בית הלוי חלק ב סב

ויש מהם נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו. ולכאורה יש לעיין בהסבר טעם הדבר כיון דמחיים אינו רק טרפה אמאי לאחר שחיטה הוא נבלה וכי השחיטה הוסיף בה איסור יותר ובשלמא בפסוקת הגרגרת ניחא שפיר דנהי דהקלקול בעצמו מה שנפסק הגרגרת אינו מחדש בהבהמה, רק טריפות ולא נבילות אבל מ"מ הרי אין לבהמה זו גרגרת מה לשוחטה דהרי נפסק כולו וגם רובו ככולו חשוב ומש"ה אחר שחיטה הרי לא עדיף מאלו שחט בבהמה רק סימן אחד והשני הניח שלם ומתה אח"כ דהוא נבלה דסימן אחד אינו מוציא את הבהמה מידי נבלה אבל בניקב מיעוט הושט דנשאר שיעור שחיטה שלם הקנה ורוב הושט אמאי הוא נבלה כיון דמחיים אינו רק טרפה, וצ"ל דכן באה ההלכה מסיני דאחר שחיטה תהיה נבלה, והנה יש לומר בזה שני סברות קרובים זה לזה ונ"מ טובא ביניהם או דנאמר דכך באה ההלכה מסיני דאף ע"ג דידעינן מקרא דטרפה שנשחטה טהורה מ"מ זהו רק בשארי טריפות אבל בטריפות שבסימנים ובמקום שחיטה אין השחיטה מטהרת אותם. ולפי"ז יהיה נקובת הושט נבלה גם בעוף לשיטת רש"י גם יש לומר דבאה ההלכה דסימן שנולד בו סימני טריפה לאו בר שחיטה הוא ולא נאמר תורת שחיטה רק בסימן שלם וכשר וכמש"כ התוס' גבי שמוטה דבסימן שמוט לא מהני שחיטה] ולפי"ז הא יש לומר דגם רש"י לא כתב דנקובת הושט הוא נבלה רק בבהמה דכיון דהושט לאו בר שחיטה א"כ הא לא נשחט בה רק הקנה ואינו מוציאה מידי נבלה אבל בעוף דניתר בסי' אחד נהי דהושט לאו בר שחיטה הוא מ"מ יכול להיות נשחט ע"י הקנה לחודא ונהי דהויא טרפה דנקובת הושט הוא טרפה מצד עצמו גם מחיים מ"מ לא הויא נבלה אחר שחיטה. ובזה היה מקום ליישב מה דראיתי בספר משכנות יעקב סוף חלק יו"ד שהקשה על דעת רש"י דנקובת הושט הוא נבלה מהא דאיתא בתוספתא שחט מיעוטו של ושט ושהה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטה מטהרתה הרי דאינו נבלה ובזה נוכל לומר דהתוספתא קאי על עוף ונטהרת בשחיטת הגרגרת ובלא"ה נראה דקאי על עוף מדסיימה ואח"כ שחט את שניהם ובבהמה לא היה צריך לאומרו דכל שחיטה של בהמה הוא בשניהם והו"ל לומר ואח"כ גמר השחיטה רק קאי על עוף ומהני לה שחיטת הגרגרת לטהרה וגם בגרגרת לחודה אם ישחוט אח"כ סגי ורק דהא איירי בהתחיל לשחוט הושט ושהה בו ולכך מסיים שאח"כ שחט שניהם ופירושו דשחט גם הגרגרת דשחיטת הושט לחודא הא לא מהני גם להוציא מידי נבלה וכדעת רש"י. אמנם בלא"ה אין לנו להקשות על רבותינו הראשונים מהתוספתא שלנו שנדפסה בכמה שיבושים וכיון דהראשונים לא הקשו על רש"י מהך תוספתא בודאי דהיה להם גירסא אחרת בה ועיי' בתוספו' (דף ל') בד"ה החליד הביאו הך תוספתא מקצתה וז"ל דתניא שחט מיעוט ושהה כדי שחיטה פסולה וכן העתיקה הרא"ש שם וזהו שלא כהנדפס לפנינו

[ד] והנה אין להקשות דלפי"ז דבנקובת הושט נחלק בין בהמה לעוף א"כ נחלק כן גם בפסוקת הגרגרת ונאמר דגם כן בעוף לא יהיה נבלה כיון דמחיים הוא רק טרפה ותיהני בו שחיטת הושט לטהרה מידי נבלה, זה אינו דכיון דשחיטת עוף הוא בסימן אחד א"כ הרי מיד כשנפסקה הגרגרת הרי איתעביד מעשה שחיטה שלמה ואם הי' נעשית כשיעור זה בשחיטה כשירה היתה שחיטה א"כ האיך יועיל ומה יוסיף מה שישוב לשוחטה דשני שחיטות בעוף לא מצינו ואם נשחט סימן א' בעוף בפסול הרי ודאי דלא מהני מה שיחזור לשחוט השני כהלכות שחיטה כיון שכבר שחוטה היא ומש"ה גם כשנפסק הגרגרת אין שום סברא לומר שיועיל הושט אבל בנקובת הושט שפיר יש מקום לומר דגם לדעת רש"י מהני שחיטת הקנה, וא"כ יצא לנו דנקובת הושט גם לרש"י דהוא נבלה מ"מ בעוף כה"ג יש להסתפק, ואם הי' נקובת הושט ואח"כ שחט לשניהם אם הי' שחיטת הושט קודם שחיטת הקנה ודאי דלרש"י הוא נבלה דהרי שחיטת הושט לא הועיל לה ואחר שכבר חתך הושט שוב לא מהני לה בודאי שחיטת הקנה כיון דמקודם נחתך בה בפסול כפי שיעור הכשר שחיטתה, אבל אם שחט מקודם הקנה יש מקום להסתפק דאפשר דגם רש"י מודה דאינו רק טרפה ונ"מ טובא לענין ספיקא וס"ס אם שייך לומר בה חזקת איסור אינה זבוחה דאינו מועיל גם ס"ס או לא: סימן כא יחקור בדין ספק נקובת הושט דאסרינן לי' אם הוא בגדר ספק איסור או ודאי איסור

הנה בדין ספק נקובת הושט וכגון שנתחדש איזו ריעותא בבהמה בחייה באופן דע"פ דין יש להסתפק בה דלמא נעשה נקובת הושט ע"י אותו ריעותא או לא נעשה וכמו ישב לה קוץ בושט או במסמס קועי' דמא ודומה לזה דקי"ל דאזלי' בו לחומרא, אמרתי לחקור ולבאר אם הוא איסור ודאי משום דמוקמינן לה על חזקת איסור אינו זבוחה או דאין איסורה רק מספק וכמו כל ספק דאורייתא דהוא לחומרא אבל הך חזקה דאינו זבוחה לא מסייע כלל לאותו צד דניקב הושט לאחזוקה על ידה בודאי איסורא. ונפקא מינה טובא לכמה דברים ויען אשר בדברי רבותינו האחרונים מצינו סתירות רבות בזה כאשר יראה המעיין בהרבה חיבורים המדברים בדין נקובת הושט ומפלפלים בהחזקת איסור דאינו זבוחה ובא רעהו ומשיג עליו וכתב דלא שייך בספק זה הך חזקה. עד כי ילאה המעיין למצוא פשר דבר בזה. ואמרתי לבאר הדברים היטב אי"ה למען יוכל המעיין לידע הדרך והמקום אשר הוא עומד בו ובאיזו אופן שייך לצרף הך חזקה ובאיזה אופן אין לצרפה. ולמען לא יארכו הדברים חלקתי קונטרס זה לסימנים. ובעזרתו. יתברך בטחתי בא"י למדני חוקך

[ב] ולכאורה נראה בפשיטות דספק זה תלוי במחלקותן של רבותינו הראשונים ז"ל בעיקר דינא דנקובת הושט אם הוא נבלה ולא מהני בה השחיטה כלל או אינה רק טרפה דהועיל בה השחיטה מיהא לטהרה מידי נבלה. דלהרמב"ם דפסק בפרק שלישי מה' שחיטה הלכה י"ט דהוי' נבילה וכן פסקו הטור ושו"ע ביו"ד סימן ל"ג וכן כתב רש"י בחולין (דף ל"ב) בד"ה ויש להם נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת וכ"כ הרשב"א בחידושיו ריש פרק אלו טרפות וכן הוא דעת הרבה מהראשונים, ולדידהו נראה דכל שנסתפקנו אם היא נקובת הושט הרי הוא ספק בשחיטתה אם הועיל לה השחיטה או לא הועילה ושפיר יש לה חזקת איסור אינו זבוחה דיש לנו לומר דגם עתה לא נשחטה כלל וכמו דמחיים הי' עלי' איסור זה שלא נשחטה. אבל לדעת הפוסקים דאינו רק טרפה וכמו שהוכיחו רבותינו האחרונים להוכיח דדעת כמה מהראשונים הוא כן, ויסודם ברור מדברי הרא"ש פרק השוחט גבי הא דאיבעי לן בשהה במיעוט סימנים מהו וכתבו שם התוס' דר"ת מפרש דהאבעי' קאי על מיעוט קמא דושט אי פסלה בו שהיי' או לא פסלה והסביר הרא"ש שם פירושו דהגמרא מסתפק דלמא לא באה ההלכה לפסול שהיי' בשחיטה רק בשהה אחר שכבר נעשה בה מידי דמנבלה בי' וכגון בשחיטת בהמה ושהה בה בין סימן לסימן דכבר נעשה בה מעשה דאילו היתה כן מעיקרא פסוקת הגרגרת הרי היא נבלה, אבל במיעוט קמא דלא נעשה בה רק מידי דמטרפי בה לא פסלה שהיי' כלל. ולדידהו הרי גם אם היא נקובה מ"מ הא הועיל לה השחיטה עכ"פ לטהרה מידי נבלה ולא שייך בו חזקת אינו זבוחה דהרי היא זבוחה לפניך. ולא עדיף ספק נקובת הושט מכל ספק טרפה