בית הלוי חלק ב סג

בשארי איברים דפשיטא דלא אמרינן בהו הך חזקה. כן הי' נראה בפשיטות. וכן מבואר להדיא במהרש"א בכורות (דף כ') בתוס' ד"ה חלב שהוכיחו שם התוס' דלהלכה לא קיי"ל כר' מאיר דחושש למיעוטא וראייתם מהא דבחולין (דף י"א) פריך בגמרא לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא וניחוש שמא במקום נקב שחט ומדלא קאמר היכי אכלינן בישרא מוכח דאנן לא קיי"ל כר"מ בהא. ושוב כתבו שם התוס' דמ"מ היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט גם לדידן חיישינן ליה. והקשה המהרש"א דא"כ הדר קשה אמאי לא קאמר היכי אכלינן בישרא דהרי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ומסייע למיעוט דנקובת הושט ותי' המהרש"א דגם אם היא נקובת הושט הא אינו רק טרפה והועיל לה השחיטה לטהרה מידי נבלה ומש"ה לא שייך הך חזקה כלל, הרי להדי' כמו שנתבאר דאם הי' נבלה הי' שייך בזה הך חזקה ואם הוא טרפה לא שייך הך חזקה. ואי דא"כ הרי להפוסקים דהוי' נבלה תשאר קושי' מהרש"א אמאי לא אמר היכי אכלינן גם זה ניחא מכמה טעמים או דיחלקו על עיקר הכלל של התוס' ויאמרו דגם באיכא חזקה המסייע למיעוט לא חיישינן ליה לרבנן דר"מ ועוד יעויין במשמרת הבית להרשב"א (דף ז') שהקשה קושי' זו אמאי לא אמר היכי אכלינן דהא איכא חזקה המסייע למיעוט. וע"ש מה שכתב על זה שני תירוצים ונתן טעמים לחלק ביניהם דבמיעוט כזה דנקובת הושט לא אמרי' בו סמוך מיעוטא לחזקה לרבנן וכבר הארכנו בדבריו בסי' ז' ואין זה שייך לנ"ד. אמנם גם אם נאמר דהוא רק טרפה עדיין הדבר תלוי בפלוגתא של הראשונים אי מחזקינן מאיסור לאיסור דלדעת רש"י והעומדים בשיטתו דס"ל מחזקינן ומפרש הא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אהמ"ח ואע"ג דהשתא בודאי נפקע מינה איסור זה מ"מ מחזקינן מני' לאיסור אחר ולפי זה הרי ודאי דספק נבלה וספק טרפה שוין וכל שנולד ספק איסור בבהמה בחיי' יש לה חזקת איסור דכמו דמחזקינן מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה כמו כן יש לנו להחזיק לאיסור טרפה, דאע"ג דאיסור טרפה משונה מאיסור אמה"ח מ"מ הרי גם איסור נבלה אינו כאמה"ח דזה מותר לבן נח וזה אסור ועוד הרבה דברים ואפ"ה מחזקינן ופשיטא דגם לאיסור טרפה יש להחזיק. ומ"מ המהרש"א בבכורות יפה תי' דברי התוס' דמשום דנקובת הושט הוא טרפה לא שייך הך חזקה דהתוס' לשיטתם בכמה דוכתי דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וחלקו על פרש"י בזה וכתבו דהחזקת איסור היינו איסור שאינו זבוחה ולדידהו כתב המהרש"א דלא שייך רק בספק נבלה ולא בספק טרפה אבל לפרש"י אין לחלק ביניה' כלל. רק דזה תלוי בהספק שיש לנו בעיקר דעת רש"י דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור אם כוונתו דחשיבא כחזקה גמורה לאוסרה בודאי משום החזקה או כוונתו דהוא רק ספק איסור כספק השקול בלא חזקה ועיי' בספר תורת יקותיאל סי' כ"ד שהאריך בספק זה ואין כאן מקומו לברר זה. ועכ"פ לדעת הסוברים דהוא נבלה לכאורה נראה בפשיטות בנ"ד דהוא איסור ודאי משום החזקה וכמו שאנחנו רואין להדי' בדברי הרשב"א במה"ב הנ"ל שכתב דשייך לומר סמוך חזקה למיעוט דנקובת הושט

[ג] אמנם ראיתי להנו"ב מה"ק חלק אה"ע סימן מ"ג שהמציא סברא אחרת מנגד לזה. שהביא שם דברי הריב"ש שכתב דאע"ג דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף מ"מ היכא דאיכא שני חזקות המסייעין למיעוטא לא עדיף רובא מהם וחיישינן ליה מה"ת, הובאו דבריו בב"י אה"ע סי' י"ז. והקשה על זה הנו"ב מהא דבחולין (דף י"א) בתוס' ד"ה מנא הא מילתא כתבו בשם ר' חיים דהא דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ילפינן ליה מפרה אדומה דלא חיישינן דלמא טרפה היא ואע"ג דלהטמא שמזין עליו מאפרה איכא חזקת טומאה ואפ"ה לא חיישינן דלמא טרפה היא. והקשה הנו"ב דהרי בפרה אדומה יש לחוש ג"כ דלמא היא נקובת הושט דהוי' נבלה ואיכא חזקת אינה זבוחה וא"כ איכא שני חזקות נגד הרוב חזקת אינה זבוחה וחזקת טומאה של הטמא ואפ"ה רובא עדיף מהם וע"ש בנו"ב שהוסיף להקשות גם על התוס' דחולין שחתרו למצוא בפרה חזקה נגד הרוב והוכרחו להביא חזקת טומאה של הטמא ומדוע שבקו לחזקת אינו זבוחה רק זה ניחא די"ל דאזלי' בשיטת ר"ת והרא"ש דנקובת הושט הוא טרפה אבל על הריב"ש קשה שפיר מהפוסקים דס"ל דהוא נבלה] ותי' הנו"ב דבכל ספק בשחיטה איכא שני חזקות המנגדות א' חזקת אינו זבוחה שנית דאדרבה נימא העמידה על חזקת טהרתה דבחיי' הרי בודאי לא הי' בה טומאת נבלה גם אם נימא דהיא נקובת הושט ויש לה חזקה דגם עתה אחר שחיטתה אין בה טומאת נבלה וכיון דאיכא חזקה המסייע לרובא מש"ה עדיף גם משני החזקות המסייע למיעוטא, ולמדנו מדבריו דכל ספק בשחיטה דאסורה אינו רק ספק איסורא דנגד חזקת אינו זבוחה איכא חזקת טהרה דבהמה בחיי' והוא ספק השקול. הן אמת דעיקר דבריו נפלאו ממני דהא לא הועיל כלום בתירוצו לישב דברי הריב"ש דגם אם נאמר כדבריו בעיקר הסברא של חזקת טהרה מ"מ הרי זה שייך רק בבהמת חולין דאם אינו נקובת הושט אין לה שום טומאה אבל בפרה אדומה דהוי' ג"כ אב הטומא' ומטמאה אדם וכלים וא"כ הרי בע"כ ירד לבהמה זו שאנו דנים עליה דין טומאה דאם אינה נקובת הושט אינו נבלה ומטמאה משום פרה ואם היא נקובה ופסולה לפרה מטמאה משום נבלה וא"כ האיך שייך לומר דחזקת טהרה שהיה לה בחיי' מסייע להצד שאינו נקובת הושט. ואע"ג דאיכא הרבה חומרות בטומאות נבלה מה שאינו בפרה מ"מ הרי מצינו ג"כ בכמה דברים שחמורה טומאת פרה מטומאת נבלה דמטמאה כל העוסקים בה גם בלא שום מגע ומשא כלל משא"כ בנבלה. וגם אחר שנעשית אפר הרי מטמאה במשא ולהעוסקין בה ובנבלה מיד שאינה ראוי' לגר או לכלב פרחה לה טומאה מינה ומאי ראית לחדש בה טומאת פרה יותר מטומאת נבלה. ואדרבה אם נבא לומר הך סברא גבי פרה דנעמידה על חזקת טהרה שהיה לה בחיי' יש לנו להכריע ע"י חזקה זו דאינה נקובת הושט רק יש בה אחת מי"ח טריפות דאינם נבלה דאז לא נחדש בה שום טומאה לא משום נבלה ולא משום פרה וא"כ אדרבה בהך חדושא של חזקת טהרה שחידש הנו"ב עוד נתחזקה הרבה הקושי' על הריב"ש דבלא סברא זו לא קשה על הריב"ש רק מספיקא דלמא היא נקובת הושט לחודא דרק בספק זה איכא חזקת אינו זבוחה ולא בשארי טריפות ועל זה הרי יש מקום לדחוק דספק דנקובת הושט לחודא הוא רק מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לי' גם במקום שני חזקות המסייעים לו וכן כתב בשו"ת הגאון רבינו עקיבא זצ"ל זיע"א ולסברתו של הנו"ב הרי גם על ספק של כל הטריפות איכא שני חזקות חזקת טומאה דטמא וחזקת טהרה של הפרה בחיי' ונימא דהוא טרפה דהרי בפרה יש לחוש גם לטריפת הריאה דא"א לבודקה וטרפות הריאה הוא מיעוט המצוי טובא, ובמקום אחר כתבנו ישוב נכון על הריב"ש דלא קשה עליו כלל מהך דפרה יעו"ש. אבל עכ"פ עיקר סברתו של הנו"ב לכאורה נראה נכונה ולכל הפחות בבהמת חולין איכא חזקת טהרה נגד חזקת אינו זבוחה וכל היכא דנבא להסתפק דלמא הוא נקובת הושט אין בה איסורא רק מספק

[ד] ובסברא זו יתיישב לנו היטב דברי רבינו יונה דבחולין (דף יו"ד) איתא נמצא הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה ואם לאחר שחיטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול ומסקינן שם דהך כל ספק בשחיטה לאתויי ספק שהה ספק דרס. וכתב שם הר"ן דמכאן הוכיח רבינו יונה לאסור בנמצא הגף שמוטה ואינו ידוע אם נשמטה קודם שחיטה או אח"כ דאסורה מספק וכבר נתקשו רבים בדבריו דמאי מביא ראי' מהא דאסרינן ספק בשחיטה דאיכא חזקת איסור דאינו