בית הלוי חלק ב עח

להדיא כמו שכתבנו, וכן נאמר הסברא להרמב"ם לפי הבנת הטור בדעתו ואין תלוי כלל הך אבעי' בהאי דינא דנקובת הושט אם הוא נבלה או טרפה, ולפי מה שהסביר הרבינו ירוחם י"ל דגם ר"ת ס"ל דהוא נבלה

[ט] והנה אחרי שבאנו לדברי רבינו ירוחם אלה הנראה לומר דגם הרא"ש נתכוין לסברא זו ונפרש גם כוונתו כן דז"ל הרא"ש וקמבעי' ליה אע"ג דמטרפי בנקובת הושט דלמא לא מפסלי אלא במידי דמנבלה בי' כגון בין סימן לסימן ונאמר שאין כוונת הרא"ש לחלק בין טרפה לנבלה רק כוונתו להחילוק שכתבנו בין היכא דמעכב השחיטה ואם הי' שוחט רק הנשאר בלעדי זה המקצת הי' נבלה ע"י שחסר שיעור השחיטה ובין היכא דאינו מעכב, והא דפתח הרא"ש בטרפה וסיים בנבלה לא משום דזהו הסברא לחלק ביניהם רק קושטא דמילתא קאמר והמשך דבריו כן הוא דאע"ג דמטרפי בנקובת הושט פי' דאע"ג דבהך מקצת ששחט הרי יש בה שיעור לאסור הבהמה אם לא נחשבהו בכלל השחיטה מחמת השהיי' רק כנקובה בעלמא ונקט דמטרפי דכן האמת דבעת השהיי' עביד בה מעשה טרפה דמחיים הא גם פסוקת הסימן אינו רק טרפה] מ"מ מיבעי' ליה דלמא לא פסלה שהיי' אלא במידי דמנבל' בי' כגון אחר רוב סימן פי' דאם ישחט הנשאר הי' נבלה אם לא שנצרף גם את מה ששחט מקודם דבלעדיו אין בו שיעור שחיטה [ונקט דמנבל' דכן הוא האמת דאחר ששחט הנשאר הוא נבלה ולא דבא לחלק בין נבלה לטרפ'] משא"כ במיעוט דגם בלעדיו איכא שיעור שחיטה והא דקאמר דמנבלה ביה האי בו דנקט הרא"ש לא קאי על החתך שעשה מקודם רק קאי על שיעור הסימן דבאותו מקצת אם יחסר מן השחיטה רק ישאר שלם יהי' נבלה משא"כ במיעוטא ומש"ה לא מקרי שהיי' בכה"ג וכיון דאין זה שהיי' הרי גם ממילא אינו בכלל נקובת הושט דהרי בדרך שחיטה קעביד לה ונוכל לצרף אותו ג"כ להשיעור ושרי באכילה, ואע"ג שהלשון נראה לפום ריהטא קצת דחוק מ"מ יפה לנו ללמוד ביאור דברי הרא"ש הסתומים ממפורשים והם דברי רבינו ירוחם שכתב ג"כ כלשון הרא"ש והוסיף ביאור להסביר כן, ובפרט דידוע מה שכתב המג"א סימן תקנ"ט ס"ק ח' שכל דברי רבינו ירוחם בנוים ע"פ דברי הרא"ש ולפום רהיטא נראה ברור דכן הוא כונת הרא"ש. ומעתה נתפשטו כל הקמטים והדקדוקים שכתבנו למעלה ושפיר הקשו התוספו' והרא"ש דנפשוט מהתוספתא ולא קשה מה שהקשינו דנוקים כר"ע מקמי דהדר בי' דגם לר"ע קאי הך אבעי' דאע"ג דלר"ע לעולם הוי' שהיי' במידי דמטרפי בי' הרי בזה אין שום נ"מ וסברא לחלק בין אם הוא נבלה לטרפה רק החילוק בין אם הוא מחסר שיעור שחיטה או לא וא"כ גם לר"ע הוי' הספק דלמא לא פסלה רק אחר רוב סי' ולא במיעוט קמא, וכן לא קשה מה שהקשינו דניקום התוספתא כר' יהודה דאין שחיטתה מטהרת טריפתה דנהי דהוי נבלה מ"מ הרי אינו מחסר שיעור הכשר שחיטה, ולפי"ז אין שום ראיה מכאן לא מר"ת ולא מהרא"ש דחולקים על הרמב"ם כלל ולא עוד אלא אני אומר דמדברי התוספות והרא"ש נראה סמוכין דס"ל בפשיטות כהרמב"ם מדדחו פירושו של ר"ת מהך תוספתא והרי נוכל לומר דספיקא של בעל האבעי' אינו כסברתו זו של רבינו ירוחם רק נסתפק משום דנחלק בין נבלה לטרפה וא"כ לא קשה מהתוספתא כמש"כ דנוקים לה או כר"ע מקמי דהדר בי' או כר' יהודה דאין שחיטתה מטהרת טרפתה, אלא ודאי דס"ל בפשיטות דנקובת הושט הוא נבלה לכ"ע ואפי' לר' יוחנן דמפרש המשנה דאלו טרפות בדוקא וקודם חזרה מ"מ לאחר חזרה גם נקובת הושט הוא נבלה כמו פסוק' הגרגרת דחד דינא להו דאיתרעי מקום שחיטה דידהו וכמו דחזינן מדברי רבא דנקט ויש מהן נבלות לשון רבים הרי דמדמינהו להדדי ובזה לא מצינו שיחלוק עליו ר' יוחנן. וא"כ בע"כ ספיקו של האבעי' הוא רק אם נחלק בין מעכב שיעור שחיטה או לא ואתי' האבעיא גם לר' עקיבא ור' יהודה ומש"ה הקשה שפיר על זה מהתוספתא

[י] והנה נ"מ טובא לענין דינא בין אם נאמר כפי סברתו של רבינו ירוחם ובין אם נאמר כפי הסברא דמשמע פשטות דברי הרא"ש, והוא בשחט רק מחצה מצומצם ושהה בה וגמרה דאם נאמר דהספק הוא דלמא לא פסלה רק במידי דמנבלה בי' ונאמר דנקובת הושט הוא רק טרפה א"כ מבעיא ליה גם במחצה דהרי גם במחצה לא חמיר ממיעוטא והוא רק טרפה לפי"ז. אבל לפי סברת רבינו ירוחם לא מסתפקא לן רק במיעוט דוקא אבל במחצה פשיטא דפסול דהרי בהנשאר אין שיעור הכשר שחיטה בלעדו דקיי"ל לענין שחיטה דמחצה על מחצה פסול, וא"כ הרי תיקשה הא שכתבו התוס' והרא"ש דאם נאמר דבמיעוט לא פסלה שהיי' לא פסלה שהיי' בעוף כלל והא דאמר שהיי' דעוף לעוף הוא רק מדרבנן והרי שפיר משכחת לה בשהה בה אחר ששחט מחצה של הושט, ואי דעדיין יכול לשחוט את הקנה דאפי' אם שחט גם את מחצה של הקנה מ"מ הקנה הא לא נפסל בחציו פגום זה אינו מספיק דהרי כתבו התוס' (בדף ט') דשמוטת הסימנים פסולה גם בעוף ואפילו נשמט רק אחד מהם דכל שאין שני הסימנים ראויים לשחיטה לא מהני לה שחיטה כלל ואפילו בסימן שאינו שמוט וא"כ הא נאמר דמש"ה פסלה בה שהיי' כיון דשחט מחצה של ושט וא"כ הא לא נשאר בהושט שיעור שחיטה חוץ מהך מחצה מש"ה לא מהני בה גם שחיטת הקנה ומאי הקשו התוס'. ומוכרח בע"כ דהתוס' לא ס"ל סברא הנ"ל רק החילוק הוא משום דאינו נבלה וא"כ גם מחצה דומה למיעוט ומש"ה הקשו שפיר. אמנם אין זה דומה כל כך להאי דשמוטת הסימנים, דהכא כיון שיכול לשחוט את הקנה גם שחיטת הושט מהני ליה דאינו בכלל שהיי' כיון דהיה יכול מעיקרא להיות נשחט גם בלעדיו ואין מזה הכרע דלא קיימא בשיטת רבינו ירוחם, ובא וראה כמה גדול כח של רבותינו האחרונים דהיש"ש בפ' השוחט סי' ט' כתב כל לשון הרא"ש וז"ל ומבעי' לו אע"ג דמטרפה בנקובה דלמא לא פסלה שהיי' אלא במידי דמנבלה בו כגון אחר רוב סימן או דלמא לא שנא וכ' התוספו' דאת"ל דכשר במיעוט קמא לא פסלה שהיי' בעוף מן התורה והא דאמרינן לקמן בהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן, ואיני יודע אמאי לא נמצא שהיי' בעוף בשחט מחצה על מחצה ושהה, עכ"ל ובודאי דלפי המשמעות הפירוש הפשוט אין לדבריו הבנה כלל דהא גם במחצה הוא רק טרפה כמו במיעוט ורק דהבין ביאור דברי הרא"ש כמש"כ והי' הדבר פשוט אצלו עד שלא הוצרך לפרשו כלל. ומכאן יראה המעיין שלא להשיג על רבותינו

[יא] והנה דברי התוס' היה מקום לישבם בפשיטות באופן אחר דבחולין (דף כ"ח) דרצה הגמר' לומר אליבא דרב דמחצה על מחצה כרוב דרחמנא אמר למשה לא תשייר רובא וכתבו התוס' בשם ר' שמעון דמצי סבר כרבנן דגם בידי אדם אי אפשר לצמצם, ומ"מ מתיר שפיר משום דאיכא שני צדדים להתיר דלמא רובא נשחט ואפי' את"ל דליכא רובא מ"מ הא כשר אם מחצה נשחט, ואי דלמא שחט רק המיעוט א"כ הא שכיח יותר ההיתר מן האיסור ושרי דהרי הוא כס"ס להקל, וכ"כ התוס' בעירובין ובסוכה ובבכורות (דף י"ז). ולפי"ז הרי לענין שהיי' בשחט רק מחצה הסימן הא ג"כ איכא ס"ס להקל דאם שחט רוב נשלם השחיטה ואם שחט רק מיעוט קמא הא לא הוי שהיי' וליכא למיחש רק דלמא הוא מחצה ממש וצריך להיות מותר משום ס"ס, וזהו דהוקשה להם להתוס' דס"ל להתוס' להלכה