בית הלוי חלק ב סו

בהם אח"כ על חזקת טהרתן ותירצו דר' יוסי מודה דהטהרות טהורים. ובחידושי ריטב"א שם תי' דאין לדון חזקה רק בדבר שנולד הספק בו ולא בהמסתעף ממנו יעו"ש והנה גם מדברי התוס' הללו אין סתירה לזה דאע"ג דבשעה שנפל הספק לא היה רק חזקת טומאה לחודא ובעת שנגע הטהרות הרי בודאי לא נתוסף בהאדם שום טהרה יותר מבקודם ואפ"ה ס"ל להתוס' דחשיבה חזקה, דשאני שם דהם שני דברים האדם והטהרות ובהם הא לא נולד הספק רק בעת הנגיעה ומשו"ה ס"ל להתוס' דא"א לטמאן כיון דבעת שנתחדש בהם הספק יש להם חזקת טהרה ועיין ג"כ בקידושין (דף ע"ט) בתינוק שנמצא בצד העיסה דאמרינן רוב תינוקות מטפחין ומיעוטא אינם מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה סמוך מיעוטא לחזקה כו' ופרש"י רוב תינוקות מטפחין בשרצים הרי דהספק נולד בהתינוק גם קודם שנגע בעיסה ואיכא רוב לטומאה ואפ"ה מצרפינן החזקת טהרה של העיסה הבאה אחרי כן. וזה ג"כ ניחא בהסברא הנ"ל דלגבי העיסה מיהא נולד הספק והחזקה ביחד, אבל בגוף ודבר אחד וכמו בנ"ד י"ל דגם התוס' מודים דאין מועיל החזקה שיתחדש בו אחר שכבר נולד הספק מעיקרא. שוב ראיתי בתורת יקותיאל סי' י"ח שכתב מסברא דחזקת טהרה לא חשיבא חזקה וע"ש מה שהסביר בזה

[יא] היוצא מדברינו דבכל ספק בשחיטה ובאופן דעצם הספק מצד עצמו הוא ספק השקול ולא הוי' שכיח יותר לצד אחד מלצד השני דשוב אמרינן בו דאסורה משום חזקת איסור שיש לבהמה בחיי' המכריע לצד המקולקל והרי היא אסורה מן התורה בודאי משום החזקה ולא מקרי ספק איסורא ונפקא מינה לענין ספק ספיקא ועוד נ"מ טובא, ועתה נחקור לענין דינא באם נתחדש איזו ריעותא בצואר בהמה עד שעשה הך ריעותא מקום לחוש לניקב הושט אי איכא חזקת איסור

והנה בדרכי משה סימן נ"ז כתב בשם או"ה שאין להתיר ע"י ספק ספיקא היכא דאיכא חזקה לאיסור והד"מ חלק על זה וכתב להקל וראייתו מדברי הטור שכתב דספק דרוסה שנתערבה באחרים דיש סברא להתירו ע"י ס"ס וע"פ דבריו אלו כתב הרמ"א בסי' ק"י וז"ל אבל אם היו שני הספיקות אם הי' כאן איסור ונודעו שני הספיקות יחד מתירים ס"ס בכל מקום ואפי' היה לו חזקת איסור וכגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או אחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא נקבה הריאה וכתב שם הש"ך בס"ק ס"ד דגם הרמ"א אינו מתיר אלא בספק נשמט הגף דליכא חזקת איסור אינו זבוחה ממש דהוא רק ספק טרפה דאין בה חזקה גמורה לאיסור אלא שנולד הספק בעודה בחיים כשיש עליו איסור אבל בספק בשחיטה ממש דאיכא חזקה גמורה להחמיר מודה גם הרמ"א דלא מהני בו ס"ס וכ"כ הש"ך שם בשם שו"ת מ"ב והכו"פ בקונטרס בית הספק השיג על הש"ך והמ"ב וכתב דהרי עיקר ראייתו של הרמ"א מדהתיר הטור ספק דרוסה שנתערבה והרי יש להסתפק דלמא היא דרוסה בסימנים דהוי' אחר שחיטה נבלה והוא ספק בשחיטה ואפ"ה אמרי' בו ס"ס. ובודאי דדברי הרמ"א משמע להדיא כהש"ך מדהאריך בדבריו וכ' ואפילו הי' לו חזקת איסור וכגון עוף שנשבר או נשמט גפו דלמה הוצרך לכתוב המשל הזה דהוא רק הטרפה והרי כבר כ' כלל בזה דגם בחזקת איסור מהני ומוכרח דבספק בשחיטה ממש לא אמרינן בו ס"ס להקל ובודאי דהיכא דנולד ספק בשחיטה ממש דאין להקל בו נגד דעת הרמ"א אמנם היכא דנולד ספק נקב בושט יש לעיין בו אי אמרינן בו להקל משום ס"ס להפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוא נבלה וכמו שנבאר

[יב] והנה מקודם ניישב קושי' הכו"פ דהרי בספק דרוסה איכא גם חשש נדרסה בסימנים דהוא נבלה והוא ספק בשחיטה דיש לה חזקת איסור ואפ"ה מהני בו ס"ס ובודאי דלפום רהיטא דבריו ברורים דכיון דהוא נבלה הוא ספק בשחיטה. אמנם מצינו להדיא בגמרא להיפוך מזה דבחולין דף מ"ג אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך ומאי שנא מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וכתבו התוס' ביבמות דף למ"ד בד"ה אשה דהא דקיי"ל דחוששין לספק דרוסה ולא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה דהתוס' ס"ל דספק טרפה להקל גם בנולד הספק מחיים משום דשכיח מילתא לאיסורא יותר מלהיתר, וכן בההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה עכ"ל התוס', הרי דהוקשה להם למאן דחייש לשמא הבריא אמאי לא אמרינן בה נשחטה בחזקת היתר עומדת ובודאי קשה כיון דהוא נבלה הרי יש לה חזקת איסור וכמש"כ הכו"פ ומאי הקשו התוס' ולכאורה הי' נראה בכוונתם דעל ישב קוץ בושט לא הוקשה להם כלל ומש"ה בקושייתם לא הזכירו רק מהא דחוששין לדרוסה וכוונתם להקשות רק על הא דבדרוסה הא חוששין לכל בני המעיים ואפי' בהני דהדריסה בהו אינו עושה רק טרפה וצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא והבדיקה מעכב בה והוצרכו לחדש דבדרוסה שכיח יותר לאיסור מלהיתר וזהו שהכריח להתוס' להוסיף עוד דגם בישב לה קוץ נאמר דשכיח האיסור יותר דאל"כ מאי פריך הגמרא לעולא מ"ש מספק דרוסה נימא דשאני דרוסה דשכיח יותר ומוכרח דגם בישב לה קוץ שכיח יותר, ועיי' ג"כ בחולין בתוס' שם שכתבו ג"כ ככל מש"כ ביבמות ולא הזכירו בדבריהם רק דרוסה לחודא והוא משום דעל הא דקוץ לא קשה כלל. אמנם מלבד דלשון התוס' דחוק קצת עוד זאת ראיתי ברבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק שלישי שכ' וז"ל וכ' הרי"ף כיון דקיי"ל חוששין לס"ד חוששין לשמא הבריא וכתבו התוס' הא דלא אמרינן כאן נשחטה בחזקת היתר עומדת משום דה"ל ספק קרוב לודאי כיון שמותחת צוארה נדחק הקוץ ונכנס לתוך הושט הרי דהבין כוונת התוס' דגם על הך דישב לה קוץ הקשו דנימא נשחטה הותרה, ולכאורה הי' נראה ההכרח לומר דהתוס' חולקים על עיקר הכלל וס"ל דנקובת הושט הוא רק טרפה ולא נבלה, אמנם זה אינו מספיק דהא גם מסוגית הגמרא עצמה מוכרח דלגבי ספק נקב בושט ליכא חזקה לאיסור דהרי הגמרא פריך על עולא ומ"ש משני חתיכות א' של חלב וא' של שומן דאסורים ומשני התם איתחזיק איסורא הכא לא איתחזיק איסורא הרי דלגבי ספק נקב מקרי לא איתחזיק איסורא וא"כ הא תקשה הגמרא לדעת רוב הפוסקים שכתבו להדיא דנקובת הושט הוא נבלה ואפי' אם נאמר דהך איתחזיק איסורא דשתי חתיכות חמור יותר מחזקת איסורא דספק בשחיטה דכאן ליכא רק ספק איסור ולא ודאי ורק דמעיקרא היה ודאי איסורא ומקרי חזקת איסורא ולא איתחזיק איסורא כמו שתי חתיכות דאיכא ודאי איסורא בהתערובת, מ"מ אכתי קשה דהתוס' שם בד"ה שאני הקשו לעולא מ"ש מחתיכה א' ספק חלב ספק שומן דאסורה ותי' דשם לא איתחזיק לא איסורא ולא התירא אבל הכא מעיקרא בחזקת כשירה היתה הרי דספק נקב בושט עוד קיל יותר מחתיכת ספק ואע"ג דבחתיכה ליכא שום חזקה להחמיר והוא רק ספק השקול ובודאי דקשה להסוברים דהוא נבלה דלדידהו הא איכא חזקת איסורא, וראיתי להחוות דעת בסי' ק"י בקונטרס בית הספק שהביא להך סוגי' דחולין והקשה קושי' זו דכיון דהוא נבלה הא איכא חזקת איסור וע"כ העלה דלא אמרינן לחזקת איסור אינו זבוחה רק אם הספק הוא בעצם השחיטה אם נעשית כהלכה כגון ספק דרס אבל היכא דמעשה השחיטה נעשה כהלכתה רק הספק הוא בהבהמה אם מועיל בה שחיטה דהיינו אם אינה נקובה לא שייך חזקה זו כלל דהרי לעולם לא עמדה בחזקה שלא יועיל בה שחיטה עכ"ד, והנה מלבד דעיקר