בית הלוי חלק ב פא

דאין זה בדיקה גמורה לומר דאחרי שבדקנוהו ולא מצאנו בו נקב דודאי לא ניקב דיכול להתרחש דיהיה נקוב ולא יהיה ניכר אבל רוב פעמים ניכר ע"י הבדיקה, והיכא דנולד ריעותא בבהמה דע"פ דין צריכה בדיקה וכגון באתי כי ממסמס קועי' דמא ס"ל לרש"י והרמב"ם דלא מהני לה הבדיקה, אבל בבהמה דעלמא שלא נולדה שום ריעותא כלל ואיכא רובא דרוב בהמות כשרים הם ואינם נקובת הושט ואע"ג דאיכא מיעוטא דנקובת מ"מ אם בדקוהו אפי' מבחוץ גם הם מודים דהאיך נבא לחוש לה גם אחר בדיקה לנקובה דהוא מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ לא חייש ליה כלל ואפי' באיכא חזקה המסייע למיעוט, ושפיר נוכל לומר לכ"ע כמ"ש התוס' דהא דאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל היינו רק בלא בדיקה אבל בבדיקה שפיר מצי אכיל גם לר"מ וא"כ הא לא שייך כלל להקשות מבשר תאוה ועכ"פ מיושבים דברי ר"ת דלא מצי אמר היכי אכלינן בישרא

[ד] ובזה צ"ע לי דברי הרשב"א במשמרת הבית (דף ז') שהקשה שם על הא דחולין (דף י"א) דלרב אשי דלא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר תיקשה לדידיה אנן היכי אכלינן בישרא נימא סמוך מיעוטא דנקובה לחזקה דבהמה בחי' וכן רב כהנא למה נקט לר"מ היכי אכיל ה"ל לומר היכי אכלינן ע"ש שהאריך בזה וכ' סברות מחודשות דלא בכל דוכתא אמרינן לדידן סמוך מיעוטא לחזקה, דלפי מה שכתב הרשב"א עצמו בחידושיו לחולין לתרץ הא דלא פריך מבשר תאוה משום דדברה תורה כנגד יצה"ר א"כ הרי אין אנו צריכין לדחוק כמש"כ התוס' דרב כהנא מביא ראיה מתקנתא דרבנן לדאורייתא ונוכל לומר דבדרבנן כ"ע ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר וכל השקלי וטריא של רב אשי ור"כ הוא רק אם נחלק כן בדאורייתא ומש"ה לדידן ניחא דגם בחזקה המסייע למיעוט הוא רק דרבנן ומש"ה פריך רק לר' מאיר דלדידיה בחזקה המסייע למיעוט הוא איסורא דאורייתא

[ה] הן אמת דלכאורה עיקר דברי התוס' דדף כ"ח שכתבו דזהו דקאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל אלא על ידי בדיקה מבחוץ וכן מה שכתבו בחידושי הרשב"א והר"ן דמש"ה לא פריך מבשר תאוה די"ל דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר צריכים עיון לי, ולכאורה לא ידעתי לפרש המשך הסוגיא לפי דבריהם דהרי כך היא הצעת הסוגיא דרב אשי מדקדק דאזלינן בתר רובא מדהתירה התורה לשחוט ולאכול ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט ואר"א אמריתא לשמעתי' קמי' דרב כהנא ואמר לי ודלמא היכא דלא אפשר לא אפשר דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוט היכי אכיל בישרא וכ"ת ה"נ דלא אכיל כו' והרי הך וכי תימא בא לקיים דברי רב אשי והוכחתו דכי תאמר דלעולם לא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר ושפיר קמה הוכחה שלו דאזלינן בתר רובא מהא דהתירה התורה לאכול ומה דקשיא לך דא"כ לר"מ דחושש למיעוט היכי אכיל נימא דבאמת לדידיה אסור מן התורה לאכול והא דשרי בשר תאוה הוא רק ע"י בדיקה מבחוץ כריב"א או לא דיברה אלא כנגד היצה"ר, והרי הוא סותר את עצמו בזה דא"כ דיש מקום לומר כן האיך אתה מדקדק מזה דאזלינן בתר רובא וזהו ג"כ כוונת התוספו' בחולין (דף י"א) ובבכורות שהקשו אמאי לא פריך מבשר תאוה והוכיחו מזה דר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן דלכאורה אין זה דקדוק חזק כל כך דמאי נ"מ אי פריך מבשר תאוה או מפסח וקדשים רק כוונתם כמו שכתבנו דהך וכי תימא הרי הוא סותר את עצמו דבא לקיים הוכחתו של רב אשי דמאכילת בשר מוכח דאזלינן בתר רובא ולר"מ נימא דבאמת אסור לאכול אבל להתוס' דדף כ"ח והרשב"א והר"ן קשה דאין לומר לדידהו דה"ק וכ"ת ה"נ דלא אכיל פי' דרק לר"מ הוא דנאמר כן דרק איהו ס"ל הך סברא דמבשר תאוה אי אפשר ללמוד משום דלא דיברה אלא כנגד יצה"ר אבל רבנן לא ס"ל הך סברא ובהך סברא גופיה פליגא רבנן ור"מ דרבנן לא ניחא להו לומר כן ומש"ה מדייקי שפיר מזה דאזלינן בתר רובא בכל דוכתא ור"מ הוא דדחי הוכחה זו כן, זה אינו מספיק דא"כ דניחא ליה לומר דרבנן ור"מ יחלקו בהך סברא גופה א"כ במה נדחו הוכחה של ר"א מהא דלר"מ פסח וקדשים מאי איכא למימר דמוכרח מזה דלר"מ יש חילוק בין אפשר ללא אפשר נימא ג"כ דבזה פליגא על ר"מ ורבנן לא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר וכמו דהיה ניחא לו לומר דפליגא בהסברא דלא דיברה אלא כנגד יצה"ר וצ"ע, והנראה לומר דהם מפרשים דהא דאמר רב אשי אמריתא לשמעתיה קמי' דר"כ לא על דברי רב אשי והוכחתו לחודא קאי דיליף לה משחיטה עצמה רק קאי על כל הסוגיא ועל כל הלימודים של כל האמוראים הנזכרים שם מקודם דלמדו כל אחד ממקום אחר דאזלי' בתר רובא מעגלה ערופה ומפרה אדומה ומרוצח ועדים זוממין ומשחיטה וממכה אביו ואמו וכל הלימודים הללו אמרם לרב כהנא ודחאם דלמא היכא דלא אפשר שאני והא דקאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל בישרא לא בא כלל לקיים הוכחתו של רב אשי משחיטה דהוכחה זו בודאי נדחית ממ"נ רק הכי קאמר וכ"ת ה"נ דלא אכיל אלא ע"י בדיקה או לא דיברה אלא כנגד יצה"ר ולעולם לא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר וא"כ עדיין נתקיימו שארי הוכחות של אינך אמוראי ופריך ליה מפסח וקדשים מאי איכא למימר דא"א לבודקו והתורה ציותה לאכלם ובע"כ מוכרח לחלק בין אפשר ללא אפשר ואם כן נסתרו כל ההוכחות, ועיי' בבכורות (דף כ"א) שהביאו התוס' הא דאמרו ר"ע ור' טרפון אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם דהיו שואלים להעדים דלמא במקום סייף נקב היה וכתבו התוס' בשם ר"ת דאין טעמו משום דחיישי למיעוטא דבהדיא חשיב לה במס' חולין לא אפשר ושוב דחו זה התו' דכה"ג לא מקרי לא אפשר כיון דמשכחת לה שפיר בהיה קרום של מוח מגולה ונקבו ובחולין דחשיב לי' לא אפשר היינו דס"ל להגמר' לדוחק לאוקמא הפסוק כן עכ"ד, הרי חזינן להדיא דס"ל להתוס' דהא דאמר דלמא היכא דלא אפשר לא אפשר קאי על כל הלימודים של כל האמוראים ולא רק על דברי רב אשי לחודא, ועכ"פ נהדר לדידן דשפיר מיושב קושית מהרש"א הא דלא קאמר היכי אכלינן ואין מכאן הוכחה בדעת ר"ת דס"ל דאינו נבלה

[ו] ובזה שכתבנו דהגמ' פריך לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא היינו דמדאורייתא צריך להיות אסורה לדידיה משום סמוך מיעוטא דנקובה לחזקת אינו זבוחה יתישב לנו דקדוק א' דלמה אמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא והרי כמה תנאי מצינו דס"ל דחוששין למיעוטא ולמה נקט ר"מ דוקא, ולפי הנ"ל הא ניחא שפיר דנהי דמצינו לכמה תנאי דחששו למיעוטא מכל מקום לא מצינו בדבריהם שיאמרו להדיא דבחזקה המסייע למיעוט יהיה ספק דאורייתא ורק לר"מ מצינו שאמר כן במפורש דמטהר מטעם זה גבי תינוק שנמצא בצד העיסה הרי דאומר סברא זו גם להקל. ואע"ג דזה תלוי בזה ומאן דחושש למיעוט גרידא מדרבנן ס"ל דבחזקה המסייע הוא מה"ת וכמו שכתבנו למעלה מ"מ להדיא לא נזכר כן רק בדברי ר"מ ומש"ה נקט רק לר"מ. אמנם עוד יותר יש לומר דהנה רש"י פי' בכמה דוכתי דהא דאמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי וכבר מבואר במקום אחר דלדעת רש"י יש מקום לומר דאינה חזקה גמורה רק ספק איסורא והתוס' הקשו עליו דאיסור זה דאמה"ח הרי בודאי כבר פקע מינה ומש"ה כתבו דהחזקה הוא חזקת איסור של אינה זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת ולא שאינה זבוחה ואסורה בלאו הבא מכלל עשה, ועיי' במס' שבועות (דף כ"ד) בתו' ד"ה האוכל שחקרו בהך פסוק דוזבחת ואכלת אם בא להוסיף איסור לאו הבא מכלל עשה על אכילת שאינו זבוחה או דלא בא להוסיף איסור כלל רק בא להורות לנו במה יופקע איסור אמה"ח ואיסור נבלה ואם נאמר כן הא ליכא שום חזקה לאיסור בספק בשחיטה דאיסור אמה"ח הא ודאי כבר