בית הלוי חלק ב סה

ורוב מעשיהם מקולקלים ופריך מאי איריא רוב מעשיהם מקולקלים אפילו מיעוט מקולקל נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ומביא ראי' דבכה"ג מקיל ר"מ גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דחכמים מטמאין משום דרוב תינוקות מטפחין ור"מ מטהר משום סמוך חזקת טהרה דעיסה למיעוט דאינם מטפחין ומשני אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסורא להחמיר ומוכרח בהדיא מהך סוגי' דרק להצד דמקולקל איכא חזקה המסייעו אבל להצד דמתוקן ליכא חזקה דמסייעו ולהנו"ב הרי גם הצד דמתוקן יש לו חזקת טהרה וא"כ אם הי' רק מיעוט מעשיהם מקולקל ודאי דגם לר"מ הי' צריך לאסור לשחוט אחריהם כיון דאיכא חזקה נגד חזקה ונשאר רק רוב ומיעוט גרידא ומאי פריך ומוכרח דלא אמרי' כלל הך חזקת טהרה דאין לומר דלהצד מקולקל איכא שני חזקות א' חזקת איסור של אותה בהמה ששחטו החשו"ק וגם דנעמיד בנה בחזקת היתר לשחטה היום וכמו שהי' קודם ששחטו החשו"ק ומש"ה אע"ג דאיכא חזקת טהרה המסייע לרובא מוקמינן אותה נגד חזקה א' ונשאר עדיין אחת המסייע למיעוט ומש"ה מדמה ליה שפיר להך דתינוק, זה אינו מספיק רק לענין איסור אותו ואת בנו אבל הרי ר"מ פוטר ג"כ מכיסוי והרי בכיסוי לא מצינו שום חזקה שיסייע לצד דמקולקל חוץ מהך דחזקת אינו זבוחה דחזקת היתר שחיטת בנו באותו יום לא שייך לענין כיסוי דאינו נוהג רק בחי' ועוף ואין אותו ואת בנו נוהג בהם כלל ואם לא הי' רק מיעוט מעשיהם מקולקל הי' צריך לכסות גם לר"מ ומש"ה הוצרך לומר רוב מעשיהם מקולקלים כי היכי דיהי' ניחא גם הא דפוטר מכיסוי ומאי מקשה הגמרא ומוכרח דלא ס"ל להגמרא לחזקת טהרה כלל

[ח] ועוד מוכרח כן מעיקר דברי ר"מ דפוטר מכיסוי ואותו ואת בנו משום דרוב מעשיהם מקולקלים והקשו שם התוס' והרי ר"מ חייש למיעוטא ותירצו משום דאיכא חזקת איסור המסייע לרובא ובכה"ג לא חייש ליה ר"מ וכמבואר ביבמות דף קי"ט דבאיכא חזקה המסייע לרוב גם ר"מ אינו חושש למיעוט דחשיב כמיעוטא דמיעוטא ולהנו"ב הרי גם למיעוט דמתוקן איכא חזקת טהרה ונוקים חזקה נגד חזקה ונשאר רק רוב ומיעוט גרידא וליחוש לר"מ. והנה אילולא דברי התוס' שכתבו להדיא דהכא איכא חזקה המסייע למיעוט הי' מקום לישב באופן אחר לכאורה דמש"ה לא חייש ר"מ למיעוט דמתוקן דהא בכל בהמה הא איכא גם מיעוטא דנקובת הושט מעצמו דלא מהני ביה שחיטה ומיעוט זה הא מסייע לרובא דמקולקל ונמצא דאיכא שני צדדים לפטור א' מה דרוב מעשיהם מקולקל שנית גם אם שחטו כהוגן הא איכא מיעוטא דנקובת הושט ונאמר דכמו דמבואר ביבמות דהיכא דאיכא חזקה המסייע לרובא שוב אינו חושש ר"מ למיעוטא כמו כן היכא דאיכא עוד מיעוט אחר המסייע לרובא אינו חושש למיעוט הראשון, והנראה עוד סמוכין לסברא זו דהרשב"א במה"ב דף ז' כתב לתרץ על הא דסמכינן על הא דרוב מצוין אצל מומחים הם ולא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקת איסור משום דאינם מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא דהרי הרוב מומחין הם וגם בהמיעוט שאינם מומחין יש שלא קלקל בשחיטתו דהרי גם מי שאינו מומחה אינו מוכרח לקלקל ויכול לשחוט שפיר ומש"ה המקלקלים הם מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ אינו חושש לו עכ"ד, והרי כתב הט"ז ביו"ד סי' י"ז ס"ק י"ג דאינו מומחה רוב מעשיו מקולקלים כמו חשו"ק יעו"ש הרי דבאינו מומחה ליכא רק מיעוט דשוחט יפה ואפ"ה כתב הרשב"א דכיון דהוא מסייע לרוב המומחין שוב לא חייש גם ר"מ למיעוטא וזהו כמש"כ ואפילו לפי מה שהבאנו לעיל דברי הרשב"א בחידושיו שכתב להדיא דלא כהט"ז דאינו מומחה לא הוי' רוב מעשיו מקולקל וא"כ הא נסתרה ראי' זו מ"מ הרי גם בלא ראי' נוכל לומר כן דגם במיעוט המסייע לרובא לא חייש ר"מ אבל מדברי התוס' שכתבו להדיא דחזקה מסייע לרובא מבואר דלא כהנו"ב וגם דלהפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוא רק טרפה הא בודאי ליכא למימר דמש"ה מתיר ר"מ משום דנקובת הושט מסייע לרובא דמקולקל דר"מ הא ס"ל בדף פ"א דשוחט ונמצאת טרפה חייב בכיסוי ובאותו ואת בנו דשחיטה שאינו ראוי' שמה שחיטה. וזה ודאי לא ניתן להאמר משום דאיכא מיעוט דפסוקת הגרגרת מתיר ר"מ דפסוקת הגרגרת לכ"ע היא נבלה דזה אינו דהרי פסוקת הגרגרת יכולין לבודקו גם מחיים והרי סתמא נקטה המשנה דר"מ מתיר לשחוט אחריהם ואיירי אפילו אם בודאי אינה פסוקה ובע"כ מוכרחין לומר להני פוסקים כמש"כ התוס' דאיכא כאן חזקה המסייע לרובא דמקולקל

[ט] ועוד דלכאורה נראה קצת ראי' דהיכא דמיעוט מסייע לרובא חושש ר"מ למיעוט קמא דביבמות דף קי"א תנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה וקאמר לימא מתניתין דלא כר"מ דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ פי' דבקטן חושש שמא הוא סריס ובקטנה חושש שמא היא איילונית ומשני כי אמר ר"מ כגון גדולה לקטן או קטנה לגדול דחד מנייהו ביאה דאיסורא אבל קטן הבא על הקטנה דתרווייהו כי הדדי נינהו לא אמר ופרש"י כיון דשניהם אינם בני עונשים וקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישם והנה קושי' של הגמרא בע"כ הוא רק משום דהיבם הוא קטן ולר"מ יש לחוש בו שמא הוא סריס דמהא דהיבמה היא קטנה ויש לחוש שמא היא איילונית הא ודאי דלא מקשה כלל לפי מה שכתבו התוס' ביבמות (דף ב') ד"ה או שנמצאו איילונית בשם רבינו תם דהא דאוסר ר"מ לקטנה להתייבם הוא רק באם קיבל עליו הבעל בשעה שקידשה שיחולו הקידושין גם אם תמצא איילונית דבקידש סתם הרי שרי' ממ"נ דאם היא איילונית הוא מקח טעות ואינה אשת אחיו כלל, וא"כ מינה לא מצי להקשות דנימא דהמשנה איירי בקידשה סתם דליכא הך חששא דאיילונית ובע"כ הקושי' משום דהוא קטן וניחוש שמא הוא סריס והיא אינה איילונית וקידושי' קידושין והויא אשת אחיו שלא במקום מצוה. וא"כ הדר קשה מאי פריך נימא דשאני הכא דאיכא רובא דאינו סריס וגם הא איכא מיעוטא דהיא איילונית המסייע לרובא דהתירא ומש"ה שרי גם לר"מ ומוכח דס"ל להגמרא דגם באיכא מיעוט מסייע לרובא חושש ר"מ למיעוט קמא, וגם אם נפקפק בכל זה עכ"פ הרי הראי' הראשונה שהבאנו מן הך סוגי' מדפריך מאי איריא רוב מעשיהם מקולקל אפילו מיעוט נמי הרי ברורה היא ואין לפקפק בה וגם מדברי התוס' והראשונים הנ"ל הא בע"כ מוכרח דלא אמרי' להך חזקת טהרה של בהמה בחיי' שכ' הנו"ב

[י] ולכאורה נראה לומר הטעם בזה דהרי כל ספק בשחיטה נולד הספק בעת השחיטה אם נעשית בהכשר או לא והרי אז תיכף אחר שנשחטה לא שייך לומר דחזקת טהרה דידה מסייע להצד דנשחטה בהכשר דהרי גם אם נפסלה בשחיטה גם כן אז לא תטמא טומאת נבלה כל זמן שמפרכסת וכמו דמבואר בחולין (דף קי"ז) במשנה דמפרכסת אין בה טומאת נבלה עד שתמות או עד שיתיז ראשה ומשו"ה בעת השחיטה ליכא רק חזקת אינו זבוחה לחודה וחזקת טהרה אינו מנגדה אז ומש"ה מחזקינן לה בחזקת איסור ומה דאח"כ כשתפסוק מלפרכס תתחדש בה טומאת נבלה אינו מועיל כלל כיון דבעת השחיטה הוחזקה באיסור והרי אח"כ כשפסקה מלפרכס הרי אז ודאי דלא נתוסף בה שום הכשר במעשה השחיטה מה שלא הי' מקודם ומה יועיל אז החזקת טהרה חזקה אינו מועיל רק לברר המעשה שנסתפקנו בה בעת שהי' החזקה אבל לא תועיל החזקה של עתה לברר המעשה למפרע ואין לדון חזקה רק על אותו שעה שנולד הספק ולא אח"כ. ועיין בעירובין (דף ל"ה) בטמא שירד לטבול ספק טבל בארבעים סאה דס"ל לר' יוסי דגם בטומאה דרבנן אמרינן העמד טמא על חזקתו והקשו שם התוס' דנוקים הטהרות שנגע