בית הלוי חלק ב פב

פקע ואינו זבורה אינו איסור כלל א"כ הא ניחא הא דלא הקשה רב כהנא מכל התנאים דחוששים למיעוטא דדלמא ס"ל דוזבחת לא בא להוסיף איסורא כלל וא"כ הא ליכא חזקה ורק מיעוט גרידא ואינו רק מדרבנן ורק מדברי ר"מ מוכח דוזבהת הוא איסור עשה דהתוס' בחולין (דף ל"ג) בד"ה אחד נכרי הקכו לר"מ דס"ל דאמה"ח אינו נוהג בעוף לישראל ובבן נח נוהג א"כ מי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור ותירצו דמ"מ גם לר"מ אסור גם לישראל אמה"ח דעוף משום איסור שאינו זבוחה הרי דלר"מ מוכרחין לומר כן ואיכא חזקת איסור ומש"ה נקט רב כהנא רק לר"מ אבל לכולהו תנאי י"ל דוזבחת אינו איסור כלל: סימן כו יבאר היטב סוגי' דישב לה קוץ כוש ט בחולין דך מ"נ

במס' חולין (דף מ"ג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא. ופריך בגמרא מאי שנא מכפק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, ופירש רש"י הבריא ניקב ונתרפא וה"ל קרום בעלה מחמת מכה בושט ואין קרום, וכן מפרש ליה הרמב"ם דז"ל בפרק ג' מה' שחיטה הלכה כ"א נמצא קוץ עומד בושט ה"ז ספק נבלה שמא ניקב הובט ועלה קרום במקום הנקב ואינו נראה, ולשון שני פרש"י הבריא ניקב וכמו וברא אותם בחרבותם וכן מפרש האלכם, וגם הרשב"א בחידוכיו שם חלק על פי' הראשון והביא ראי' דודאי דלנהרפא לא חיישינן לכ"ע ומפרש הבריא ניקב יע"ש

[ב] והנה אמרנו לחקור תחילה אליבא דעולא לפי מה דס"ל דאין חוששין שמא הבריא אם הוא מכשרה בלא שום בדיקה כלל או דגם לדידי' צריך בדיקה עכ"פ אם אין בו עתה נקב. ולכאורה הי' נראה פשוט דזה תלוי בשני הפירושים הנ"ל דאם נפרש כפי' השני דמפרש הבריא ניקב אבל לנתרפא כ"ע מודים דלא חיישינן לה בשום דוכתא א"כ הרי ודאי דעולא מכשירו ואפי' אם לא בדקו מנקב כלל דהרי עולא קאמר דאין חוששין שמא ניקבה ואם נאמר דאינו מכשירו רק בבדיקה דוקא שנראה שאין בו נקב בקרום השני ואם לא בדקו גם לעולא אסורה א"כ מה הי' לנו לחוש עוד אחר הבדיקה ומאי אין חוששין דקאמר והרי אדרבה הוא חושש לניקבה אלא ודאי דגם בלא בדיקה כשר לדידי', אמנם לפי' הראשון דמפרשים הבריא נתרפא הרי י"ל דגם עולא אינו מכשיר רק בבדיקה דוקא אם אין בו עתה נקב ואם נאבד בלא בדיקה גם לדידי' אסורה רק דעולא קמ"ל דמהני לי' בדיקה ולא חיישינן לנתרפא והחולקים על עולא ס"ל דלא מהני לי' בדיקה דאע"ג דרואין עתה באין בו נקב מ"מ חיישינן דלמא נתרפא, וזה לשון רבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק שלישי שהביא שם מחלוקת הפוסקים בפסק הלכה אי קיי"ל כעולא או לא ושוב כתב וז"ל יש מפרשים שמא ניקב ועלה בו קרום מלשון בריא ולפי"ז למי שכרקו כעולא אין חוששין וסגי בבדיקה ולאותן שפסקו דלא כעולא וחוששין שמא הבריא אין לו תקנה בבדיקה, והרי"ף פי' שמא יצא לחוץ כו' ולפי זה אפי' למאן דפוכק דלא כעונא סגי בבדיקה הרי כתב להדי' דלפירוש הראשון גם אם נפסוק כעולא צריך בדיקה דוקא וכן כתב להדי' הדרישה ופרישה בטור יו"ד סימן ל"ג וכן הבינו כמה מרבותינו האחרונים בשו"ת פנים מאירות חלק א' סימן א' ובנו"ב מה"ק חלק יו"ד סי' ח' ובתורת יקותיאל דלהמפרש נתרפא גם לעולא צריך בדיקה

[ג] אמנם אוחרי העיון אינו נראה כן דהרי דברי רבינו ירוחם לא יתכנו רק לדעת רתוס' (בדף כ"ח) שכתבו דלנקב יש לושט בדיקה גם מבחוץ ולדידהו יש מקום לומר דגם עולא מצריך בדיקה אבל הרי גם רש"י הביא להך כירוכא דנתרפא ודעת רש"י הוא דגם לנקב אין לושט בדיקה מבחוץ ואם היה צריך בדיקה לא הי' מהני כדיקה ומוכרח דרש"י ס"ל דגם אם נכרש נתרפא מ"מ מכשירה עולא גם בלא בדיקה, דהרי ודאי דוחק גדול לומר דלהן פירושא לא קמכשיר עולא רק באם נשאר קצת גם מעור הפנימי לאותו צד שהוא דבוק להחיצון דיכולין לבודקו דכל כזה לא היה לו לרש"י לסתום רק לפרש, ועוד דהרי בהא דפריך הגמרא על עולא מאי שנא מספק דרוסה וכתב רש"י וז"ל ומ"ש מספק דרוסה דמשום דעל ארי ביניהם אמרינן שמא דרס ומצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר למבדקי' דנקב משהו בעור חיצון של ושט לא מינכר הרי דכתב רש"י להדי' דעולא מכשיר גם בניקב כל העור הפנימי ולא נשאר רק עור החיצון לחודא ובו הא לא מהני בדיקה ומוכרח בדעת רש"י דגם אם נפרש נתרפא לא חייש עולא לנקב כלל ומכשיר גם בלא בדיקה. ואין לומר דדברי רש"י הללו רק אליבא דפי' השני אבל פירושו הראשון דמפרש נתרפא אזל בשיטת המפרשי' דס"ל דלנקב יש לושט בדיקה גם מבחוץ, זה ודאי לא ניתן להאמר כלל דהרי כל מה דהוצרך רש"י להאריך ולכתוב דהכא אי אפשר למבדקי' הרש בא לישב דלא תיקשה מאי פריך הגמרא מספק דרוסה והרי דרוסה מותרת בבדיקה ודלמא עולא מכשירה רק בבדיקה ומש"ה הוסיף רש"י בביאורו וכתב דהכא אי אפשר למבדקי' דנקב אין ניכר מבחון ומש"ה מקשה הגמרא שפיר והרי אם נפרש הבריא מא מקום להקשות כן כלל דכיון דעולא אמר דאין חוששין ניקב הרי בע"כ כוונתו בלא בדיקה דאי בבדיקה מה יש לט לחוש עוד וא"כ הרי גם אם נאמר דיש לושט בדיקה אא מקשה הגמרא שפיר מ"ש מספק דרוסה דצריך בדיקה ובלא בדיקה אסורה והכא מכשיר עולא גם בלא בדיקה ובע"כ דדברי רש"י הללו אזלין בשיטת המפרשים הבריא נתרפא דלדידהו הי' מקום לומר דגם עולא לא מכשירה רק ע"י בדיקה מנקב וקמ"ל עולא רק דלא דחיישינן לנתרפא וא"כ קשה לי' לרש"י מאי פריך מספק דרוסה ומש"ה הוסיף רש"י בביאורו דהכא הא אי אפשר בבדיקה דאין לבודקו מבחוץ ומש"ה פריך הגמ' מספק דרוסה דאסורה בלא בדיקה וא"כ הכא דא"א לבודקו צריך להיות אסורה, ועכ"פ חזינן להדי' מוכרח בדעת רש"י דגם אם נפרש הבריא נתרפא מ"מ ס"ל דאין לנקב בדיקה מבחוץ וא"כ הא מוכרח דעולא מכשירה גם בלא בדיקה דאם הי' צריך בדיקה דווקא לא הי' מהני לי' בדיקה מבחוץ כלל וזהו מוכרח דלא כרבינו ירוחם

[ד] וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש שכתב וז"ל פרש"י מ"ש מספק דרוסה דמשום דעל ארי חיישינן וצריך בדיקה והכא אי אפשר למבדקי' רש"י לטעמו שפירש לעיל בפרק ב' דאפי' נקב לא מינכר ביה ולמאי דפרשתי לעיל דדוקא אדמומית של ארס אינו ניכר אבל נקב מינכר ביה פריך הכי ומ"ש מספק דרוסה דצריך בדיקה והכא קאמר עולא אין חוששין דמשמע דאפי' בדיקה לא בעי' עכ"ד והרי הרא"ש בע"כ אזל לשיטת המפרשים נתרפא דלהמפרש ניקב הרי אין שום מקום התחלה לקושייתו דכיון דאמר אין חוששין שמא ניקב בע"כ דכשר גם בלא בדקו וכמש"כ למעלה דאי בבדיקה דוקא מה יש לנו לחוש עוד ומאי אין חוששין דקאמר עולא וא"כ לא הוצרך הרא"ש לדחוק דקושי' הגמרא הוא דלשון אין חוששין משמע דאפי' בדיקה א"צ דלא הוצרך כאן למשמעות דבע"כ מוכרח לומר כן אלא ודאי דהרא"ש דיבר כאן לשיטת המפרשים נתרפא ומש"ה הוקשה לי' להרא"ש מאי פריך דלמא גם עולא מצריך בדיקה מנקב ועל זה תירץ דלשון אין חוששין משמע להגמרא דגם בדיקה אין צריך הרי להדיא דגם לשיטה זו מ"מ עולא מכשירה גם בלא בדיקה ודלא כרבינו ירוחם. ועיי' עוד ברא"ש שם שכתב דהאלפס פסק דלא כעולא משום דהגמרא פריך על עולא מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וא"כ לדידן דקי"ל דחוששין לספק דרוסה קיי"ל דלא כעולא אבל הראב"ן פסק כעולא מהא דאיתא לקמן (דף נ') מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' כשירה משני צדדים טרפה הרי דלא חיישינן שמא הבריא והנה לפום רהיטא נראה דגם הראב"ן מפרש הבריא נתרפא [וכן הוא