בית הלוי חלק ב פט

ובחתיכה דריאה אסורה משום דשלמה אפשר בבדיקה ומוכרח דלא חיישינן דנתרפא, ולכאורה הרי נראה דהתו' ס"ל דהא דמטרפינן בחתוכי דריאה אין הטעם משום דאינו יכול לבודקו מנקב דגם אם נאמר דמחט שנמצא בריאה שלימה צריך לבודקו ע"י נפיחה מ"מ נוכל לומר דאין בדיקתו מעכבת בו לאוסרו אם לא בדקוה רק התוספות מפרשים דבחתוכי לא ראינו עד כמה הי' המחט תחוב ושמא הי' תחוב לחוץ דבדיקה זו ודאי מעכב לכל הדיעות וכמש"כ הרא"ש בסוגי' דישב לה קוץ בושט דכל השקלי וטריא הוא רק אם עתה רואין שאין הקוץ תחוב רק בפנימי לחודא אם יש לחוש שמא ניקב עד לחוץ וחזר לאחוריו אבל אם לא ראינו כלל בעת שנמצא עד כמה הוא תחוב בודאי דאסורה לכ"ע ומש"ה בשלמה שרואין שאינו תחוב עד לחוץ שרי ובחתוכה אסורה. וגם י"ל בדעת התוס' דס"ל דאע"ג דבשארי איברים יש לחש לקרום שעלה מחמת מכה בריאה לא חיישינן ליה דהרי ידוע דעת רש"י דאין סירכה בלא נקב ומש"ה טריפה בנסרכה שלא כסידרן ובכסידרן כשירה דהוא סתימה מעלייתא ועיי' ברא"ש שם שכתב דגם לרש"י סירכה תלויה כשירה שסירכה הבאה מחמת הנקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה חוט עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו הרי דאם נמצא סירכא תלוי' מחזקינן דודאי אינו מחמת נקב דאל"כ הי' נסרך למקום אחר וכמו כן נאמר להיפוך דהיכא דצריך לבדוק הריאה אם לא ניקבה ונמצאת שלמה אין לחוש דלמא מה דרואין אותה שלמה הוא קרום שעלה בה מחמת הנקב דאם קרום זה שאנו רואין עתה נעשה אח"כ מחמת נקב הי' נסרך למקום אחר ומסתמא לא ניקבה כלל, ועיין ביש"ש פרק אלו טריפות סימן מ"ט שכתב וז"ל אמאי מכשרינן לעיל מחט בריאה כשהיא שלימ' כו' ולא אמרינן שמא ניקב דהרי עורו רך והגליד פי המכה, י"ל דאין דרך הריאה להגליד אם לא שנסרך בקרום ממש ואז הוא נראה מבחוץ כו' וגם מאחר שהריאה נפוחה היא תמיד אין דרכה להגליד ולסתום פי הנקב אם לא בסירכה וקרום הנראה וזהו קרוב למה שכתבנו: סימן כח יבואר דין מחט או קוץ בושט או בבית הכוסות ופרטי חילוקיהם

בחולין (דף נ') ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה משני צדדים טרפה. עוד מביא שם הגמרא עובדא שבא לפני רבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות והפכה רבי ומצאה עלי' קורט דם ואסרה אמר אם אין שם מכה קורט דם מנין, והוכיח שם הר"ן מהך עובדא דרבי דהא דתני' דמצד א' כשירה אינו רק ע"י בדיקה פי' דלא סגי מה שרואין עתה בעת מציאת המחט שאינו תחוב רק מצד א' רק צריך לבודקו אם אינו נקוב עד לבחוץ. וכן כתב בחידושי הרשב"א שם וכן כתב בתוה"ב (דף ל"ח) וכן הביא הב"י בטור סימן מ"ח בשם תשובת הרשב"א. אמנם הב"י כתב דמהרמב"ם משמע דבנמצא מצד אחד כשר בלא בדיקה שכתב סתמא מחט שנמצא בעובי ביה"כ כשירה ואם ניקבה נקב מפולש טרפה וכן הביא לשון הרא"ש שכתב וז"ל הא דאמרינן מצד אחד כשירה אם הפכה ומצא עלי' קורט דם טרפה ומשמע דס"ל דא"צ להופכה רק ע"פ מקרה הפכה רבי וכן נראה להוכיח כן מדברי האלפס דהרי עיקר ראייתם של הרשב"א והר"ן הוא מהך עובדא דרבי והאלפס הרי השמיטה ולא הביאה כלל ומוכרח דס"ל דע"פ הזדמנות הפכה רבי ולא דדינא הכי לבודקה. אמנם הוכחה גמורה אין מכל זה וכמו שיבואר אח"כ רק עיין בש"ך ס"ק ל"ב שהביא דברי הרא"ש המבוארים להדיא דא"צ בדיקה והוא בדבריו (דף מ"ג) דקאמר שם עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ומש"ה פסקו האלפס ורמב"ם דלדידן דחוששין לספק דרוסה קיי"ל דלא כעולא וכתב שם הרא"ש דהא דפריך מספק דרוסה דכיון דאמר עולא אין חוששין משמע דא"צ בדיקה ושוב הביא הרא"ש לדברי הראב"ן שפסק כעולא וראייתו מהא דתניא מחט שנמצאת בביה"כ מצד א' כשירה הרי דלא חיישינן שמא הבריא ודחק הרא"ש לישב דלהאלפס דפסק דלא כעולא צריך לומר דשאני ביה"כ דקרומיו עבים, ועכ"פ הרי חזינן דהרא"ש ס"ל דהך ברייתא מכשרה גם בלא בדיקה, ומזה הרי יצא לנו דגם דעת הראב"ן הוא דלא כהרשב"א והר"ן מדהוכיח מהך דביה"כ דהלכה כעולא דאם נאמר דהברייתא בבדיקה הרי א"ש לכ"ע הא דכשירה מצד אחד דאין לומר דהראב"ן מפרש כהמפרשים הבריא נתרפא וא"כ י"ל דגם עולא מצריך בדיקה בישב לה קוץ בושט אם אינו נקוב עתה ורק דלנתרפא אינו חושש ומהני ליה בדיקה והחולקים על עולא ס"ל דלא מהני בדיקה כלל וזהו שהוכיח הר"ן מהא דמחט בבה"כ מצד א' כשירה ומוכרח דלכל הפחות לא חיישינן לנתרפא דאל"כ האיך מהני ליה אפי' בדיקה וכן מצאתי בספר תורת יקותיאל סי' מ"ח שפי' כן דברי הראב"ן וכ"כ בשו"ת פנים מאירות חלק א' סימן א', זה אינו חדא דהרי דעת הראב"ן דרק בושט וריאה לא מהני קרום שעלה מחמת מכה אבל בשארי איברים ס"ל דמהני סתימה שאח"כ א"כ הרי בביה"כ לא שייך כלל סברא דנתרפא ומאי הביא ראי' מביה"כ לושט, ועוד דהרי כבר בררנו לעיל סימן (כ"ו) דגם להמפרשים הבריא נתרפא מ"מ עולא מכשירה גם אם לא בדקה ועיקר מחלקותו של עולא ואינך אמוראי אינו בסברא דנתרפא רק פליגי אי חיישינן לניקב יעו"ש וא"כ הא מוכרח דהראב"ן ס"ל דביה"כ כשר בלא בדיקה ואי דקשה הא גופה מנ"ל להראב"ן והרא"ש להוכיח מהך ברייתא דקיי"ל כעולא דלמא איירי הברייתא בבדיקה, דנהי. דס"ל דמעובדא דרבי אין ראי' לזה מ"מ הרי גם בלא ראי' נוכל לומר כן, גם זה ניחא דס"ל דמדנקטה הברייתא סתמא דמצד אחד כשירה בודאי בלא בדיקה קאמר, ועוד ס"ל דהרי הברייתא תני מצד אחד כשירה משני צדדים טרפה ואח"כ תני בסיפא לא נמצא עלי' קורט דם בידוע שלאחר שחיטה נתחב וכשירה הרי דגם בנמצא נקוב משני צדדים דנקטה הברייתא דטרפה יש לה בדיקה להכשירה שלא ימצא עליו קורט דם ומזה יצא להו דאם כן מצד אחד כשירה מסתמא גם בלא בדיקה כשרה, ועל כל פנים הא מבואר דסביר' ליה דלא כהרשב"א והר"ן הנ"ל

[ב] גם מדברי התוס' נראה דס"ל דלא כהרשב"א דהתוס' ישבו דעת רש"י דס"ל דמחט שנמצא בהמסס גם מצד אחד אסורה וכתבו התוס' טעם לזה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא וכן כתבו התוס' בשבת (דף ל"ו) וכ"כ במס' סוכה (דף ל"ד), ומדבריהם נראה מוכרח דס"ל דבביה"כ כשר בלא בדיקה דאם נאמר דצריך בדיקה דוקא ובלא בדיקה אסורה הרי לא מהני ליה בדיקה דניחוש שמא נתרפא דלענין חשש דנתרפא הרי אין מקום לחלק בין המסס לבית הכוסות דאטו דביה"כ משום דיש לו שני קרומים עבים הוא קשה להתרפא יותר מן ההמסס ועל כרחך החילוק שבין המסס לביה"כ הוא בעיקר החשש של שמא ניקב דבהמסס דאין לו רק עור א' דק חיישינן בו שמא ניקב לחוץ ומש"ה אע"פ שהוא עתה שלם חיישינן שנתרפא אבל ביה"כ דיש לו שני קרומים עבים לא חיישינן ביה שניקב כלל וא"כ הרי כשר גם בלא בדקוהו כלל. ועיי' (בדף מ"ג) דקאמר ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופרש"י הבריא נתרפא וכן מפרש ליה הרמב"ם בפרק ג' מה' שחיטה ולשון אחר פי' רש"י ניקב ומסקנות הפוסקים דלדידן דחיישינן לספק דרוסה חיישינן גם לשמא הבריא וא"כ הרי ללשון ראשון דמפרש נתרפא הא מוכרח לכאורה דמחט שנמצא בביה"כ מצד א' כשר בלא בדיקה דלא חיישינן דניקב