בית הלוי חלק ב עט

דגם בידי אדם אי אפשר לצמצם וע"כ הוקשה להם דאמאי פסלה לקמן שהיי' בעוף ואדרבה בזה ידוקדק יותר הא דנקטו התוס' בקושייתם רק מימרא דרב דאמר דעוף לעוף ולא נקטו סתמא הקושי' לכל האמוראים משום דבדף כ"ט רב הוא דקאמר מחצה על מחצה כרוב ומוכר' דהוא ס"ל הך סברא דכיון דיש שני צדדים להיתר יותר מלאיסור שרי ומש"ה הקשו התוס' לדידיה דעל שאר אמוראי היה מקום לדחות דלא ס"ל עיקר הך סברא רק דאפי' היכא דיש מקום להיתר יותר ג"כ ס"ל דאסור דהרי איכא חזקת איסורא דאינה זבוחה כיון דהוא ספק בשחיטה דאפילו בספק ספיקא גמורה לא ברירא הדבר כל כך אם מתירין במקום חזקת איסור ומש"ה הקשו רק לרב דאיהו ס"ל כן, ואע"ג (דבדף כ"ט) שם מסקנת הגמר' דרב אמרה אמילתא אחריתא אפסח ולא אשחיטה מ"מ זהו משום דבשחיטה כ"ע מודים דלא מתכשרי במחצה אבל עיקר הסברא דבכה"ג דאיכא שני צדדים להקל שרי גם בשחיטה לדידי' הא נשאר קיים. ובזה מיושב ג"כ מה דתירצו התוס' דשם הוא רק מדרבנן וכבר כתבנו לעיל דקשה טובא לומר כן דכיון דאינו רק גזרה אטו בהמה האיך נחמיר בעוף יותר מן בהמה דשיעור שהיי' בהמה הוא כדי שחיטת בהמה ושיעור עוף הוא כשחיטת עוף לרב, ולפי"ז ניחא דכוונת התוס' רק מדרבנן דחששו דלמא הוא מחצה מצומצם דנפסלה ע"י שהיי' מן התורה וכוונת התוס' בתירוצם הוא כקושייתינו דשם קאי במחצה על מחצה ואסרוהו מדרבנן אע"ג דאיכא שני צדדים להקל ולא דמי לשחיטת מחצה על מחצה דבס"ד היה ס"ל לרב דכשר ולא אסר מדרבנן דשם הרי רואין אנחנו שהוא מחצה על מחצה וצד האיסור הוא דלמא נשאר רובו מש"ה לא גזרו בו כיון דאיכא עוד צד להיתר דלמא שחט רובא אבל גבי שהיי' הרי אם הוא מחצה פסול ואנחנו רואין שהוא מחצה מש"ה אסרוהו מדרבנן וא"כ אדרבה כסברת רבינו ירוחם אתי' דברי התוס' יותר שפיר, אבל בדברי הרא"ש אי אפשר לפרש כן דהרי בבכורות כתב שם הרא"ש דקיי"ל להלכה דבידי אדם אפשר לצמצם והביא ראיה מהא דבחולין רצה לומר לרב דמחצה על מחצה כרוב הרי דלא ס"ל סברת התוס' הנ"ל, ועליו קשה מאי הקשה הא משכחת לה שהיי' בעוף בשחט מחצה מן הושט וצ"ל לדידי' כמש"כ באות יו"ד דכיון דהי' יכול לשחוט הקנה ס"ל דגם מחצה הרי הוא כמיעוט וכמש"כ

ובאותו ענין אמרתי להציג כאן מה שצ"ע לי בדברי התוס' בחולין (דף כ"ח) בד"ה לפי שא"א לצמצם שכת' בשם רבינו שמעון דמאן דאמר מחצה על מחצה כרוב מצי סבר דא"א לצמצם ומ"מ שרי משום דאיכא שני צדדים להקל אימא שחט רובא ואת"ל שוים הם רחמנא אמר לא תשייר רובא והקשו עליו התוס' מהא דעירובין (דף ה') אמר גבי הלחי המושך מדופנו של מבוי ד' אמות דיצא מתורת לחי וצריך לחי אחר וקאמר ר"א דמבוי שמונה שרי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דשוו תרווייהו כהדדי ה"ל ספק דבריהם להקל הרי מוכח דבדאורייתא אע"ג דאיכא שני צדדים להקל הוא לחומרא ובשחיטה הא מקיל במחצה על מחצה דהוא דאורייתא, וכן הקשו בסוכה ובעירובין ובבכורות, וצ"ע מאי מדמים התוס' להדדי דבשחיטה הרי אם שוים הם שרי דלא תשייר רובא אמר רחמנא והצד. דלהחמיר הוא רק משום הניח רובא ומש"ה כיון דאיכא עוד צד להקל שמא שחט רובא שרי גם בדאורייתא אבל בעירובין דשם ס"ל לההיא סוגי' דפרוץ כעומד אסור דרחמנא אמר גדור רובא וכ"כ התוס' בעירובין שם, וא"כ הצד דשוים הם הוא לחומרא ורק הני שני צדדים דשמא לא שוים הם הוא להקל, ומלבד דמצד הסברא קשה לומר דניקל בדאורייתא נגד החוש מה שעינינו רואות ואחרי שלפי מה שנראה בעינינו להחמיר האיך נבא להתיר בדאורייתא והרואה רואה שעוברין על איסורא דאורייתא, גם בלא"ה הרי יש לומר דכיון דנראה דשוים, הם רק בצירוף שני הצדדים שמא העומד מרובה ושמא הפרוץ מרובה אז הוא ספק שקול עם הצד דשמא שוים הם ומשום הכי בעירובין דהצד דשוים הם לחומרא מש"ה בהני שני צדדים דלהקל דהוה ספק השקול מש"ה בדאורייתא להחמיר ובדרבנן להקל, אבל בחולין דשוים הם הוא להקל וגם הצד דשחוט מרובה הוא להקל ונמצא דהצד השני דשמא שייר רובא הוא רק מיעוטא ומש"ה שרי גם בדאורייתא. וצ"ע

ועכ"פ יצא לנו מכל הנ"ל דמדברי ר"ת והרא"ש והתוס' אין שום ראיה כלל דחולקים על רש"י והרמב"ם שכתבו להדיא דנקובת הושט הוא נבלה ומיושב היטב הא דסתם לה בשו"ע סי' ל"ג דהוא נבלה בלא שום חולק, אמנם באור הזרוע הגדול הנדפס מחדש מצאתי שכ' להדי' דהוא רק טרפה וז"ל בסי' שע"ח שהביא שיטת רבינו תם דשהה במיעוט סימנים קאי על מיעוט קמא דלא גמירי שהיי' אלא במידי דמנבלה בי' כגון בין סימן לסימן אבל במידי דמטרפה בי' כגון נקובת הושט ונקובת הדקין לא גמירי שהיי' תיקו, ופסוקת הגרגרת פסולה דהא הדר בו ר"ע לגבי ר' ישבב אבל נקובת הושט טרפה אם לא ע"י שהיות מיעוט סימנים בתורת שחיטה עכ"ל, והגם דבע"כ יש איזו ט"ס בדבריו דמאי שייך להזכיר בדיני פסול שהייה נקובת הדקין דאינם במקום שחיטה כלל אבל מ"מ מבואר להדי' מדבריו דהוא רק טרפה ולא נבלה, שוב מצאתי בספר המכריע סימן ה' כתב ג"כ כלשון האו"ז וז"ל לא גמירי שהיי' במיעוט אלא במידי דמנבלה בי' כגון בין סי' לסי' בבהמה כו' אבל מידי דמטרפא בי' כגון נקובת הושט דהוי כנקובת הדקין טרפה ולא נבלה לא גמירי שהייה וטרפה נמי לא הוי' דבדרך שחיטה קעסיק כי היכי דלא הוי שהיי' בעור לענין מום בקדשים או לא דאפי' במידי דמטרפה בי' גמירי שהיי' כו' ופסוקת הגרגרת נבלה דהא הדר בי' ר"ע לגבי ר' ישבב אבל נקובת הושט טרפה אם לא ע"י שהיי' מיעוט סימנים בתורת שחיטה, והוא ממש כלשון האו"ז הנ"ל: סימן כה עוד בענין הנ"ל ויברר דגם מדברי התוס' דבכורות אין הכרח דס"ל דהוא רק טרפה

במס' בכורות דף כ' בתוס' ד"ה חלב כתבו בשם ר"ת דאע"ג דבחולין דף י"א משמע דאין הלכה כר' מאיר דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחט ולא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט חיישינן ליה והא דאמרי' בחולין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחה לחזקת איסור דבהמה בחיה בחזקת איסור עומדת ההוא רובא מצוי ושכיח טובא פי' דהמיעוט דאינו מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא, והקש' המהרש"א דהדר קשה אמאי לא אמרינן היכי אכלינן בישרא דחזקת איסור דבהמה בחייה מסייע למיעוט דנקובת הושט ותי' המהרש"א דגם אם היא נקובה מ"מ אינו רק טרפה והועיל לה השחיטה לטהרה מידי נבלה ולא שייך חזקת אינו זבוחה וכבר עמדו רבים על דבריו דהרי בשו"ע סי' ל"ג מבואר דנקובת הושט הוא נבלה והאחרונים ישבו דבריו דהוא מחלוקת הפוסקים והראו מקום דר"ת עצמו בחולין בסוגיא דשהה במיעוט סימנים מוכרח דס"ל דהוא רק טרפה ויפה כ' מהרש"א על דברי ר"ת לשיטתו. אמנם בסימן הקודם נתבאר דאין משם ראיה כלל האיך ס"ל לר"ת וע"כ אמרתי לכתוב כאן דגם מהכא אין ראיה לזה כלל ודברי ר"ת כאן מיושבין בלא זה בפשיטות דהנה במס' קידושין (דף