בית הלוי חלק ב סד

זבוחה לשמוטת הגף דהוא רק טרפה וליכא חזקת איסור. ולפ"ז הא ניחא דספק בשחיטה וספק טרפה שווים הם ממש דבשניהם הוא רק ספק השקול דבספק בטרפה הרי הוא ספק השקול ואין בו שום חזקה לא לאיסורא ולא להיתר ובספק בשחיטה דאיכא חזקה דאינו זבוחה לאיסור הא איכא חזקת טהרה להיתרא ועכ"פ בשניהם הוא ספק השקול. ושפיר מדייק הר"י. ובמק"א כתבנו ישובים אחרים בדרכים נכונים לדברי הר' יונה ועי"ש

[ה] והנה לפי זה יצא לנו עוד חידוש אחד וגדולה היא דלדעת רש"י דמפרש בכל דוכתי הא דאמרי' בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי ועיי' בשבועות (דף כ"ד) בתוס' ד"ה האוכל נבלה שכ' דברי הריצב"א שס"ל ג"כ כפרש"י וחלק על מה שכתב התוס' דהחזקה הוא חזקת איסור אינו זבוחה וכתב דהך וזבחת ואכלת לא בא רק להורות לנו במה יופקע איסור אמה"ח ולא להוסיף איסור עשה שאינו זבוחה ועי"ש. ולדידהו הא דבספק נבלה אמרי' הך חזקה הוא משום דמוחזק מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה ולדידהו הרי ספק טרפה וספק נבלה שוים הם וגם בספק טרפה כל שנולד הספק מחיים איכא הך חזקת איסור וא"כ יתחדש לנו דבספק טרפה יש מקום להחמיר יותר מבספק נבלה דבספק נבלה הרי איכא חזקת טהרה דבבחיי' נגד החזקת איסור דידה ובספק טרפה ליכא רק חזקת איסור לחודא וחזקת טהרה לא שייך דגם אם היא טרפה לא תטמא. ואם נאמר דלשיטת רש"י הא דמחזקינן מאיסור לאיסור כחזקה גמורה חשיבא א"כ בספק טרפה איכא חזקה להחמיר ובספק נבלה הוא חזקה נגד חזקה ואם נפרש כמו שהראנו פנים במק"א דהא דמחזיקין מאיסור לאיסור רק כספק השקול חשוב א"כ בספק טרפה הוא ספק השקול ובספק נבלה איכא חזקת טהרה להקל. ועכ"פ זה מוכרח דלשיטת, רש"י יש להחמיר בטרפה יותר. וא"כ הרי קשה טובא הא דבדף מ"ג קאמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מאי שנא מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ומ"ש משתי חתיכות אחת של חלב וא' של שומן דאסירא התם איתחזיק איסורא הכא לא איתחזיק איסורא, ומאי מדמה ספק דרוסה דהוא טרפה ויש לה חזקת איסור להך דישב לה קוץ בושט דהוא נבלה לשיטת רש"י בדף ל"ב שכ' להדי' דנקובת הושט הוא נבלה ושפיר מקיל בה עולא משום חזקת טהרה משא"כ בדרוסה ולמה הוצרך לדחוק דעולא סבר אין חוששין לספק דרוסה, וההכרח לדחוק דהכי פריך ומ"ש מספק דרוסה דחוששין לו להצריך בדיקה גם בסימנים וכמו דמבואר בדף מ"ג ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דרוסה הרי דחוששין בו גם לסימנים דהוא נבלה. אמנם זה דחוק קצת דמשני קסבר עולא אין חוששין לספק דמשמע דס"ל לגמרי כרב דאמר בדף נ"ג דאין חוששין לו כלל וכיון דכל הקושי' הוא רק מסימנים הרי מצי למסבר כשמואל דחוששין ורק דחולק על רבא דס"ל בדף מ"ג דגם לסימנים חוששין. וגם בעיקר הדבר דדרוסה בסימנים יהיה נבלה לא ברירא לי הדבר ויש מקום לומר דאפילו להסוברים דנקובת הושט הויא נבלה מ"מ אם נדרס הושט דאין איסורו רק משום דסופו לעשות נקב דאינו רק טרפה וז"ל הרמב"ם בפרק ה' מה' שחיטה הלכה יו"ד ואם דרס בסימנים משיאדימו טרפה ודרוסתן במשהו כיון שהאדים בהו כל שהוא מחמת הדריסה טרפה והרי הרמב"ם מדקדק בכל מקום בין נבלה ובין טרפה ובודאי משמעות דבריו דאינו רק טרפה אע"ג דאיהו כ' להדיא בפרק ג' מה' שחיטה דנקובת הושט הוא נבלה. ועיי' ביו"ד סי' ק"י בש"ך בכללי ס"ס אות כ"ט שהביא דברי הרמ"א שהביא ראיה להתי' ס"ס גם במקו' חזקת איסו' מהא דמתיר הטו' ספק דרוסה שנתערבה משו' ס"ס, והשיג עליו המ"ב דמאי מדמה ספק דרוסה דהוא רק טרפה לספק בשחיטה דהוא נבלה ואיכא חזקת איסור והש"ך הסכים להמ"ב בזה וכ' דודאי דגם הרמ"א לא נתכוין רק על ספק נשמט הגף ולא על ספק בשחיטה. ועיי' בכו"פ שחלק עליהם בזה ויישב דברי הרמ"א דהרי בדרוסה יש לחוש שמא גם נדרסה בסימנים דהויא נבלה וספק בשחיטה ואפ"ה מתיר הטור בנתערב משום ס"ס הרי דתופס בפשיטות דדרוסה בסי' הוא נבלה ולא ידעתי, מנ"ל הא ואם נאמר דהוא רק טרפה יפה נחלק המ"ב על ראי' הרמ"א ובמק"א מבואר ישוב אחר על קושי' הכו"פ

[ו] אמנם עיקר הסברא של הנו"ב לא נהירא ומצינו לה הרבה סתירות חדא דלדבריו הרי צריך לומר דהא (דבדף ח') אמרי' לא בדק בסי' טרפה ואסורה באכילה במתניתא תני נבלה ומטמאה במשא ופליגא בהא דאר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דמ"ס בחזקת איסור עומדת והשתא מתה היא ומש"ה מטמאה ומ"ס בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' ולהנו"ב צריך לומר דגם מ"ד דהוא נבלה אינו רק ספק נבלה דהרי איכא חזקת טהרה נגד החזקת איסור והרי ברמב"ם פ"א מה' שחיטה הי"ב כ' לא בדק בסי' ה"ז נבלה ושם בהלכה כ"ד בנמצא הסכין פגום כ' ה"ז ספק נבלה שמא בעור נפגם ומוכח להדי' דלא: בדק בסי' הוא ודאי נבלה, וגם להחולקים עליו וס"ל דהוא רק ספק נבלה הוא מטעם אחר משום דרוב פעמים שוחט שפיר וכמש"כ התוס' שם ועיי' בתב"ש סי' כ"ה. רק עדיין יש לחלק דהיכא דהוא ספק במעשה השחיטה אם נעשה בפסול כגון ספק שהה או דרס או ספק נקובת הושט י"ל דחזקת טהרה עומד נגד חזקת איסור כיון דשני החזקות הם חזקת הדין אבל בלא בדק בסי' דהספק אם חתך רוב הסימנים או לא י"ל דנוקים להסימנים על חזקתן ולא נחתוך רובו וזהו חזקת הגוף ומש"ה אע"ג דחזקת טהרה מנגדו מ"מ הרי בכל דוכתא חזקת הגוף עדיף מחזקת הדין וכמש"כ התוס' במס' כתובות (דף ע"ה) דחזקת הגוף שלא היה בו מומין עדיף מחזקת פנוי' ועי"ש ומש"ה בלא בדק בסי' הוא ודאי נבלה. וגם הרשב"א במשמרת הבית (דף ז') הקשה על הא (דדף י"א) דפריך לר"מ דחייש למיעוט היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחט והקשה אמאי לא פריך היכי אכלינן בישרא דהא איכא חזקת איסור המסייע למיעוט דנקובת הושט, והרי הרשב"א בחידושיו ריש פ' אלו טריפות כתב להדיא דנקובת הושט היא נבלה ואפ"ה כ' דחזקת איסור מסייע למיעוט ומוכח ג"כ דלא ס"ל הך חזקת טהרה, גם בתוס' בכורות (דף כ') הביא דעת ר"ת דבחזקה המסייע למיעוט גם לרבנן דר"מ חיישינן ליה מדרבנן והקשו ע"ז דא"כ אמאי סמכינן על הא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם נימא סמוך חזקת איסור למיעוט דאינו מומחה ודחקו בזה דאינו מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא וכן כתב הרא"ש בבכורות שם וכ"כ הרא"ש בחולין פ"א ועיי' בבדק הבית ובמשמרת הבית (דף ז') דשניהם כאחד פלפלו הרבה על קושי' התוס' הלז אמאי סמכינן על הא דרוב מומחין הם ועיי' עוד בב"מ (דף כ') דקאמרי' מאי קמדמית איסורא לממונא וכ' התוס' בד"ה איסורא וז"ל וא"ת טפי אנחנו מחמירין בממון מבאיסורא דהרי אין הולכין בממון אחר הרוב ואיסורא הרי אזלינן בתר רובא ואפילו היכא דאיכא חזקת איסור ולא חיישינן שמא במקום נקב שחט עכ"ל והרי מדברי כל הני ראשונים מוכח דלא ס"ל הך חזקת טהרה של הנו"ב דלדידי' הא גם להרוב איכא הך חזקה המסייע ואין מקום לכל קושייתם כלל

[ז] וגם מן הגמרא מוכרח דלא כסברא הנ"ל דבחולין דף פ"ו תנן חרש שוטה וקטן ששחטו בלא אחרים רואין אותן דר"מ פוטר מכיסוי וכן לענין אותו ואת בנו מתיר ר"מ לשחוט אחריהם וחכמים אוסרים ואמרי' שם טעמא דר"מ הואיל