בית הלוי חלק ב פה

יש לחוש לשמא על ידי קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי טרפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיק' מבחוץ ודקדק שם הש"ך בס"ק ז' אבל אם ניקב רק החיצון גם להרמ"א כשר ע"י בדיקה שיבדוק אם לא ניקב גם הפנימי דפנימי הרי יש לו בדיקה והא דכתב הרמ"א בסעי' ח' גבי עוף דצוארו מלוכלך בדם דכתב הב"י דשוחט הקנה ובודק הושט מבפנים והרמ"א כתב על זה דאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה כתב הש"ך לחלק דשאני שם דצריך בדיקה נגד כל מקום המלוכלך ובכה"ג ס"ל דאין אנו בקיאין אבל בהך דישב לה קוץ דהוא מקום ידוע גם הרמ"א מודה דסמכינן על בדיקתינו, ומש"ה כתב שם הש"ך ובסעי' ז' דאם תחב מחט בחיצון גם להרמ"א כשר ע"י שיבדוק הפנימי ומוכרח מזה דאין צריך לבדוק בפנימי רק נגד מקום שנתחב המחט בחיצון ולא חיישינן לדלמא ניקבו זה שלא כנגד זה, וכן הוא להדי' בפר"ח ס"ק יו"ד בפמ"ג בשפתי דעת ס"ק ז', דא"צ בדיקה רק נגד מקום הנקב, אמנם עיקר הדבר צריך ראיה דלא חיישינן לזה שלא כנגד זה ומדברי הרמ"א אין שום ראיה לזה כלל דמה שכתב הרמ"א דבאם יש לחוש שמא קוץ אפילו לא ניקב רק הפנימי אסורה ומוכח דבניקב רק החיצון שרי אין ראיה לזה כלל דהרי בסימן ל"א מבואר דקוץ שניקב עד לחלל טרפה דחיישינן שמא ניקב א' מאברים הפנימים וכתב שם הרמ"א אם נמצא נקב בבהמה עד החלל וספק אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי כשר משום ס"ס ספק ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקבו אברים הפנימים, וכן כתב הב"י בשו"ע בסי' מ"ט והקשה שם הט"ז מהך דינא של הרמ"א שבסי' ל"ג שכתב דאם יש לחוש שמא ע"י קוץ אסורה וחיישינן שמא ניקב גם החיצון הרי דלא התיר ע"י ס"ס זו וע"ש בנקודות הכסף שכתב לתרץ דבהך דושט שאני דאם ניקב הפנימי ע"י קוץ שכיח שינקוב גם החיצון והאיסור שכיח יותר מן ההיתר ומש"ה לא מקרי ס"ס וא"כ הרי סברא זו לא שייך רק לענין חששא דלמא ניקב להדיא שניקב גם השני באותו מקום שניקב הראשון אבל אם בדקנו אותו נגד הנקב ואין בו נקב ושוב אין לנו לחוש רק שמא יש בו נקב רחוק מכנגד זה הנקב ודלמא ניקבו זה שלא כנגד זה ולגבי ספק זה הרי לא שכיח כלל האיסור יותר מן ההיתר דהוא חשש רחוק דלמא בעת הנקיבה היו משונים הקרומים במעמדם ושוב נוכל להתירו ע"י ס"ס, ומש"ה הרמ"א דאיירי רק בספק ע"י קוץ מש"ה לא החמיר רק בניקב הפנימי דאז יש לחוש לשמא ניקב גם החיצון ממש זה כנגד זה דהרי אין לו בדיקה מבחוץ ומש"ה לא מהני ביה ס"ס דהאיסור שכיח יותר מן ההיתר אבל בניקב רק החיצון דלענין חשש שמא ניקב כנגדו גם הפנימי הרי מהני ליה הבדיקה גם לדידן כיון דהוא מקום ידוע ולענין חשש שמא ניקבו זה שלא כנגד זה הרי מהני ליה הך ס"ס אבל היכא דבודאי ניקב ע"י קוץ שתחב מחט לפנינו בחיצון דליכא ס"ס הרי י"ל דלהרמ"א אסורה דיש לחוש דלמא ניקבו זה שלא כנגד זה וצריך בדיקה כל אורך הושט ושוב אינו מקום ידוע ולא סמכינן על בדיקתנו להרמ"א ומנ"ל להש"ך להתיר גם בכה"ג להרמ"א

[י] ואם נאמר כמש"כ דאם הוא בודאי על ידי קוץ צריך בדיקה בהשני כל אורך הושט דחיישינן לניקבו זה שלא כנגד זה נוכל לישב הך לישנא דמפרש הבריא נתרפא גם לדעת רבינו ירוחם דלהך לישנא צריך בדיקה גם לעולא מנקב וס"ל להאי לישנא דלנקב יש לושט בדיקה גם מבחוץ והחולקים על עולא ס"ל דלא מהני ליה בדיקה דחיישינן לנתרפא ומ"מ פריך הגמ' שפיר מ"ש מספק דרוסה ונאמר דהא דס"ל להך לישנא דלנקב יש לו בדיקה גם מבחוץ זה אינו רק כשאין צריך בדיקה אלא במקום מצומצם נגד הקוץ אבל אם צריך בדיקה במקום גדול גם הך לישנא ס"ל דאין לו בדיקה מבחוץ ואפילו מנקב ואין זה דוחק לומר כן דהרי להדיא כתב כן בחידושי הרשב"א (דף ל"ג) בשם הרמב"ן דבממסמס קועי' דמא דצריך לבדוק נגד כל אותו מקום. המלוכלך אין לו בדיקה מבחוץ ואפילו מנקב ובמקום ידוע יש לו בדיקה גם מבחוץ מנקב והובא סברא זו בטור סימן ל"ג בשם יש מחלקין ונאמר דכן ס"ל להאי לישנא ומיושב בזה הא דבסוגיא דממסמס קועי' דמא כתב רש"י בסתימות דאין לו בדיקה גם לנקב ולא הביא שום לישנא אחרינא דרק בישב לה קוץ בושט דהוא מקום מצומצם הוא דס"ל להך לישנא דיש לו בדיקה מנקב, גם נקדים עוד דבר אחד דהנה בעיקר הדין דנקובת הושט הרי נחלקו הפוסקים אם הוא נבלה או טרפה וכמבואר לעיל (בסימן כ"ד) ודעת רש"י הוא דהוא נבלה וכמו שכתב בדף ל"ב בד"ה ויש מהך נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ונאמר דעד כאן לא ס"ל לרש"י דהוא נבלה רק בניקבו זה כנגד זה אבל בניקבו זה שלא כנגד זה דכל הטריפות שבו הוא רק משום דאם יתרמי אהדדי יהיה זה כנגד זה ס"ל לרש"י דעתה אינו רק טרפה ולא נבלה כיון דעתה אינו זה כנגד זה, וא"כ א"ש הכל דהגמ' הרי פריך על עולא ומ"ש משתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן דאסורה ומשני התם איתחזק איסורא הכא לא איתחזק איסור' וכתבו התוס' דלחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דאסורה ג"כ לא דמי דשם נהי דלא איתחזק איסורא הא לא איתחזק ג"כ היתירא אבל בישב לה קוץ איתחזק התיר' וכבר דברו המחברים הרבה בביאור דברי התוס' הללו דהרי ספק נקובת הושט הוא ספק נבלה וא"כ האיך הוא איתחזק התירא כיון דהוא ספק בשחיטה דאיכא חזקת איסור אינו זבוחה וכבר כתבנו בזה דיש מקום לומר דהתוספות סבירי להו כהני פוסקים דנקובת הושט הוא רק טרפה ולא נבלה ואמרינן בה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נאסרה אבל אם נאמר דהוא נבלה גם בהך דעולא יש לה חזקת איסור וא"כ לא גריעי מחתיכה אחת ספק חלב דאסורה, וככל החזיון הזה ס"ל להאי לישנא ומש"ה מפרש הבריא נתרפא אבל בדיקה מנקב צריך דגם עולא דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה מ"מ הרי זה אינו רק משום חזקת היתר של הבהמה משא"כ לגבי ספק נקובת הושט דאיכא חזקת איסור אינו זבוחה צריך בדיקה אם אינו נקוב גם החיצון ובדיקה מהני ליה דמקום ידוע מהני ליה בדיקה גם, מבחוץ לענין נקב ולשמא נתרפא ס"ל לעולא דלא חיישינן כלל כיון דעתה הוא שלם ואי דניחוש דלמא ניקבו זה שלא כנגד זה וא"כ הרי צריך לבדוק להחיצון כל אורך הושט ושוב אינו מקום ידוע ולא מהני ליה בדיקה מבחוץ גם מנקב כמו בממסמס קועי' דמא בזה ס"ל לעולא כיון דבכה"ג אינו רק טרפה ולא נבלה לא חיישינן ליה כלל כמו דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה משום דאיכא חזקת היתר ולחשש דלמא ניקבו זה כנגד זה דהוא נבלה הרי מהני ליה הבדיקה, ועל זה שפיר פריך הגמר' מאי שנא מספק דרוסה פי' דחיישינן לספיקא דידיה ואע"ג דאינו רק טרפה ומצרכינן בדיקה ואם לא בדקו אסורה וגם כאן נצריך בדיקה בכל הושט דניחוש גם לניקב זה שלא כנגד זה ושוב אסורה דבכה"ג אין לו בדיקה מבחוץ ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, ודוק כי הוא תי' נכון לפרש"י, ועיי' ברמב"ם פרק ג' מהלכות שחיטה שכתב להדיא דגם בניקבו זה שלא כנגד זה הוא נבלה וזהו דלא כמש"כ ומ"מ אין מזה סתירה לדברינו אם נאמר דלשון ראשון של פרש"י חולק על זה ועיי' מה שכתב בכו"פ ריש סימן ל"ג בזה

[יא] והנה בעיקר הדין הנ"ל דס"ל להש"ך דגם בניקב בודאי ע"י קוץ א"צ לבדוק בהשני רק כנגד במקום הנקב ולא במקום אחר אין להביא ראיה להש"ך מהא דכתב הב"י בסי' ל"ג סעיף ט' דעוף הבא וצאורו