בית הלוי חלק ב צא

דתניא במחט בביה"כ שנמצא מצד א' כשירה דס"ל למילתא דפשיטא דמדנקטה הברייתא סתמא דכשירה הוא גם בלא בדקוהו אם אינו נקוב לחוץ, וניחוש שמא נקוב לחוץ ומה שנמצא עתה תחוב רק בצד א' הוא משום דחזר אחר שחיטה לאחוריו, והוכיח מזה דכל שנמצא עתה רק בצד א' אין לנו לחוש לריעותא שלא ראינו אותו וכמו כן בישב לו קוץ בושט אין לחוש שניקב וחזר ומש"ה הוצרך הרא"ש לחלק להאלפס בין ושט דקרומיו דקים לביה"כ דקרומיו עבים, [ובזה מיושבים דברי הש"ך במה שתי' על השו"ע דלא חשש גבי ביה"כ לנתרפא כמו בקוץ בושט משום דמי החזיר המחט לאחוריו] וכיון דסברתו של ר"ת הוא רק דמחיים לא חזר לאחוריו א"כ הרי נוכל לומר דר"ת עצמו ס"ל כהרשב"א דאפי' בביה"כ אינו כשר אם נמצא תחוב רק מצד א' אם לא ע"י בדיקה מנקב דחיישינן שמא נקב לחוץ וחזר לאחוריו אחר שחיטה ורק כשבדק ואין בו נקב ע"ז כתב ר"ת דגם בהמסס כשר דאין לחוש שחזר לאחוריו מחיים ונתרפא

[ו] ובדעת רש"י יש מקום עיון קצת אי ס"ל כהרשב"א או לא, דדעת רש"י הוא דבהמסס טרפה גם מצד אחד ויסודו הוא חדא מהא דנקטה הך מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשירה ולמה שבקה להמסס בר זוגי' ובכל דוכתא חשיב להו כחדא [ועיי' בחולין (דף מ"ג) דאמרינן שמנה טריפות יש בנקובה וכתב שם רש"י דהמסס וביה"כ חשיב להו בחדא] עוד ראיה לזה מהא דבשבת (דף ל"ו) איתא דאשתני שמייהו בי כסי הובלילא הובלילא בי כסי למאי נ"מ למחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשירה משני צדדים טרפה ומזה הוכיח רש"י סברתו דכיון דבהמסס עור א' דק גם מצד א' אסור' והתוס' חלקו עליו ודחקו בזה הא דנקטה הברייתא רק ביה"כ וגם הנ"מ דאמרו בשבת דחקו לפרשו, ואם נאמר דבביה"כ כשר בלא שום בדיקה א"כ מנ"ל להמציא דין חדש דבהמסס אפי' רואין שצד הב' לא נקוב עתה טרפה דלמא רק זהו הנ"מ שביניהם דבביה"כ כשר מצד א' בפשיטות בלא שום בדיקה ובהמסס טרפה בלא בדיקה דחיישינן שמא נקוב וצריך בדיקה ומוכרח דס"ל דגם בביה"כ לא כשר בלא בדיקה ומצאתי הוכחה זו בכו"פ סי' מ"ח, אמנם הרי בררנו לעיל בדעת התוספות במה שכתבו לישב שיטת רש"י משום דחיישינן שמא הבריא דמוכח דס"ל דביה"כ כשר בלא בדיקה וצריך לדחות דמדאמר בשבת למאי נ"מ למחט שנמצא בעובי ביה"כ דמצד אחד כשירה משני צדדים טרפה משמע להו לרש"י והתוספות דבעיקר הדין של טרפה דידה יש חילוק בין ביה"כ להמסס ולא בהך דינא דבדיקה דזה אינו מרומז כלל בגמ' שם וה"ל להגמ' לומר נ"מ למחט שנמצא בעובי ביה"כ ומדמסיים מצד א' כשירה משמע להו דאיכא גווני דבהמסס טרפה מה דבביה"כ כשר ולא רק בבדיקה לחודא המה חלוקים, ועיי' בחולין (דף מ"ט) דפריך אמחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד א' כשירה משני צדדים טרפה אמאי לא אמרינן נחזי אי קופא לגאו אי קופא לבר ומשני כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימר אוכלין ומשקין דחקוהו ופרש"י הלכך אפילו קופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשירה, ומלשונו זה משמע דכשר גם אם לא בדקוהו מדלא כתב הואיל וחזינן שאינו נקוב לחוץ רק גם זה אינו ראיה דשם הא קאי בקופא לבר דרחוק שינקוב דרך הקופא ורק ע"י דחיקת אוכלין הוא נוקב ומש"ה כל שראינו שאינו תחוב רק מצד א' לא חיישינן בו שנקב יותר וחזר לאחוריו אבל אם תחוב דרך החוד או במחט דק י"ל דס"ל כהרשב"א דצריך בדיקה דוקא, ועיי' במס' כתובות (דף ע"ו) ברש"י ד"ה בעובי ביה"כ וז"ל ונמצא מחט תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא ניקבה כולו מצד אחד שאין המחט נראה מבפנים כשירה שאין זה נקב, ולפום רהיטא נראה בכוונתו דזהו שמחלק בין ביה"כ דמתוך עוביו אפשר שלא ניקב כולו אבל בהמסס שהוא דק בודאי ניקב כולו, אמנם זה אינו דעיי' בשבת (דף ל"ו) דרש"י כ' טעמו דבהמסס טרפה גם מצד אחד משום דעורו דק אין זו סתימה ומוכרח דס"ל דאפילו אם ודאי לא ניקב לחוץ טרפה רק התו' הקשו על זה ושוב כתבו לישב דינו דבהמסס כיון שהוא דק חיישינן שניקב לחוץ והא דעתה הוא שלם הוא משום דהבריא וא"כ למה כ' רש"י בכתובות דבביה"כ מתוך עוביו אפשר שלא ינקוב כולו דלשיטתו לא זהו החילוק שבהם ובע"כ לא כ' רש"י כן בכתובות כדי לחלק בין ביה"כ להמסס רק דרש"י ס"ל דבביה"כ כשר גם בלא בדקוהו ועל זה כתב הטעם דמתוך עוביו אפשר שלא ניקב ומש"ה כשר גם בלא בדקוהו

[ז] ולכאורה קשה על הרשב"א והר"ן שהוכיחו מהך עובדא דהפכה רבי דצריכה בדיקה א"כ הרי תיקשה מזה על עולא דקאמר בישב קוץ בושט דאין חוששין שמא הבריא ולא מבעי להמפרשים שם הבריא ניקב וגם להחולקים על עולא מהני בדיקה אם כן הא מוכרח דעולא מכשירה גם בלא בדיקה וכן כתב בחידושי הרשב"א להדי' בדף מ"ג אלא אפי' למ"ד דמפרש הבריא נתרפא ולהחולקים על עולא לא מהני לה בדיקה מ"מ כבר נתבאר לעיל דעולא מכשיר גם בלא בדקוהו דלא חייש גם לנקב ולעולא הרי ודאי מוכרח במחט שנמצא בביה"כ דכשרה גם בלא בדיקה דהרי ודאי אין להחמיר בביה"כ יותר מבושט דאדרבה להיפוך כ' הרא"ש דיש להחמיר בושט יותר משום דביה"כ קרומיו עבים, וכן ר"ת כתב סברא אחרת דבביה"כ אמרינן מי החזיר המחט לאחוריו וא"כ הא תיקשה לעולא מהך עובדא דהפכה רבי דמוכרח דצריך בדיקה ולעולא הרי בע"כ מוכרח לומר דעובדא דרבי היה ע"י מקרה והזדמנות שהפכה או שנאמר דגם עולא מודה דלכתחילה צריכה בדיקה בדאיתא קמן שאפשר לבררו ומש"ה הפכה רבי אבל באם אי אפשר לבודקו אינ' נאסרת] וא"כ הרי גם לדידן הרי אין לנו להוכיח מהך עובדא דרבי דצריך בדיקה והבדיקה מעכבת בו שאם לא בדקוה תיאסר, ובדוחק קצת י"ל דהרשב"א והר"ן ס"ל דאין מקום לומר דע"י מקרה הפכה ועולא חולק על עובדא דרבי דהנראה דאינו רבי שסתם המשנה רק הוא ר' יהודה נשיאה שהתיר השמן, והיותר קשה לי הוא דברי חידושי הרשב"א בדף נ"א דאיתא דאמרי רבנן לאביי משמיה דרב עוירא דאמר משמיה דרבי דמחט שנמצאת בביה"כ מצד א' טרפה ואח"כ סיפר לאביי הך עובדא דהפכה רבי ומצא עליה קורט דם ואסרה אמר אביי טרח טריח להאי גברא מתניתין היא המסס וביה"כ שניקבו לחוץ וכ' שם בחידושי הרשב"א דמימרא קמייתא שאמרו קמי דאביי דמצד אחד טרפה היה כוונתו אם לא בדקוה מצד השני אם לא ניקב וזהו שהביא ראיה לדבריו מהך עובדא והשיב לו אביי דהוא מילתא דפשיטא דכיון דקתני במשנה דבניקבו לחוץ טרפה א"כ פשוט הוא דבנמצא מצד א' דאסורה אם לא בדקוה ובודאי קשה מאי השיב לו אביי דהוא מילתא דפשיטא כיון דלעולא כשירה בלא בדיקה וכן לכל הני אמוראי דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה הא ס"ל כעולא וטובא קמ"ל רב עוירא, ועיין במסכ' חולין (דף נ"ג) דקאמר רב ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן אין חוששין שמא ארי דרסו ומסיק שם רב לטעמו דאמר אין חוששין לספק דרוסה ואמר אביי לא אמרן אלא צפורן אבל מקום צפורן חוששין כו' אבל תרתי ותלת חיישינן והוא דקיימא בדרא דסיחופא ובוודאי משמע קצת דאביי ס"ל כרב דאין חוששין לספק דרוסה וא"כ ס"ל כעולא דבישב קוץ בושט אין חוששין והכא קאמר מתניתין היא ומילת' דפשיטא היא דחוששין וצריך בדיקה, וצריך לדחוק להרשב"א דאביי קאמר לא אמרן אלא בצפורן אליבא דרב וגם רב מודה במקום צפורן דחוששין אבל אביי בעצמו ס"ל דבכל גוונא חוששין לספק דרוסה, ולא ידעתי מקום לישב דברי הרשב"א אם לא דס"ל לחלק בין קוץ למחט וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף ל"ו) שכתבו דבהמסס אסור גם מצד אחד דחיישינן שניקב לחוץ וחזר והבריא ואפי' למאן דלא ס"ל הך סברא בקוץ