בית הלוי חלק ב סא

ע"י קוץ י"ל דבכה"ג בעינן מתהפך ולא חשיבא ס"ס. ומש"ה בסי' ל"ג מחמיר הרמ"א היכא דיש לחוש שמא ע"י קוץ. (ובסימן ) כתבנו ישובים מרווחים על סתירת דברי השו"ע הללו ע"ש: סימן כ' יבאר סברתו של בה"ג בשמוטת הגרגרת דמחיים כשירה ולאחר שחיטה נבלה

בדף ט' חשיב הגמ' עיקור בחמשה הלכות שחיטה. וכתבו שם התוס' בד"ה כולהו בשם בה"ג דעיקור היינו שמוטת הסימן שנעקר ונשמט חוץ ממקומו וא"ת פשיטא דלא מהני שחיטה כיון שכבר נטרף וי"ל לדברי בה"ג לאו טרפה היא אלא שכן הלכה למשה מסיני שאין שחיטה מועלת בסימן שמוט הנשמט חוץ למקום חיבורו בין בושט בין בקנה ואפי' עוף שהכשירו בסימן אחד אם נשמט א' אין שחיטה מועלת בשני עכ"ד התוס'. והנה לפי הפשוט היה נראה כוונת התוס' דכן באה ההלכה מפורש דאם נשמט אחד מן הסימנים חוץ ממקומו שוב אין בהמה או עוף זו בת שחיטה ואין מועיל בה השחיטה. אמנם עיין בתוה"ב להרשב"א שהסביר סברא זו קצת באופן אחר ונ"מ טובא ביניהם. וז"ל בדף כ"ז אחר שהביא שיטת בה"ג וא"ת כיון דלאו טרפה היא כשנעקר סימן א' בעוף ושחט השני יהיה כשר כו' והרי תניא בדף יו"ד שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה י"ל אע"ג דהכשירו בסימן אחד בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה כו' ואפי' לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא במיוחד שבסימנים דהיינו ושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני סימנים בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה דהכי אגמרי' רחמנא למשה עכ"ד. ולדברינו שכתבנו דההלכה באה מפורש דכל שנשמטה סימן אחד או ושט או קנה שוב אין זאת הבהמה או העוף בת שחיטה הרי אין זה שייך כלל להך דר"א ב"א ולא היה צריך לדחוק הרשב"א מהך דעולת העוף רק דהרשב"א ס"ל דהלכה לא באה על גוף הבהמה והעוף רק באה דאין שחיטה מועלת בסימן שמוט וגם באה ההלכה דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה ומש"ה הוקשה לו לר"א ב"א הא בלא"ה אין הקנה בתורת שחיטה בעוף וא"כ גם כשנשמט הקנה ליתכשר בושט לחודא ומש"ה דחק מהא דבמליקת עולת עוף צריך ב' סימני'

[ב] ולכאורה היה נראה מוכרח לפי דברי הרשב"א הנ"ל עוד חידוש אחד דגם בשארי פסולים הוא כן שאם נתחדש בסימן א' פסול שאין השחיטה מועלת בו שוב א"צ להיות מועיל השחיטה גם בהשני גם בעוף כיון שבאה ההלכה ששני הסימנים צריכין להיות ראוים. אמנם א"כ מצינו חולקים על סברא זו דהרי בדף ל"ב במשנה איתא שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק הגרגרת ואח"כ שחט הושט או ששחט את אחד מהם והמתין עד שמתה ר' ישבב אומר נבלה ר"ע אומר טרפה והודה לו ר' עקיבא הרי חזינן דלפי מה דהיה ס"ל לר"ע מעיקרא דשחיטת סימן אחד סגי גם בבהמה לטהרה מידי נבלה ומש"ה היה אומר דגם בשחט סימן א' והניחה עד שמתה דטהורה כמו כן היה מטהר גם בנפסק מתחילה סימן ראשון ושחט את השני והרי הגרגרת שנפסקה הרי שחיטתו לחוד הא ודאי דאינו מועיל כלל אפי' לטהרה כיון שכבר נפסק כולו או רובו ואפ"ה שחיטת הושט שלא נפסקה מיהא שחיטה הוא ומועיל לטהרה עכ"פ. הרי דלא ס"ל לר"ע הסברא שכ' הרשב"א דאם הא' אינו ראוי גם הב' אינו בר שחיטה. ולר"ע לפי מה דהיה ס"ל מעיקרא הרי ודאי מוכרח דבעוף גם להתירו באכילה סגי א' אם נשמט רק הא' דמועיל בו שחיטת השני גם להתירו באכילה כיון דשחיטת השני שחיטה מקרי. ולדידיה לא משכחת לה שמוטה דפסלה בעוף רק באם נשמטו שני הסימנים יחד לדעת בה"ג דאינה טרפה מצד עצמה, והרי לפי הסברא נראה דגם אח"כ בשחזר בו ר"ע הרי לא חזר בו רק ממה שהיה עיקר הפלוגתא דר"י עליו דס"ל דגם לטהרה מידי נבלה צריך ב' סימנים דוקא בבהמה אבל מאי דדייקינן מדברי ר"ע דלמה דמהני סימן אחד לא בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לזה הא לא נזכר במשנה שום פלוגתא בזה וגם אין שום הכרח לומר דר"ע הדר בו מסברא זו, ורק דמהברייתא דדף יו"ד דקתני דנשמטה הגרגרת פסולה גם בעוף מוכרח דרבנן פליגא עלי' דר"ע גם בסברא זו ובודאי דהוא דוחק גדול לומר כן. ועוד דא"כ בדף כ"ב דמביא הגמ' ברייתא דאין עיקור סימנים בעוף ודחקה הגמר' כמאן אתיא ולבסוף מסיק דלא קאי רק על מליקה ולא על שחיטה והרי אתיא בפשיטות כר"ע דלא פסל בעוף כשנעקר אחד מהסימנים ונשאר האחד ונוכל לאוקמא הברייתא כן. ועיי' עוד בדף ל"ב דפריך הגמר' על המשנה דהודה לו ר"ע דפסוקת הגרגרת הויא נבלה ופריך מהא דתנן ואלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק הויא נבלה דנפסלה בשחיטה כאן שפסק ולבסוף שחט כי דבר אחר גרם לה לפסול דמיא והויא טרפה הרי דרצה רבא לומר דגם לפי האמת אם פסק מעיקרא הגרגרת ואח"כ שחט הושט מהני ליה שחיטתו לטהרו מידי נבלה גם בבהמה ואע"ג דאין הגרגרת ראוי לשחיטה מ"מ הושט בתורת שחיטה הוא וזהו ג"כ דלא כסברת הרשב"א הנ"ל ונצטרך לדחוק להרשב"א דהרי רבא הדר בו מהך תירוצא בלא"ה ונאמר דבאמת היה מצי הגמר' להקשות על רבא מהך ברייתא דדף יו"ד דקתני דנשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הושט פסולה גם בעוף דלדידיה צ"ל כשר ורק דבלא"ה דחי הגמ' להך תירוצא דרבא וכל זה הוא דוחק גדול. וע"כ נראה יותר דגם הרשב"א מודה דלא באה ההלכה סתמא דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וא"כ הרי בכל הפסולים הוא כן וקשה כנ"ל ורק מפורש באה ההלכה בשמוטה לחודא דאין שחיטה מועיל בסימן שמוט וגם בנשמט א' ממנו אין מועיל בסימן השני דבעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה אבל מה דאין סימן א' בר שחיטה משום פסול אחר וכגון פסוקת הגרגרת ע"ז לא באה ההלכה דיהיה אחד תלוי בהשני כלל ואין לנו לומר כן מסברת עצמנו ומש"ה גם פסוקת הגרגרת מועיל בה שחיטה בהושט לר"ע, וכל זה אנו צריכין לחקור רק לפי מה שהסביר הרשב"א סברת התוספות אבל אם נפרש כפשטה כוונת התוספות דבאה ההלכה דכל שנשמט סימן א' שוב אין זו הבהמה והעוף בר שחיטה הלא ודאי דאין לו שום שייכות לשארי פסולים שנולדו בסימן א', וגם לדעת רש"י דמפרש לעיקור דה' שחיטה באופן אחר ולדידיה שמוטת הסימנים הוא טרפה מצד עצמה וגם מחיים היא טרפה גמורה ולדידיה הא אתיא הך ברייתא מדף יו"ד כפשטיה דשפיר ניחא הא דנשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הושט פסולה כיון דכבר נטרפה קודם השחיטה ולדידיה בודאי דאין לנו לחדש הך סברא שיהיה שחיטת סימן א' תלוי בהשני אם ראוי הוא לשחיטה דהא חזינן דר"ע כדהיה ס"ל מעיקרא וכן היה ס"ל לרבא בתי' קמא גם לפי האמת דאינם תלוים זה בזה כלל ובודאי דאין לנו לומר כן גם לפי האמת מדעת עצמנו בלא הכרח מהגמרא

[ג] והנה לפי"ז יש לי מקום ספק בהא דמצינו בדף ל"ב דחזר בו ר"ע והודה דפסוקת הגרגרת נבלה ואמר שם בגמ' להדיא דרק אחר שחיטה הוא נבלה אבל מחיים הוא טרפה. ופריך שם מהא דתנן אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא אלו אסורות קתני ויש מהם נבלות ויש מהם טרפות ופרש"י