוא דחיישינן לנתרפא אבל בביה"כ דעיקר החשש דניקב אינו חשש גמור מש"ה נהי דחיישינן ליה להצריכו בדיקה ולאוסרו בלא בדיקה מ"מ שוב לא חיישינן לנתרפא דהוא ג"כ רק חשש בעלמא ולפי הנ"ל הרי מ"מ חזינן דבושט חיישינן לנתרפא ובביה"כ לא חיישינן ומוכרח דהתוס' ס"ל דבביה"כ דקרומיו עבים חשש זה דניקב אינו דומה לשל ושט ולדידהו הרי אין מקום ללמוד ביה"כ מושט, וא"כ גם אם נאמר כדחייתינו וגם התוס' מודים להרשב"א דמעובדא דרבי מוכח דצריך בדיקה אבל עכ"פ הא דלמדה הרשב"א עוד מקוץ בושט הרי בע"כ חולקים עליו התוס' ומעובדא דרבי הרי אין לנו ראיה לאסור רק במחט ולא בקוץ וכמו שנתבאר, גם הר"ן שכתב ג"כ כהרשב"א הרי לא הביא רק הראיה מעובדא דרבי וראי' השני מושט לא הביאה כלל ומשמע דס"ל דמושט אין ללמוד לביה"כ דקרומיו עבין יותר או משום סברא דמי החזירו לאחוריו שכתב ר"ת ולדידי' אין לנו ראי' להחמיר בקוץ וא"כ גם מדברי הטור שכתב בביה"כ להצריכו בדיק' אין לנו ראיה כלל איך ס"ל דהרי הטור לא כתב רק במחט וא"כ י"ל דלא ס"ל רק ההוכחה מעובדא דרבי אבל מהא דלמדה הרשב"א מקוץ בושט י"ל דלא פסק כוותי' דס"ל דאין למוד מושט לביה"כ משום הני סברות שכתבנו. ועוד סמך לזה דהרי הטור כתב בריש הלכות טרפות בשם הרמב"ם אע"פ שכל הטרפות הלכה למשה מסיני מ"מ אין לך בפירוש אלא דרוסה ומש"ה החמירו בה וכל ספק שנסתפק בדרוסה אסור ושאר ז' מיני טריפות יש בהם ספק שמותרים ולדידהו שהחמירו בספק שבדרוסה יותר מבשאר טריפות הרי יש להבין הא דפריך בגמרא על עולא מ"ש מספק דרוסה דלמא דרוסה שאני וההכרח לומר לדידהו דספק נקובת הושט דהוא נבילה דאיכא חזקת איסור של אינו זבוחה לא קיל מדרוסה ומש"ה פריך שפיר, ותירוץ זה ראיתי זה זמן כביר בספר תורת יקותיאל והדברים מוכרחים וא"כ לענין ספק נקב בביה"כ הרי אין ללמדו לא מושט ולא מספק דרוסה ומש"ה לא כתב הטור להצריכו בדיקה רק במחט לחודא ולא בקוץ. והב"י לשיטתו שהקשה בסי' כ"ט ע"ז וכתב דלא מצא מקום שהקילו בשארי טריפות יותר מבדרוסה. וא"כ כמו דחזינן דילפינן מספק דרוסה לישב קוץ בושט כמו כן יכולין ללמוד מיניה גם לישב קוץ בשאר איברים ומש"ה הוסיף גם בביה"כ דגם בקוץ צריך בדיקה דוקא וכהרשב"א. היוצא מדברים הנאמרים למעלה דדעת הראב"ן והרא"ש הוא במחט בביה"כ דכשר גם בלא בדיקה וכן משמע דעת התוספו' ורש"י וכל זה הוא במחט אבל בקוץ גם בדברי הראשונים שהחמירו להצריכו בדיקה לא כ' רק מחט אבל בקוץ אין לנו הכרע בדבריהם האיך ס"ל רק דלהרשב"א מוכרח דה"ה בקוץ וכותי' פסק בשו"ע

[ט] ועוד י"ל דלעולם לא נחלק בין קוץ למחט ומ"מ לא קשה על עולא מהך דרבי דהרי רש"י פי' לעיל דעולא איירי בלא נמצא עליו קורט דם בפנים ועיין שם בתוס' שחלקו ע"ז והרשב"א בחידושיו הסכים לפירש"י וא"כ הא י"ל דגם עולא לא מכשיר בלא בדיקה רק שם דאיכא שני צדדים להקל דלמא לא נתחב כלל מחיים רק אחר שחיטה וגם אם מחיים דלמא לא נקבה הקרום השני ועולא מוקים להך דרבי בשהיה עליו קורט דם מבפנים ובכה"ג מודה דצריך בדיקה, ובזה יצא לנו דבהא דפסק בשו"ע כהרשב"א לאסור בלא בדקו ראיתי בדגול מרבבה שכתב דכל שלא נמצא קורט דם מבפנים דלא ידעינן אם נתחדש כלל ריעותא בבהמה זו מחיים כ"ע מודים דכשירה בלא בדיקה ובודאי דדעת הרשב"א אינו כן דהרי איהו יליף לאסור בביה"כ בלא בדיקה מהא דישב לה קוץ בושט והרי שם איירי גם בלא נמצא קורט דם ומוכח דגם בכי האי גוונא אוסר הרשב"א אבל לפי מה שהבאנו בסמוך דהרבה ראשונים ס"ל דאין ללמוד ביה"כ מושט ולדידהו אין לנו ראי' לאסור רק מהך עובדא דרבי שפיר י"ל כהדגול מרבבה דדלמא הך דרבי הי' קורט דם בפנים, ועכ"פ בהך עובדא שנמצא מסמר וגם רחצוהו מקודם המציאה ולא ראו אם הי' בו קורט דם אין לנו מי שאוסרו להדיא רק הרשב"א לחודא דהרי אחד מהני שני תירוצים הנ"ל מוכרח לומר אליבא דעולא או דרק במחט החמיר רבי או דעובדא דרבי הי' קורט דם מבפנים וא"כ בקוץ ולא בדקוהו מקורט דם אין לנו ראי' לאסור מהך