בית הלוי חלק ב ע

הוא מדאורייתא הרי ודאי דגם לפי האמת ע"כ הטעם משום דלא אפשר וא"כ הא קשה אמאי מקרי לא אפשר הרי יכול להמתין לה אחר שלשים יום לרבי ומדוע באמת כשר תיכף אחר שבעה ימים א"ו דס"ל דחי יב"ח וא"כ הרי מקרי שפיר לא אפשר כיון דכמה קרבנות מוכרח להיות דוקא תוך שנתו ומש"ה לא חששה התורה לספק נקובת הושט. ועכ"פ הרי מיושב היטב הך סוגי'

[ד] ולכאורה מצינו סתירה לעיקר הסברא מהא דבחולין (דף יו"ד) כתבו התוס' בד"ה מנא בשם רבינו חיים דהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף נפקא לן מהא דבפרה אדומה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן דלמא היא טרפה ופסולה ואע"ג דאיכא למימר דנעמיד להטמא שמזין עליו מאפרה בחזקת טומאה. והרי פרה אדומה היא בת שתי שנים ואפ"ה כתבו התוס' דחשיב חזקה הא דהיה טמא מקודם אע"ג דא"א לאומרה אם לא דנאמר דנתחדש בהפרה אחר שנולדה נקב המטריפה ורק דרובא עדיף מניה וילפי' מניה בכל דוכתא דרובא עדיף מחזקה ולפמש"כ הא לא מקרי חזקה כלל מצד עצמו וכן תיקשה מהא דבכורו' (דף כ') גבי ספק בכו' בתד"ה חלב שכתב דלהצד שכבר ילדה איכא חזקה דנעמי דזה הולד שנולד עתה בחזקתו שלא היה קדוש במעי אמו ואע"ג דחזקה זו הא א"א להיות אם לא שנאמר דהבהמה ילדה כבר מקודם והרי לידת בהמה חשיבא מעשה וכמבואר בבכורות שם ע"א דהא דרוב בהמות יולדות מקרי רובא התלוי במעשה ואפ"ה הא מקרי חזקה. ועיי' ברא"ש בבכורות שם שכתב ג"כ ככל דברי התוס' ומוכח לכאורה דלא כעיקר סברתינו הנ"ל. זה אינו דהרי עיקר יסוד סברתינו הוא משום דכל עיקר התחדשות הוא מנגד לעיקר סברת חזקה והאיך נאמר חזקה ע"י התחדשות וא"כ זה הסברא שייך אם הוא הכל בגוף אחד אבל בפרה אדומה שהם שני גופין הפרה והטמא ומה דמוכרח לומר התחדשות מעשה על הפרה זה אינו מגרע כח החזקה של הטמא. והרי אפילו חזקה גמורה שהוא בגוף אחר אינו מגרע החזקה של גוף זה שאנחנו דנים עליו ומעמידים אותו על חזקתו אע"פ שאין מקום לאמרו אם לא שנוציא גוף אחר מחזקתו והרי בנמצא הרוג אחד ונסתפקו אם זה הוא אותו אדם שאנחנו דנים על אשתו להתירה מחמרינן עליה משום דמוקמינן לבעלה בחזקת חיים ואומרים שזהו אדם אחר שנהרג לא בעלה של זו ואע"ג דזה הנמצא גם אם הוא אחר מ"מ הרי בע"כ חי הוא מקודם ובע"כ נהרג אדם אחד ונפקע ממנו החזקת חיים מ"מ אין חזקת חיים של הנמצא מגרע החזקת חיים של בעלה של זו. והרבה כיוצא בזה וכ"ש גבי פרה שאין לפרה חזקת כשרות גמורה דהרי לא נתבררה בשעתה ואינו אלא התחדשות מעשה לחודא ובודאי דבזה לא יגורע כוחו של חזקת טומאה אי לאו דרובא דפרה עדיף מניה וכן בבכורות שפיר אמרינן העמד הולד בחזקתו אע"ג דנצרך לזה התחדשות הלידה בבהמה עצמה אבל מה דנצרך לומר התחדשות באותו גוף עצמו שאנו דנים בו חזקה שפיר י"ל דבכה"ג לא מקרי חזקה כלל וכמש"כ. ואדרבה בזה הרי יתישב היטב הא שהקשה הנו"ב מה"ק חלק אה"ע סי' מ"ג על התוס' דחולין הנ"ל דלמה הוצרכו לומר דבפרה איכא חזקה נגד הרוב הא דחזקת טומאה דטמא ואמאי לא נקטו הך דגם בפרה יש לחוש דלמא במקום נקב קשחיט ואיכא בה חזקת אינו זבוחה אבל לפי הנ"ל ניחא דכיון דבפרה שהיא בת שתי שנים לא שייך לומר בה חזקת אינה זבוחה כיון דצריך מעשה חדשה לזה ותכס יותר חזקת טומאה דהוא בגוף אחר וכמו שנתבאר רק דאכתי היו יכולים התוס' למצוא בשארי קרבנות חזקות נגד רובא והיינו באותן שהם בני שנה דוקא ולא חיישינן לשמא במקום נקב שחיט ואיכא חזקת אינו זבוחה רק חדא מנייהו נקטי התוס'

[ה] ועיי' בנו"ב סי' מ"ג שם שהביא דברי הריב"ש שכ' דאע"ג דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף מ"מ היכא דאיכא שני חזקות נגד הרוב לא עדיף רובא מהם והקש' ע"ז הנו"ב מהא דבפרה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט והרי איכא תרי רובי חזקת טומא' דטמא שכ' התוס' וגם חזקת אינו זבוח' ואפ"ה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט ולפי"ז ניחא שפיר דבפרה ליכא חזקת אינו זבוח' כלל. ואי דעדיין תקש' אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל בריש פרק אלו טריפות דטריפה חיה ולדידי' הא גם בפרה איכא להסתפק דלמא נולדה בנקובת הושט דהרי לתדר"י גם נקובת הושט חיה יב"ח וכמו שמבואר בסוף הסימן ואיכא שני חזקות ומני' מוכרח דרובא עדיף גם משני חזקות, גם זה ניחא דלפי האמת ניחא שפיר ואין להקשות מפרה להריב"ש די"ל דהיכא דלא אפשר שאני וכדמסיק הגמר' בחולין (דף י"א) והא דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף נימא דלא מפרה ילפינן לה כמש"כ התוס' רק מסברא הוא דידעינן לי' ורק קושי' הגמר' על הריב"ש שייך מהך סוגי' דחולין דהגמ' מדקדק דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ולא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר ומני' מוכח דרובא עדיף גם משני חזקות וא"כ הא י"ל דהך סוגי' ס"ל דטרפה אינה חיה דהרי להלכה קיי"ל כן ושוב ליכא חזקת אינו זבוחה

) [ו] גם אין להקשות על זה מהא דבכתובות (דף ט') דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו באשת כהן דליכא רק ספק אחד אם תחתיו זינתה או לא תחתיו והקשו התוס' בד"ה לא צריכא דנוקים אותה אחזקת כשרות לכהן וקודם שנתארסה זינתה ותירצו דאדרבה יש להעמידה על חזקת הגוף והשתא הוא דנבעלה הרי דאע"ג דאי אפשר להעמידה על חזקת כשרות לכהן אם לא בהתחדשות הבעילה קודם האירוסין ואפ"ה מצד עצמה חשיבא חזקה אם לא דחזקת הגוף מנגדה ובלא זה היינו אומרים בשביל החזקה דודאי קודם אירוסין נתחדש בה מעשה הבעילה, וכן בכתובות (דף ע"ה) בנמצאו בה מומין חשבינן לחזקת פנוי' דידה לחזקה גמורה אם לא דחזקת הגוף דאלים מניה מנגדו אע"ג, דא"א לומר חזקת פנוי' רק שנולדה בה מומין קודם אירוסין ועי' בתוס' ד"ה אבל היכא הרי גם דבכה"ג מקרי: חזקה. וכן בריש נדה אמרינן במקוה שנמדדה ונמצא חסר העמד טמא על חזקתו ופריך אדרבה העמד מקוה על חזקתו ומשני הרי חסר לפניך, והרי הך סברא דהרי חסר לפניך אינו רק דנתמעט כח החזקה של המקוה ועדיף מינה חזקת טומאה דטמא אבל מ"מ מעשה חדשה הוא שתחסר המקוה וא"א להעמידו על חזקת טומאה אם לא בהתחדשות החיסרון במקוה מקודם שנטבל בה ואפ"ה חשבינן לי' חזקה, רק זה מיושב בתי' הראשון שכתבנו שהם שני גופים הטמא והמקוה אבל מהך דכתובות הרי קשה לכאורה. זה אינו דשאני שם דהמעשה החדוש שאנו דנים עליו הרי בודאי נתחדשו בגוף זה דהרי אשה זו ודאי נבעלה דהרי פתחה. פתוח וכן גבי מומין הא רואין בה מומין שנולדו בה רק הספק הוא אימתי נעשה בה שפיר שייך לומר העמידה על חזקת כשרות ועל חזקת פנוי' ומקודם שנתקדשה נתחדש בה אבל גבי בהמה שהספק אם נתחדש בה נקב האוסרה כלל או לא נתחדשה בודאי דנוכל לומר כמו שכתבנו דכל שנתבררה דכשנולדה ודאי כשירה היתה כיון שחייתה יב"ח אע"ג דלא חשיבא חזקה כיון שלא נתבררה בשעתה מ"מ גם חזקת איסור ג"כ ליכא בכה"ג

[ז] והנה בסברא הנ"ל לכאורה היה נראה לישב דברי הרמב"ם המוקשים טובא דבפרק א' מה' שחיטה הלכה י"ב כתב דהשוחט שלא בדק בסימנים אם נשחטו