בית הלוי חלק ב עד

דמשאל"ס דאם ניסת לא תצא גם אם היינו אומרים דהניצולים הוא מיעוט טוב ולהריב"ש הרי אם היה מיעוט טוב צ"ל אסורה מדאורייתא דרוב לא עדיף משני חזקות מה"ת וגם בלא דברי ר"ת הא מוכרח לומ' דהוא מיעוטא דמיעוטא ובע"כ דס"ל להתוס' דמן התורה רובא עדיף גם משני חזקות, ואשר נראה לישב קושיא זו ונאמר דלא יהיה שום סתירה מדברי התוס' דבכורות להריב"ש ונאמר דהני שני דינים תלוים זה בזה וחדא שייך באידך דהנה במס' קידושין (דף פ') גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר דאע"ג דרוב תינוקות מטפחין מ"מ עיסה זו בחזקת טהורה עומדת סמוך מיעוטא דאינם מטפחין לחזקת טהרה דעיסה ואיתרע ליה רובא ה"ל ספק טומאה באין בו דעת לשאול דטהור ורבנן מטמאין דרובא וחזקה רובא עדיף ופרש"י שם דר"מ אזל לטעמו דחייש למיעוטא ומש"ה לדידיה אלים מיעוטא ומצטרף בהדי חזקה נגד הרוב ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא, והנה הא דתלי רש"י הך פלוגתא דר"מ ורבנן באידך פלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישינן למיעוטא או לא מבואר כן להדיא בגמרא במס' חולין (דף פ"ו) דזה תלוי בזה. דזה לשון הגמ' שם דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה כו' וצריך לומר בע"כ דאע"ג דמבואר בכמה דוכתין בתוס' דהא דחושש ר"מ למיעוטא אינו רק מדרבנן וכמו שכתבו התוס' בחולין (דף י"ב) ד"ה פסח ובדף פ"ו ד"ה סמוך ובבכורות דף כ' בד"ה ואיבעית אימא אבל מה"ת מודה ר"מ דלא חיישינן ליה והך פלוגתא דתינוק שנמצא בצד העיסה אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הרי הוא בדאורייתא דהרי ר"מ מיקל ומטהר העיסה משום הך סברא דסמוך מיעוטא לחזקה ומוכרח דס"ל דמה"ת לא עדיף רובא מחזקה וא"כ האיך תלוי זה בזה. אמנם דאין אתנו יודע האיך להסביר הדברים עכ"ז הדברים מוכרחים ומבוארים להדיא בגמ' דזה תלוי בזה דלר"מ דס"ל דמדרבנן חיישינן למיעוטא וס"ל דלא אמרי' מיעוטא כמאן דליתא ואינו כלל, רק דהתורה גזרה שניזול להלכה כהרוב ומש"ה חשוב המיעוט וכשנצטרף עמו עוד חזקה הרי הוא ספק דאורייתא נגד הרוב ולרבנן דלא חיישי למיעוט כלל והרי הוא לגמרי כמאן דליתא מש"ה גם באיכא חזקה המסייעו אינו מדאורייתא ומש"ה מטמאין העיסה. וא"כ זהו מוכרח בכל ספק שנתחדש דאם בלא חזקה חיישינן ליה אף ע"ג דהחשש אינו רק דרבנן מ"מ אי איכא שום חזקה המסייע כ"ע מודים דהוא דאורייתא דגם רבנן לא פליגי רק משום דס"ל דלמיעוט גרידא לא חיישינן ליה כלל, וא"כ הרי י"ל בפשיטות דזהו עיקר יסודו של סברת הריב"ש דלפי מה שהעלה ר"ת לפסק הלכה דהיכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט גם לדידן חיישינן ליה עכ"פ מדרבנן וכן כתבו כמה מהראשונים ושוב הויא ליה כמו מיעוט גרידא לר"מ ומש"ה. אי איכא עוד חזקה שניה המסייעו ה"ל דאורייתא גם לדידן וכמו דלר"מ הוא דאורייתא בחזקה אחת המסייע למיעוט כן הוא לדידן בשני חזקות כן י"ל בדעת הריב"ש ונמצאו עיקר הדברים מתובלין בסברא. וא"כ הא מיושב קושית החמדת שלמה דאין שום סתירה מהתוס' דבכורות לדברי הריב"ש דהרי אם נאמר דלא כר"ת ולא חיישינן גם באיכא חזקה המסייע שוב י"ל דרובא, עדיף גם משני חזקות מדאורייתא והיה ניחא להו הא דבמשאל"ס אם ניסת לא תצא גם אם נאמר דהוא מיעוט טוב. והריב"ש כ' סברתו רק לפי האמת דקיי"ל כר"ת. ואדרבה בזה יתישב עוד יותר דברי התוס' והרא"ש במה שהקשו לר"ת אמאי אם ניסת לא תצא ולכאורה מה הקשו הרי גם ר"ת לא אמר רק דבחזקה המסייע למיעוט חיישינן רק מדרבנן דמה"ת רובא וחזקה רובא עדיף לדידן והרי נוכל לומר דבדיעבד אם ניסת לא החמירו בה רבנן להוציאה והקילו בה משום עיגונא. ועיי' במרדכי דיבמות שנכתוב בסמוך דתי' באמת כן קושית התוס' דהקילו בה משום עיגונא וההכרח לדחוק דס"ל להתוס' והרא"ש לסברא פשוטה דכל. היכא דבאופן כזה חיישינן ליה גם בשארי איסורים אף ע"ג דאינו רק דרבנן אין שום סברא להקל בעיגונא גם אם ניסת ורק היכא דבאופן כזה בשארי איסורים שרי לגמרי ורק משום חומר ערוה החמירו באשת איש לכתחילה בזה הקילו בו חכמים אם ניסת שלא להוציאה ומש"ה הקשו לר"ת. אמנם עדיין הדברים דחוקים קצת דמנ"ל לומר כן ולהקשות ודלמא גם בכה"ג הקילו בעיגונא דיעבד והרי דכוותי' מצינו שחששו חכמים למיעוט נפל ופסקינן במס' שבת (דף קל"ה) כרשב"ג דאמר כל ששהה שלשים יום באדם ושבעה ימים בבהמה אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוה ואסרינן שם להדיא בהמה ששחטה תוך שבעה כמבואר שם בעובדא דר"פ ור"ה בריה דר"י דעבדו להו עיגלא תוך ז' ולא אכלו ואפ"ה מבואר שם דביבמה שמת ולדה תוך למ"ד ועמדה וניסת דאשת כהן אינה חולצת שלא לאוסרה על בעלה הרי להדיא דאע"ג דבשארי איסורים חיישינן למיעוט זה גם בדיעבד מ"מ אם ניסת הקילו בה שלא להוציאה ומנ"ל להתוספו' דלא אמרינן גם גבי איסור אשת איש ומאי הקשו על ר"ת. אבל לפי מה שהסברנו דברי הריב"ש אתיין ברווחה שהקשו שפיר דכיון דס"ל לר"ת דבחזקה בהדי מיעוט חיישינן ליה מיהא מדרבנן א"כ ממילא במשאל"ס דאיכא שני חזקות חזקת חיים של הבעל וחזקת איסור של האשה צריך להיות אסורה מדאורייתא וא"כ אמאי לא תצא וא"כ אדרבה מדברי התוס' והרא"ש הללו עוד נסתייעו דברי הריב"ש וסברתו אמנם אם נאמר כן הרי יהיה מוכרח דלכל הפחות הני פוסקים החולקים על ר"ת וס"ל דגם בחזקה בהדי מיעוט לא חיישינן ליה כלל מדרבנן דלדידהו מוכרח דגם באיכא שני חזקות רובא עדיף מדאורייתא ועיי' במרדכי במסכ' יבמות פ' האשה שהלך בעלה וצרתה שהביא שם דברי ר"ת דבחזקה המסייע למיעוט חיישינן וכתב שוב וז"ל ויש לתמוה במשאל"ס שאנו מתירים בדיעבד אם ניסת ניחוש למיעוטא דמסייע לנו חזקה ושמא בשביל עיגונא אקילו בה רבנן בדיעבד אי נמי הויא מיעוט דלא שכיח כו' הרי דבתי' קמא ס"ל דהוא מיעוט טוב ואפ"ה אינו רק דרבנן ואם ניסת לא תצא גם לדעת ר"ת ומדבריו ודאי מוכרח להדיא דלא ס"ל כהריב"ש]

ובזה שנתבאר דהריב"ש לא כתב סברתו רק לפי מה דקיי"ל דבחזקה א' חיישינן מדרבנן הא מיושב שפיר מה שהקשינו הא דפריך רק לר"מ מפסח וקדשים ולא הקשה לכ"ע דהרי גם ר"ת לא כ' דבחזקה חיישינן רק לדידן לפסק ההלכה דאנן הוא דפסקינן כן אבל הרי גם ר"ת מודה דאיכא רבנן דר"מ דס"ל להדיא דגם בחזקה המסייע למיעוט לא חיישינן ליה כלל אפילו מדרבנן דהרי עיקר יסוד דברי ר"ת הוא בבכורות (דף כ') שכ' דקיי"ל דחלב אינו פוטר משום דחזקת האם שלא ילדה מסייע למיעוט החולבות קודם לידה ולדבריו להני תנאי דס"ל בבכורות שם דחלב פוטר הרי ס"ל דלא חיישינן למיעוט גם בהדי חזקה וגם לפי מה דאמרי' ביבמות (דף קי"ט) באשה שהלך בעלה וצרתה למה"י דלרבנן דר"מ תנשא משום דרוב נשים מתעברות ויולדות הרי דלא חששו למיעוט כלל ואע"ג דאשה זו בחזקת יבום היתה עומדת ובזה מיושב הא דבמ' נדה (דף י"ח) קאמר ר' יוחנן דבהא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטמאין רבנן משום דרוב תינוקות מטפחין בעיסה דמ"מ אין שורפין על הך רובא את התרומה וכתבו שם התוספו', בשם ר"ת הטעם לזה משום דהך רוב מטפחין אינו רוב גמור לגמרי וכבר ראיתי בספר מקור מים חיים שהקשה על זה דר"ת לשיטתו למה הוצרך לזה תיפוק ליה דאיהו ס"ל דבחזקה המסייע למיעוט חיישינן ליה מדרבנן ומש"ה אסור מדרבנן לשרוף דעיסה בחזקת טהרה עומדת ובאמת אין זה קושיא דר"ת מודה דרבנן חולקים על ר"מ גם בכה"ג ומש"ה הוצרך לומר דלדידהו