בית הלוי חלק ב סט

לאומרו בלא שום התחדשות מעשה כלל וכגון בטמא ספק טבל ספק לא טבל אמרינן העמד טמא על חזקתו ולא טבל. וכן בודאי טבל רק הספק אם במקוה כשירה או חסירה אמרינן העמידו להאדם על דינו הראשון ובחסרה טבל וכל הדומה לזה אבל היכא דאי אפשר לנו להעמידו על חזקתו הראשון בשום אופן אם לא שנאמר דהיה בו איזה התחדשות מעשה אבל אם בודאי לא נתחדש בה מעשה חדשה בע"כ מוכרח שנשתנה מאותו דבר. דינו הראשון ואנחנו מסופקין אם נעשה בו אותו מעשה שעל ידה יהיה נשאר על דינו הראשון או לא נעשה בכה"ג לא שייך כלל לומר העמידו על חזקתה ובודאי נתחדש בו המעשה דהרי הוא דבר הסותר את עצמו דעיקר גידרו של חזקה הוא לומר דלא נתחדש בו שום דבר חדש והאיך נאמר חזקה ע"י דנתחדש בו, ולא מבעיא היכא דעל אותו התחדשות הנצרכת שייך לומר דחזקת הגוף שבאותו דבר מנגד לאותו התחדשות הרי ודאי דלא שייך לומר בו חזקה הראשונה וכמו שאין מקום לומר במקדש את האשה דנעמידה על חזקת פנויה ונולדו בה מומין קודם הקידושין והיה מקח טעות דהרי חזקת הגוף שראינו אותה מקודם בלא מומין מנגדו והוא אלים מחזקת הדין אלא אפי' היכא דליכא חזקת הגוף המנגד לההתחדשות הנצרכת וכמו באופן דיתבאר בסמוך מ"מ מצד עצמו לא שייך לומר בכה"ג העמידה על חזקתה דהאיך נאמר העמידו על חזקתו ובודאי נתחדש בו דהוא סותר את עצמו והוא אדרבה דבר המנגד לסברא דחזקה והאיך נאמר חזקה כזו. והרי ברובא דעדיף מחזקה אמרי' בבכורות (דף כ"א) דרובא התלוי במעשה לא הויא רובא כ"ש דחזקה התלוי במעשה לא חשיבא חזקה כלל מצד עצמה גם מבלי הסברא דחזקת הגוף מנגדו רק דבעצם בכה"ג לא מקרי חזקה ואפילו לפי מש"כ התוס' ביבמות (דף קי"ט) על הא דאמרינן שם רוב נשים מתעברות ויולדות לא חשיב רובא תלוי במעשה משום דאדם מאליו נזקק לאשתו וההריון והלידה ג"כ הא נעשה מעצמו הרי דמה דנעשית מעצמו לא מקרי תלוי במעשה לענין זה מ"מ זה שייך לענין רובא דכיון דהרוב הוא דנעשית זה המעשה הדר הא איכא רובא אבל לענין חזקה אם תלויה במעשה אפילו אם היא נעשית מאליה מ"מ לא מקרי חזקה בכה"ג. ובפרט לדעת החולקים על התוס' וס"ל דגם במעשה שנעשית מאליה ג"כ מקרי רובא התלוי במעשה דכ"ש הוא לגבי חזקה והסברא נכונה וברורה. ולפי"ז גם להפוסקים דנקובת הושט הוא נבלה מ"מ לא שייך לומר לגבי ספק נקב דנעמידה על חזקת איסור אינו זבוחה רק לענין ספק שמא נולדה ממעי אמה בושט נקוב אבל אם נניח ליסוד בודאי דנולדה בלא נקב רק נבא להסתפק שמא נתחדש בה נקב אחר הלידה גם מלבד הסברא דחזקת הגוף מנגד לה רק גם בלא הסברא דחזקת הגוף לא שייך לומר דחזקת אינה זבוחה יכריע לנו הספק לומר דבודאי נתחדש בה נקב דבכה"ג לא מקרי חזקה כלל מצד עצמו וכמש"כ. ויצא לנו מזה עוד דבחולין (דף י"א) אמרי' דילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה דלא חיישינן דלמא טרפה היא וכ' התוספו' בד"ה אתי' וז"ל וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דלמא הוא משום דאוקמא אחזקתה שאינו טרפה למ"ד טריפה אינה חי' וי"ל דכל חזקה שלא נודע ולא נתבררה אפי' שעה אחת לא אזלינן בתרה וכ"כ התוס' בריש נדה. וסברתם של התוס' דכל שלא נתבררה בשעתה לא מקרי חזקה ואין בכוחו לברר לנו הספק מה שנסתפקנו אם השתא היא טרפה דעיקר הכלל דאזלינן בתר חזקה ילפינן לה מנגע או מהלכה מסיני ולא נתקבל רק היכא דנתבררה בשעתה כמו בנגע אבל אם לא נתבררה לא חשיב חזקה שיהיה לנו בירור על ידה דגם עתה הוא כן אבל מ"מ הרי ודאי דכל שראינו בהמה שחיה י"ב חודש דהוא בירור דכשנולדה ודאי כשירה היתה ואם נבא לחוש על שעת שחיטה שמא השתא טרפה בע"כ מוכרחין לומר שנתחדש בה נקב בושט אחר הלידה ומש"ה אע"ג דלא שייך לומר העמידה על חזקת כשירה כמ"ש התוס' דלא נתבררה בשעתה מ"מ גם חזקת אינו זבוחה לא שייך לומר בה כיון דאי אפשר להעמידה על אינו זבוחה אם לא שנאמר שנתחדש בה נקב וכל כה"ג לא מקרי חזקה מצד עצמה גם היכא דליכא חזקה דמעיקרא והוא סברא נכונה וברורה. ואם כן כל בהמה שחיה י"ב חודש לא שייך לומר בה חזקת אינו זבוחה גם לענין ספק נקובת הושט ולא מבעי אם נאמר דכל טרפה אינו חיה יב"ח למ"ד טרפה אינה חיה וגם מיעוטא ליכא אלא אפי' לדעת מהרש"ל שהביא הש"ך בסי' נ"ז דמיעוט טריפות חיים מ"מ הרי כ' דאינו רק מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ לא חייש ליה ובפרט בסתם בהמה שלא נולד בה שום ריעותא כלל דאיכא תרי רובי רוב בהמות כשרים ורוב טריפות אינם חיים י"ב חודש בודאי דאחר יב"ח אין מקום לחוש למיעוטא דמיעוטא כזה דלמא נולדה בושט נקוב ואין לחוש רק לדלמא נתחדש בה נקב אח"כ ולזה לא שייך החזקה כלל וכמ"ש

[ג] וא"כ הא מיושב היטב הך סוגיא דידן דרב אשי מדייק דאזלינן בתר רובא מהא דלא חיישינן דלמא במקום, נקב שחט ודחי ליה רב כהנא דלמא היכא דלא אפשר והביא לו ראיה דגם בדאורייתא מחלקינן בין אפשר ללא אפשר דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא דניחוש שמא במקום נקב שחט דהרי איכא חזקת אינו זבוחה המסייע למיעוטא ולר"מ הוא מדאורייתא ומוכח דגם בדאורייתא יש חילוק בין אפשר ללא אפשר ומש"ה. לא קאמר היכי אכלינן דאע"ג דגם לרבנן חיישינן היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט מ"מ לדידן הא אינו רק דרבנן דמדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף ומהא דבדרבנן יש חילוק בין אפשר ללא אפשר אין ראיה דגם בדאורייתא נחלק כן אבל לר"מ מוכיח שפיר, וקאמר עוד וכ"ת ה"נ דלא אכיל פי' דלר"מ נאמר דבאמת אסור מה"ת לאכול משום חזקה והא דהתירה התורה בשר תאוה נאמר דלא התירה רק מאותן בהמות שכבר חיו י"ב חודש דבהו ליכא חזקת אינו זבוחה ושוב לא הוי רק מיעוט גרידא דגם לר"מ לא אסירא רק מדרבנן ומדרבנן נאמר דבאמת אסור לר"מ לאכול בשר לגמרי ומה"ת אסור לאכול תוך יב"ח ובשר תאוה שבתורה קאי על אחר יב"ח ופריך פסח וקדשים מאי איכא למימר דפסח הא מוכרח להיות תוך שנתו דעברה שנתה פסולה וגם בכל הקדשים הרי מצינו הרבה מהם שמוכרחים להיות תוך שנה דוקא ובהו הא איכא חזקת אינו זבוחה דלמא נולדה בושט נקוב וכיון דאיכא חזקה המסייע למיעוט אסורה מה"ת ומוכח דגם בדאורייתא יש חילוק בין אפשר ללא אפשר וא"כ האיך אתה מדקדק דמה"ת אזלינן בתר רובא מדהתירה התורה לאכול בשר דלמא לא אזלינן כלל בתר רובא ואפי' במיעוט גרידא אסור מדאורייתא אפילו בלא חזקה והא דהתירה התורה לאכול בשר הוא משום דלא אפשר שאני. ואין להקשות דאכתי מפסח וקדשים מאי פריך דלמא ס"ל לר"מ כרבי דאמר בחולין (דף נ"ז) טרפה אינה חיה שלשים יום וא"כ כשחי שלשים יום הא איכא ג"כ הוכחה דלא נולדה טרפה מן הבטן וגם תוך שנתו ליכא חזקת אינו זבוחה לרבי, זה אינו דודאי דחוק לומר דר"מ ס"ל בהא כרבי דהרי כל התנאים חולקים על רבי בזה ועוד דהרי מקרא מלא דיבר הכתוב גבי קדשים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' הרי דלהדי' הכשירה התורה לקרבן תיכף אחר שבעה ובו הא איכא חזקת אינו זבוחה אלא בע"כ דהיכא דלא אפשר שאני גם מדאורייתא

ומדברינו אלה יצא לנו הכרח דר"מ ע"כ ס"ל דלא כרבי וס"ל דכל יב"ח ט"ח דהרי לר"מ דחזקה בהדי מיעוט