בית הלוי חלק ב פ

פ') גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר דאע"ג דרוב תינוקות מטפחין מ"מ עיסה זו בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא דאינן מטפחין לחזקת טהרה דעיסה ואיתרע ליה רובא וה"ל ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול דטהור ורבנן מטמאין דרובא וחזקה רובא עדיף ופרש"י דר"מ אזל לטעמו דס"ל דחיישינן למיעוט גרידא ומש"ה לדידיה אלים מיעוטא ומצטרף בהדי חזקה נגד הרוב ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא, והנה הא דתלי רש"י הך פלוגתא דר"מ ורבנן היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא לההיא פלוגתא דפליגי ר"מ ורבנן אם חיישינן למיעוט גרידא לא מדעת עצמו אמר כן רק דכמעט כן מבואר להדי' בחולין (דף פ"ו) בגמר' דאמר שם דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה כו' הרי דהני שני פלוגתות תלוים חדא באידך, והנה הרי התוס' בכמה דוכתין כתבו דגם ר"מ אינו חושש למיעוטא מה"ת רק מדרבנן וכ"כ בחולין (דף י"ב) ד"ה פסח ובדף פ"ו סוף ד"ה סמוך ובבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא, והרי הא דאמר ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה הוא מדאורייתא דהא אזיל לקולא משום האי סברא ומטהר לעיסה דלדידיה הוא ספק טומאה דטהור באין בו דעת לשאול. ולכאורה אינו מובן האיך תלוי זה בזה והצ"ל דהגמ' ס"ל דחד טעמא להו דמשום דר"מ חושש למיעוט גרידא מיהא דרבנן ולא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי מש"ה אם נצטרף עמו חזקה הרי הוא ספק דאורייתא ורבנן משום דלא חיישי למיעוטא כלל דס"ל דכמאן דליתא דמי מש"ה גם באיכא חזקה המסייע הוא אינו מדאורייתא ועכ"פ יהיה הסברא איך שיהיה זה מוכרח דאם ניחוש למיעוט גרידא אפי' רק מדרבנן בע"כ בהדי חזקה הוא ספק דאורייתא

[ב] וא"כ הרי מיושבים דברי ר"ת בבכורות שפיר דהרי כך היא הצעת הסוגיא בחולין (דף י"א) דרב אשי אמר שם דהא דקיי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא ידעינן לה משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וניחוש שמא במקום נקב שחט אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמי' דרב כהנא ואמר לי ודלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחיט וכי תימא הכי נמי דלא אכיל פסח וקדשים מאי איכא למימר וכתבו שם התוס' בד"ה פסח וקדשים הא דלא קאמר בשר תאוה מאי איכא למימר משום דר"מ אינו חושש למיעוט אלא מדרבנן ומשו"ה קאמר וכ"ת ה"נ דמחמיר מדרבנן שלא לאכול בשר תאוה ופריך מפסח וקדשים דאינו יכול להחמיר בהם ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק בדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה דנוכל לחלק כן בדאורייתא וכן כתבו התוספ' בבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא ושם הוסיפו להסביר תירוצם יותר דמדקדק כיון דחזינן דר"מ בדרבנן ע"כ מחלק בין אפשר ללא אפשר בע"כ דגם בדאורייתא יש חילוק בזה דאם איתא דבדאורייתא אין לחלק בין אפשר ללא אפשר לא היה לחכמים לחוש ולגזור היכא דאפשר כיון דאיכא מקום דלא אפשר לקיים גזרתם יעו"ש, והנה בודאי דתירוצם דחוק קצת ועיי' במרדכי בחולין פ' הזרוע שכתב בשם ספר החכמה דר"מ חושש למיעוט מדאורייתא כדמוכח בפ"ק דחולין דקאמר וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר ואי לא חייש למיעוטא מדאורייתא מאי פריך, לתרץ הא דחייש ר"מ זהו רק מדרבנן ובפסח וקדשים היה מעמיד על דין תורה אלא ש"מ מדאורייתא כו' הרי להדיא דלא ס"ל כתי' התוספו' וס"ל לדוחק לומר דמדקדק מתקנתא דרבנן לדאורייתא, וא"כ נאמר דכן ס"ל לר"ת בבכורות וי"ל דגם רב אשי דמדקדק דאזלינן בתר רובא מהא דלא חיישינן שמא במקום נקב שחט וס"ל דאין לחלק בין אפשר ללא אפשר מ"מ גם הוא מודה דבאיסור דרבנן נוכל לחלק דהיכא דאפשר החמירו בו חכמים שלא לבא לידי ספק איסורא דאורייתא והיכא דלא אפשר לא העמידו דבריהם ורק בדאורייתא לא ס"ל לרב אשי לחלק בין אפשר ללא אפשר ומש"ה מדקדק רב אשי שפיר דבכל דוכתא מדאורייתא אזלינן בתר רובא מהא דאמר רחמנא שחוט ואכול ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט ורב כהנא לא דחי ל' מהא דהיכי אכלינן בישרא דהרי לדידן גם באיכא חזקה המסייע למיעוט לא חיישינן ליה מדאורייתא רק מדרבנן והאיך יביא לו ראיה מדרבנן לדאורייתא ומש"ה הקשה לו רק מר"מ היכי אכיל בישרא דלדידיה הרי היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הוא דאורייתא דהא גבי טומאה מקיל משום האי סברא ולדידיה צריך להיות אסור לאכול בשר מדאורייתא משום סמוך מיעוטא דנקובת הושט לחזקת איסור דבהמה בחי' ומיושב היטב קושית מהרש"א דלא מצי אמר היכי אכלינן ולעולם לגבי ספק נקובת הושט איכא חזקה המסייעו ומ"מ הביא ר"ת ראיה מהא דלא אמר היכי אכלינן בישרא דלא קיי"ל כר"מ ולא חיישינן למיעוט גרידא היכא דליכא חזקה משום דזה תלוי בזה דאם היינו חוששין למיעוט גרידא מדרבנן אם כן אי איכא חזקה היה צריך להיות אסור מדאורייתא ושוב ה"ל לומר היכי אכלינן בישרא ומיושב היטב דברי התוס' דבכורות בלא שום דוחק

[ג] ואי ואי דא"כ לפמ"ש דר"ת מפרש דשקלי וטרי' של הגמר' לר"מ היכי אכיל בישרא קאי על מדאורייתא דמה"ת צריך להיות אסור לדידיה אם לא נחלק בין אפשר ללא אפשר א"כ הא תשאר עליו קושית התוספו' בחולין ובבכורות דאמאי לא אמר בשר תאוה מאי איכא למימר, גם זה אינו דיחוי לדברינו דהרי קושיא זו לא רק לפי דברינו תיסוב דהרי כמו כן קשה על המרדכי דחולין הנ"ל שכתב להדיא דר"מ חושש גם למיעוט גרידא מדאורייתא וכן מוכרח דעת התוס' בחולין (דף פ"ו) דאיתא שם דר' מאיר מחייב על שחיטת חרש שוטה וקטן משום נבלה משום דרוב מעשיהם מקולקלים והקשו שם התוספו' כיון דר"מ חושש למיעוט האיך לוקה עליה משום נבלה הא איכא מיעוט מעשיהם מתוקנים ומוכרח דס"ל להתו' דר"מ חושש למיעוט מן התורה וכן הקשו שם התוס' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דלמה צריך לומר לר"מ דמטהר משום דעיסה בחזקת טהרה עומדת מסייעו למיעוט דאינו מטפחין והרי בלא"ה כיון דאיכא מיעוט דאין מטפחין לר"מ דחושש למיעוט ה"ל ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לשאול, הרי מוכח מכל זה דס"ל דר"מ חושש למיעוט מן התורה ולדידהו הרי ג"כ קשה אמאי לא פריך מבשר תאוה וכמו דנתרץ דברי התוס' הללו כן נתרץ לר"ת, ועיי' בחידושי הרשב"א בחולין (דף י"א) שהקשה ג"כ אמאי לא פריך מבשר תאוה ותי' דהמ"ל דבאמת ע"פ דין היה צריך להיות אסור לר"מ לאכול בשר תאוה רק לא דיברה תורה להתיר בשר תאוה אלא כנגד יצה"ר מוטב יאכלו בשר שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות ומש"ה פריך יותר טפי מפסח וקדשים דהתורה ציותה לאכלן וכן כתב בחידושי הר"ן שם יעו"ש וכן נאמר לר"ת והתוס' והמרדכי הנ"ל, ועיין עוד בחולין (דף כ"ח) דדעת רש"י שם דגם לנקב אין לושט בדיקה מבחוץ והתוס' בשם ריב"א כתבו דיש לנקב בדיקה גם מבחוץ והקשו עליו דא"נ מאי קאמר לר"מ היכי אכיל בישרא נימא דהיה אוכל ע"י בדיקה ותירצו דיש חולי שהליקוי שלו אדום והבהמה נאסרת על ידו ואין לו בדיקה מבחוץ ופריך שפיר, עוד תירצו דזהו דמסיים הגמ' וכ"ת ה"נ דלא אכיל פי' דלא היה אוכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ולתי' השני של התוס' הא לא קשה כלל הא דלא אמר בשר תאוה מאי איכא למימר ועיי' ביש"ש שכ' דחכמי הצרפתים סוברים כריב"א בזה, ועוד דיותר אפשר לומר דאפי' לדעת רש"י דס"ל בדף כ"ח דגם לנקב אין לו בדיקה מבחוץ וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ג' מה' שחיטה והגאונים כמו שהובא בב"י סי' ל"ג מ"מ הא נוכל לומר דגם הם מודים דהרבה פעמים נוכל לראות גם מבחוץ אם יש בו נקב אלא דס"ל